הרב יצחק זילברשטיין
הנוסעים נעמדו להתפלל בעוד גוזלים את זמנם של הנשים - האם מותר להצטרף אליהם?
"ביום ל"ג בעומר, עליתי על אוטובוס שעשה את דרכו ממירון בחזרה לאזור המרכז. והנה, במהלך הנסיעה דרשו כמה גברים מהנהג שיעשה 'חניית ביניים', ולעומתם הנשים התנגדו, וטענו כי ממהרות לשוב לביתן..."
- הרב ארז חזני / והערב נא
- פורסם כ"ב טבת התשע"ה
סיפר יהודי ירא שמים:
"ביום ל"ג בעומר, עליתי על אוטובוס שעשה את דרכו ממירון בחזרה לאזור המרכז. והנה, במהלך הנסיעה דרשו כמה גברים מהנהג שיעשה 'חניית ביניים', ולעומתם הנשים התנגדו, וטענו כי ממהרות לשוב לביתן. לבסוף ידם של הגברים, גברה על הנהג, והחליט לעצור. אותם גברים יצאו לאכול ולשתות כטוב לבם, ולאחר כחצי שעה, בעוד הנשים ממתינות עד בוש, החליטו האנשים להיערך לקראת... תפילת מנחה (על אף שזמן רב נותר עד השקיעה, כך שהיו יכולים להתפלל בשובם למקומם). אלא ש'עדה' זו מנתה תשעה אנשים בלבד, יהודי אחד היה חסר להם על מנת להשלים מניין.
והנה, פנו אלי האנשים וביקשו שאצטרף ואתפלל עמם, ולאחר כמה בקשות והפצרות, השתכנעתי והצטרפתי אליהם..."
כעת לבו של האיש נוקפו, ובא ושואל האם נהג כדין?
תשובה
נראה שאדם זה נהג שלא כדין מכמה טעמים, וכמפורט להלן:
א) אנשים אלו לא התפללו בבית הכנסת, והרי יש להשתדל ביותר להתפלל דוקא בבית הכנסת, כמו שכתב השו"ע (או"ח סימן צ' בסעיף ט'): "ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הציבור... אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הציבור, והוא מתפלל ביחיד, אף על פי כן יתפלל בבית הכנסת". וכתב המשנ"ב (ס"ק כ"ז), שאפילו אם יש לו עשרה בביתו, ישתדל לבוא ולהתפלל בבית הכנסת! ואמנם פשוט שאם יש חשש שיעבור הזמן, עדיף להתפלל אפילו אם אינו בבית הכנסת, אך כאמור בנידון השאלה, לא היה כאן חשש שיעבור הזמן, כי עוד היום גדול.
ב) בנוסף לכך יש להעיר, שישנה הלכה המבוארת בשו"ע (שם סעיף ה'), שאסור להתפלל במקום פרוץ, כמו בשדה, (ובגמרא נאמר שחצוף הוא מי שעובר על זה. משנ"ב סק"י), "מפני שכשהוא במקום צניעות, חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר". ובכלל זה, שאין להתפלל בשווקים וברחובות ובשאר מקומות שיש שם עוברים ושבים והמולה, שכל אלו מפריעים לריכוז ולכוונה בתפילה. ולכן אם המקום בו התפללו היה מקום פתוח, היתה כאן סיבה נוספת שלא להתפלל עמהם.
אכן, מבואר במשנ"ב (ס"ק י"ב), שבמקום שהוא מוקף מחיצות, מותר להתפלל, אף על פי שאינו מקורה. ולכן, אם נמצא על אם הדרך, ורואה שעומד לעבור זמן התפילה, ואין בית הכנסת או בית בקירבת מקום, יתפלל במקום המוקף במחיצות, או שיעמוד בין אילנות, ולכל הפחות יחפש מקום צנוע שאין בו עוברים ושבים (כמבואר במשנ"ב שם ס"ק י"א).
