הבחורים החליטו לעשות מעשה ועירו לתוך השמפו משחת 'משעי'...

להלן מברק שנשלח בימי בין המצרים תשס"ט למעונו של מו"ר שליט"א, מאת בחורי אחד המוסדות:

בשבועות האחרונים, החלה תופעה של גניבת פריטי-רחצה ולבוש מחדרי הבחורים בפנימייה שלנו. כל הניסיונות לעלות על זהותו של הגנב הסדרתי עלו בתוהו.

קיימנו התכנסות חשאית (שמנתה מספר בחורים שבודאי אין ידם במעל) על מנת לטכס עצה - היאך נתפוס את הגנב. אחד הבחורים המבריקים העלה רעיון מקורי: "כל אחד מאיתנו יוסיף לבקבוק השמפו שלו משחת 'משעי' (משחה המשמשת להשרת השיער), וכשישתמש הגנב ב'תרכובת' תתגלה זהותו וחרפתו לעין-כל..."

כך עשינו, והתכנית הצליחה. כעבור יומיים הופיע אחד הבחורים עם בקעים של קרחות בראשו... הבחור התבייש מאד והודה בפשעיו, וקיבל על עצמו להשיב את גזילותיו ולשוב בתשובה.

ועתה מבקשים הבחורים לשאול שלש שאלות: א) האם היה מותר לנו לנהוג כך? ב) ואם כן, האם "תספורת" כזו מותרת בימי בין המצרים? ב) הוסיף הגנב לשאול: מאחר וכעת ראשי "מנומר" (קרחות קרחות וביניהם מעט שערות), האם מותר לי להסתפר בימים אלו משום 'כבוד הבריות'?

תשובה

השיב מו"ר שליט"א:

א) הבחורים נהגו כהוגן, משום שהפרישו את הגנב ממעשיו החמורים[1]. במה דברים אמורים? באופן שלא ניתן לפעול בדרך אחרת שלא תפגע בגנב, אך אם ניתן ללוכדו בדרך אחרת, כגון על ידי מעקב וכדומה, אין לעשות כמעשיהם!

ב) מותר לנהוג כן אפילו בימי בין המצרים, שאפילו אם נחשיב את ה'משעי' לגילוח, הרי בגילוח קיים איסור רק מכח מנהג, ואילו הגניבה היא איסור תורה חמור, וכדאי להכשיל את הגנב בעבירה על המנהג, כדי להצילו מלנהוג לגנוב. ובפרט שמסתבר שאין לזה שֵם של 'גילוח', שהרי אין לך ניוול גדול מסוג זה של גילוח שנעשה מתוך חרפה ובוז.

האם אין כאן חשש משום "הקפת הראש"?

אולם, עדיין קיים חשש שיגרמו לגנב במעשיהם לעבור על איסור 'הקפת הראש', שהרי שנינו בשולחן ערוך (יור"ד סי' קפ"א סע' א'-ג'): "פאות הראש הם שתים. סוף הראש הוא מקום חיבורו ללחי מימין ומשמאל. בין שגילח הפאות בלבד, בין שגילח כל הראש עם הפאות, חייב. אינו חייב אלא בתער (שיטת הרמב"ם). ויש אוסרים במספריים כעין תער (שיטת הרא"ש), ויש לחוש לדבריהם". ואם כן יש לברר: האם יש איסור הקפת הראש כשמקיף על ידי משחת 'משעי', ואם כן, האם היה מותר להעמיד את הגנב בפני מכשול זה?

ונראה שהיה מותר לבחורים לנהוג כפי שנהגו, כדי להפריש את חבירם מגנבותיו, וזאת מחמת ג' הטעמים הבאים:

1) בשו"ת 'דבר יהושע' (ח"ג יור"ד סי' כ"ח) הביא את דברי בעל ה'הר צבי' זצ"ל, שאסר הקפת הראש על ידי סם (כגון משחת משעי), לפי השיטה הנ"ל בשו"ע האוסרת הקפה אפילו במספריים כעין תער.

