האם חייב המוכר לגלות לקונה שיוכל למצוא את מבוקשו אצל המתחרה שלו?

סיפר מוכר ספרים אחד: הגיע אל חנותי אחד מהקונים הותיקים שלי, וביקש ספר מסוים. התנצלתי והודעתי לו שלעת עתה אין לי את הספר. תוך כדי הדברים, נזכרתי כי בקרבת מקום נפתחה חנות ספרים חדשה, בה יוכל למצוא הקונה את מבוקשו, אלא שחנות זו נחשבת ל'מתחרה' שלי, ויש בה מבצעים חדשים, מבחר גדול של ספרים וכו', ולכן חששתי לשלוח אותו לשם, פן יהפוך להיות שם לקוח קבוע...

שאלתי היא, האם מן הדין לא היה לי לחשב חשבונות כאלו, אלא לגלות את אוזנו של האיש אודות החנות האחרת? יורנו המורה, ושכמ"ה.

תשובה   

השיב מו"ר שליט"א:

דורשת הגמרא במסכת תמורה (ט"ז.): "רָשׁ ואיש תְּכָכִים נפגשו, מאיר עיני שניהם ה' (משלי כ"ט) - בשעה שהתלמיד הולך אצל רבו ואומר לו: למדני תורה! אם מלמדו, מאיר עיני שניהם ה', ואם לאו, עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה' (שם כ"ב), מי שעשאו חכם לזה, עושה אותו טיפש, טיפש לזה, עושה אותו חכם". דהיינו, "רש" הוא התלמיד שאינו יודע דבר. ו"איש תככים" הוא הרב, שיודע שני סדרים או שלשה, ועדיין צריך ללמוד. ואומרת הגמרא, כי כאשר הרב מלמד את התלמיד, ה' מאיר עיני שניהם - הקב"ה מלמד את הרב את אשר טרם למד, וכל שכן שה"רש" מתלמד. ואם לאו, השי"ת עושה אותם לבריאה חדשה, כלומר, אפילו אם הרב נחשב ל"עשיר" הבקי בכל חדרי תורה, נענש ועושהו הקב"ה לטיפש, ואילו את התלמיד הופך לחכם, בשכר שמסר עצמו על דברי תורה.

למדנו אפוא מדברי הגמרא, את חומר עונשו של אדם המונע את חבירו מללמוד. ובודאי שגם בענייננו בודאי שלא היה לו לבעל החנות לעסוק בשיקולים אישיים ובטובת עצמו, בעוד שחבירו מחפש אחר ספר ללמוד בו.

ואף אם לא היה מדובר בספר לימוד, מכל מקום הנמנע מלעשות חסד עם הקונה והמוכר האחר, הרי הוא חסר באמונה, שהרי "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה" (ביצה ט"ז.).

ונאמר עוד במסכת יומא (ל"ח:) 'אין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלא נימא' (-שערה). מדוע השתמשו רבותינו דוקא במשל של 'כמלא נימא'? ובכן, ביאר ב'נחלת אליהו' (פרשת מקץ), שהרי נאמר במסכת בבא בתרא (ט"ז.) 'הרבה נימין בראתי באדם, וכל נימא ונימא בראתי לה גומא בפני עצמה, שלא יהיו שתיים יונקות מגומא אחת, שאלמלי שתיים יונקות מגומא אחת, מחשיכות מאור עיניו של אדם'. ואין לך שני דברים קרובים זה לזה יותר מנימא אחת לחברתה, ואף על פי כן אין אחת יונקת מחברתה, וכן הוא בפרנסה - אפילו שהחנויות קרובות, יש לו לאדם להאמין שאין חבירו יונק משלו כלום...

ואדרבה, לפעמים נגזר עליו שתתמעט פרנסתו, והקונים ילכו לאחר, והקב"ה עושה עמו בזה חסד, שבמקום שיהיו לו קשיים כאלו שמחמתם לא יוכל כלל לעמוד בחנותו, כגון מחלה וכדו', הוא פותח חנות לידו, שהקונים יתמעטו, והוא ישאר בריא וחזק. ואם כן, יש לו להודות לחבירו שבזכותו נשאר בריא ולא נגרם לו שום נזק. (וראה עוד מה שכתב בזה ב'בן יהוידע' בבבא מציעא סוף פרק רביעי). 

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.