ג) מלבד הטעמים הנ"ל, יש לדון אם אנשים אלו עברו על "גזל זמן", ואם כן, האם התפילה בכזה אופן מתקבלת לרצון, או שמא אינה מתקבלת, ושמא צריכים לחזור ולהתפלל שוב (בתורת נדבה)?
והנה, לגבי השאלה אם יש בזה גזל זמן או לא, נראה שהדבר תלוי לפי הנסיבות, שאם נראה שהיה צורך אמיתי לאנשים להתאוורר, כי הנסיעה היתה קשה להם, או שלנהג היה צורך בהתאווררות זו, כי הנסיעה ארוכה והיה ער שעות ארוכות בלילה, נראה שאין בזה איסור. אולם, אם לנהג לא היה צורך בהפסקה זו, ואף האנשים הפריזו בהפסקה יותר מכדי הצורך האמיתי, הרי שיש כאן איסור של גזל זמן, ובאופן כזה יתכן שאף התפילה לא תתקבל לרצון! וכמו שנבאר להלן:
בספר חסידים (סימן תשע"ב) נאמר: "אחד היה חוטף מחבירו בראש השנה (סידור) תפילות שכתוב בהם 'זכרנו', והתפלל בהם, אמר לו זקן אחד: ובוצע ברך ניאץ ה' (תהלים י', ג'). אמר לו: אם כן מה אעשה, אמר: תבקש ממנו להשאיל לך התפילות ותתפלל שנית, כי התפילה הראשונה לא עלתה לך".
ורבינו החיד"א בהגהות 'ברית עולם' כתב, שלכאורה יש לגמגם בזה, שהרי בירושלמי (שבת פי"ג ה"ג) הקשו: הנה הקורע בשבת על מתו, אף על פי שחילל את השבת, יצא ידי קריעה, ומאידך, לגבי מצה גזולה הדין הוא, שאין יוצאים ידי חובה באכילתה, משום שזו 'מצוה הבאה בעבירה'. ומדוע אפוא לא נאמר שכשם שאינו יוצא ידי חובה במצה גזולה, כך גם לא יצא ידי חובת קריעה זו שקרע בשבת?
ומתרץ הירושלמי: מצה גזולה היא גוף העבירה, ברם קריעה בשבת הוא עבר עבירה. כלומר, במצה גזולה, גוף המצוה שהיא המצה, היא עבירה, שהרי היא גזולה, אבל בנוגע לקריעה, גוף הבגד אינו חפצא של עבירה, ואף על פי שהמעשה שעשה האיש בבגד הוא עבירה, אין הדבר בגדר מצוה הבאה בעבירה, ודומה הדבר לאדם המוציא מצה מרשות היחיד לרשות הרבים, כלום אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח?!
ומעתה יש להקשות, שהלא גם כאן התפילה שהתפלל בפיו, אינה גוף העבירה, אלא העבירה בדבר 'חיצוני', בזה שגזל את הספר, ואם כן אין דומה הדבר לאוכל מצה גזולה. ולפחות היה צריך לומר, שיכוין בתפילה השניה בתורת נדבה וכיוצא, והמעיין יראה דיש לצדד בזה. עכת"ד החיד"א.
אכן, בשו"ת דברי יציב (או"ח סי' פ"ד) כתב, שלחומר העניין אפשר ליישב, שלא אמר הספר חסידים 'לא יצאת ידי חובתך', אלא רק 'לא עלתה לך', היינו לא נתקבלה למעלה, ולכן אמר לו שיתפלל שוב תפילת נדבה, אך לא בתורת חיוב.
ואם כן, נראה שאף בנידון דנן, אף על פי שאנשים אלו לא עברו על גזל ממש, כי לא לקחו ממון (או סידור) מהשני, מכל מקום הם ודאי עברו על מצוות "ואהבת לרעך כמוך", ויש כאן "גזילת זמן", ולכן יתכן שתפילה כזו לא תתקבל למעלה, ואולי צריכים לחזור ולהתפלל שוב בתורת נדבה. וצריך עיון.
לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.