וחלק עליו ה'דבר יהושע' וכתב: "אתלה עצמי באילן גדול וקדוש, בעל ה'דברי חיים' זצ"ל (ח"ב יור"ד סי' ס"ב), שנשאל באיש שנתלבנו שערות חצי זקנו וגבות עיניו וחצי השני נשאר שחור, ובוש בדבר מאד, האם מותר לצבעם? וחכם אחד רצה להתיר משום כבוד הבריות, אך לא הסכים עמו בעל הדברי חיים, וכתב בזה הלשון: וגם תמהתי איך עלה על דעתו להתיר אפילו איסור דרבנן במקום שיכול להסיר חרפתו במה שיגלח על ידי סם, כמו שנוהגים בכל מדינות אשכנז, שאין בזה איסור כלל, עכ"ל. משמע, שחשש רבינו הדברי חיים לשיטת הסוברים שאף בזקן נאסר הגילוח במספריים כעין תער, ועל כן לא נתן עצה אלא לגלח על ידי סם שאין בזה איסור כלל, ועל כרחך דסם עדיף ממספריים, ואם כן הוא הדין בפאת הראש, אף שאנו מחמירים לאסור גם מספריים כעין תער, מכל מקום בסם אין איסור". והביא עוד הדבר יהושע את שיטת החתם סופר הסובר כי תלישה בפאת הראש מותרת (אף לשיטה האוסרת במספריים כעין תער), וטענותיו של החתם סופר יהיו שייכים אף בנוגע לגילוח על ידי סם. (והוסיף הדבר יהושע עוד כמה ראיות לזה, יעו"ש). 

2) בנידון דידן יש להקל יותר, משום שהגנב אינו יודע כלל שמדובר בשמפו עם סם, וכל כוונתו היא רק לחפוף ראשו, ואם כן הרי זה בגדר "מתעסק" (יעויין ב'מקור חיים' ריש סי' תל"א. אך ע"ע בשו"ת רע"א סי' ח'), ואין לו בכך שום הנאה אלא ניוול וחרפה. (וגם חבריו לא התכוונו שדוקא פאותיו ישרו).

3) במסכת בבא קמא (דף ס"ט.) מבואר, שבשאר השנים שאינם שנת שמיטה, בעל עצי ערלה אינו צריך לסמן את עצי הערלה שברשותו מחשש שמא יאכלו הגנבים את הפירות האסורים, משום שלא מוטל עלינו לדאוג עבור רשע זה שלא יחטא באכילת פירות ערלה, אלא אדרבה, "הלעיטהו לרשע וימות". וביאר המאירי: "אין מתקנים לעוברי עבירה, אלא אם יגעו בפירות של הזולת, מוטב שישתרשו בחטא ויאכלו דבר האסור, וכגון זה הלעיטהו לרשע וימות". והר"ש סיריליאו (ירושלמי דמאי פ"ג ה"ה) כתב: "כיון שאין רשות לגעת בפירות, גזלנים הן, והלעיטהו לרשע וימות, וכל היכא דאיכא איסורי טפי, עדיף טפי כדי שימות מהרה".

ויתכן שאף בנידון דנן אין אנו צריכים להתחשב בזה שיעבור הגנב על איסורים נוספים, וגם כאן נוכל לומר 'הלעיטהו לרשע וימות'! אך יש מקום לדחות ולומר, שאין לנו היתר לגרום לגנב להיכשל אלא כשאנו ב'שב ואל תעשה', רק אז אין אנו מתחשבים במה שיעבור הגנב באיסורים נוספים, אך לנקוט בפעולות שעל ידם ייכשל, אין לנו היתר, (ולשון 'הלעיטהו' הוא לאו דוקא, יעויין בחזו"א דמאי ס"ח סק"ט).

ג) נאמר בשולחן ערוך בהלכות אבלות (יור"ד ש"צ ס"ב): "ישב לגלח, ואמרו לו: מת אביו - הרי זה משלים ראשו", וביאר הט"ז: "פירוש, שבשעת הגילוח נאמר למגלח שמת לו מת יכול לגמור מלאכתו, משום כבוד הבריות". והוא הדין לענייננו - מותר לבחור להשלים את תספורת ראשו. (אך כמובן שיגמור תספורתו רק בדרך המותרת, באופן שלא יקיף פאות ראשו אף לא ע"י סם, משום שאף הדבר יהושע הדגיש שכל דבריו אמורים רק בנוגע לחיוב מלקות, אך לעניין מעשה שומר נפשו ירחק מזה).

לסיכום: היה מותר לבחורים לנהוג כפי שנהגו, כדי ללכוד את הגנב ולהפרישו ממעשיו הרעים, אם לא יכלו ללכדו בדרך אחרת. ורשאי הבחור שגנב לגמור ליישר שערותיו בבין המצרים משום כבוד הבריות.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.