בעל העסק גילה שהעובד הבכיר גונב ממנו, אך בכל זאת אינו רוצה לפטרו

אל מו"ר שליט"א הגיע בעל חברת מחשבים גדולה ומצליחה, ובפיו שאלה מעניינת. שאלה שלא שומעים בכל יום:

"לאחרונה גיליתי", מספר האיש, "כי העובד הבכיר ביותר שלי, מרבה לגנוב סכומים קטנים מכספי החברה. שתקתי, ולא אמרתי לו אפילו מילה אחת. ואדרבה, באתי לקראתו והעלתי את משכורתו, פעם ופעמיים, אך הדבר לא הועיל. האיש ממשיך לגנוב..."

למרבה הפלא, בכל זאת, בעל החברה מעוניין להמשיך ולהעסיק את העובד הגנב. מדוע באמת לא מפטרו, או לכל הפחות מוכיח אותו על מעשיו החמורים? -

ובכן, טוען בעל החברה: "עובד זה הינו בעל כשרון מאין כמוהו! לא אמצא 'ראש גאוני' כזה, שתורם רבות להצלחת החברה. מלבד כשרונו המיוחד, הוא גם 'מכונת עבודה' - עובד במלא המרץ, עם כל הברען, ובכך גם גורם לשאר העובדים להזדרז במלאכתם... גנבותיו אפוא, 'בטלות בששים' לעומת הרווחים שאני מפיק ממנו. קרוב לודאי שכאשר אבוא ואספר לו, כי ידוע לי שגונב את כספי החברה, הרי שיעזוב לאלתר את החברה (מחמת הבושה הגדולה, משום שנחשב לאדם 'מכובד וחשוב'), ויעבור לעבוד בחברה אחרת".

שואל בעל החברה: "האם מותר לי להמשיך להנות משירותיו של העובד, או שמא עלי להוכיחו או לפטרו, שהרי בהמשך העסקתו עובר אני על איסור וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל (ויקרא י"ט, י"ד), בכך שממשיך האיש להיכשל באיסור גניבה"?

תשובה

מסופר במסכת קידושין (דף ל"ב ע"א. המילים המודגשות הן לשון הש"ס): רב הונא קרע שיראי באנפי רבה בריה - רב הונא קרע בד של משי יוקרתי בפני רבה בנו. מטרתו של רב הונא היתה לחנך את בנו, הוא אמר בליבו: איזול איחזי אי רתח אי לא רתח - אלך ואבדוק אם בני יכעס על כך שקרעתי אריג יקר שהוא ראוי ליורשו, או שמא הוא לא יכעס על השחתתו.

שואלת הגמרא: ודלמא רתח - כיצד נהג כן רב הונא, הרי קיים חשש שמא בנו אכן יכעס, ויאמר לאביו בריתחו דברי ביזיון, וקעבר א'לפני עור לא תתן מכשול' - כלומר, בזה שיגרום רב הונא לבנו לחטוא הרי שיעבור על איסור 'לפני עור'! משיבה הגמרא: דמחיל ליה ליקריה - רב הונא דאג למחול קודם לכן על כבודו.

לאור דברי הגמרא, נוכל לייעץ למנהל עצה פשוטה: שימחל לעובדו על כל הממון שיטול ממנו!

אלא שנראה שאין זו עצה טובה, וכדלהלן:

נתכוין לחזיר ועלה בידו טלה

דורשת הגמרא במסכת קידושין  (דף פ"א ע"ב), על הפסוק בפרשתנו "אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַה' יִסְלַח לָהּ" (במדבר ל', י"ג): במה הכתוב מדבר - אם מדובר באשה שנדרה והפר לה בעלה, מדוע זקוקה היא לכפרה? אלא עוסק הכתוב באשה שנדרה בנזיר (קיבלה על עצמה נזירות) ושמע בעלה והפר לה, והיא לא ידעה שהפר לה בעלה, והיתה שותה יין ומטמאה למתים - אמנם היתה שותה ומטמאה בהיתר, היות והופר נִדרה, אך על כל פנים צריכה סליחה וכפרה, מכיון שנתכוונה לאיסור. רבי עקיבא כי הוה מטי להאי פסוקא הוה בכי - כאשר היה מגיע לפסוק זה היה בוכה, אמר: ומה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, אמרה תורה צריכה כפרה וסליחה, מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר, על אחת כמה וכמה!

נמצינו למידים, כי גם על מחשבת אוון - על רצון רע של עשיית עבירה, זקוק האדם לסליחה וכפרה, על אף שלמעשה לא עבר על גוף האיסור. ואם כן הקושיה עולה מאליה: כיצד איפוא העמיד רב הונא בפני בנו ניסיון שכזה, הרי אף על פי שמחל על כבודו, בנו לא היה מודע לכך, וכאשר בנו יפגע בכבודו הרי שיחשוב ויתכוון לעשות עבירה חמורה, ומעשה זה טעון כפרה וסליחה, כשם שהאוכל בשר טלה בחשבו שמדובר בבשר חזיר צריך כפרה.

תמיהה זו הוקשתה לרבותינו בעלי התוספות (בקידושין שם ד"ה דמחיל), והשיבו על כך: "וצריך לומר שהודיעו (רב הונא) קודם לכן, שלא יהא כמו נתכוין לאכול חזיר ועלה בידו בשר טלה, דאמר לקמן (דף פ"א ע"ב) שצריך מחילה וכפרה". כלומר: התוספות מסבירים כי הודיע רב הונא לבנו טרם ניסהו שמוחל לו, ונמצא שאף כוונה לחטא לא קיימת כאן, שכן יודע הבן שהאב מוחל על כבודו[1].

נוכל לכאורה ללמוד מדברי התוספות, שאף אם יפקיר בעל החברה את הכסף, עדיין יש בהעסקת העובד משום איסור 'לפני עור', אמנם 'לפני עור' על גניבה אין כאן, אך מכל מקום יכשיל את אותו יהודי בכוונה לגנוב, שהרי הוא עצמו מתכוין לעבירה, ולכן מסתבר שאסור הדבר[2].

הפסד ממון כדי להימנע מ'לפני עור'

ויעויין בשו"ת מהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון סימן קמ"ה), שדן בראובן המאיים על שמעון שיתן לו אבר מן החי, ואם יסרב, יזיק לו בממונו, וכתב שמותר לשמעון לתת לראובן את מבוקשו ולא צריך להפסיד ממונו, כי במקרה שהמבקש את החטא מאלץ לתת לו, ואם לא, יזיק לו, אין בזה משום לפני עור.

אולם, אמר מו"ר שליט"א, כי בנידון דידן החוטא לא מאלץ את מעבידו להכשילו, אלא המעביד הוא זה שמביאו לעבוד אצלו וגורם לו לחטוא בכך שמניח לפניו את כספו. ואף אם ימחל לו, בכל זאת מכשילו בכוונה לעבירה, ולפיכך, יש להזהיר אותו שיחדול ממעשיו או לפטרו[3].

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.