תרופות יד שנייה: מהיום לא זורקים לפח אקמול

עד לפני כמה שנים מיליוני תרופות משומשות נזרקו לפח או הושמדו. מדוע? משום שזה מה שכל אחד מאיתנו עושה כשהשפעת עוברת וחפיסת הכדורים נגד שיעול נשארת כמעט שלימה. ברוך ליברמן הי"ו והרב יחיאל לנדמן ז"ל, שני חברים חרדים, קלטו את הפוטנציאל העצום שטמון כאן, והחליטו לקחת את המושכות לידיהם, שינסו מותניים והקימו את עמותת חברים לרפואה. בתחילה הגישה העמותה בעיקר סיוע לחולים אונקולוגיים, אך עם הזמן התרחבה פעילותה כך שבמסגרתה מגייסים תרופות ואביזרי רפואה למי שנזקק.

מאז הקמתה מלפני 12 שנים, סייעה העמותה למאות חולים לקבל תרופות, ואף קיבלה את אות הנשיא על פעילותה ההתנדבותית. "לא ייאמן שבשנת 2015, חיים בישראל אנשים שידם אינה משגת אפילו 15 שקל לתרופה פשוטה", מסביר ליברמן, המכהן כמנכ"ל העמותה.  "זה מגיע למצבים כל כך חמורים עד שהחולה מנהל משא ומתן עם הרופא, איזו תרופה לרשום לו ברצפט. וגם כשהוא כבר מקבל את התרופות הזולות ביותר, מבלי להיכנס לשאלה עד כמה הן באמת עוזרות לו, זה עדיין הרבה בשבילו".

ליברמן (40) תושב אלעד, מודה: "אנחנו עדים לעשרות, אם לא מאות מקרים של חולים כרוניים, שבכל חודש מחשבים אם לקנות לחם וחלב או את התרופה שהם זקוקים לה. זו דילמה בלתי אפשרית, שכן אי אפשר להתקיים בלי לחם וחלב, ומצד שני, אם הוא לא יקנה את התרופה, המחלה עלולה להרוג אותו. המצב פשוט אבסורדי".

וכאן אתם נכנסים לפעולה.

"נכון. עשינו חישוב שלכל אחד יש חפיסות של אי אלו תרופות שאין בהן שימוש. אם כל אחד יתרום את התרופות שהוא לא צריך, למי שכן צריך אותן - לא רק שהרווחנו מיליוני שקלים, גם הצלנו חיים. לצורך העניין אין זה משנה אם מדובר באקמול שעולה 10 שקלים או בתרופה שעשויה להגיע גם ל-30 אלף שקל. רק כדי לשבר את האוזן, מסקר שביצענו ב- 2008 עולה שסך התרופות שיכלו להציל חייהם של עשרות אנשים אך תחת זאת נזרקו לפח, הוא בשווי מיליון וחצי שקלים. לא חבל? את אותם סכומי עתק אפשר לתרגם להצלת חיים, וזה משהו שכל אחד מאתנו יכול לתרום בו".

בין היתר, עמותת 'חברים לרפואה' הוקמה במטרה לאתר את החולים שנופלים בין הכיסאות. "יש הרבה חולים שלא 'מצטלמים' נכון לעיני הוועדות הרפואיות, ולפיכך לא מקבלים את מה שמגיע להם מתוקף החוק, ולכן אנחנו משתדלים לעזור גם בתחום הזה", הוא מוסיף.  

ברוך ליברמן, מנכ"ל העמותה

התינוקת ניצלה מעיוורון בזכות משחה

בחברים לרפואה הבינו את המשוואה הפשוטה: תרופות עולות כסף, ועל ידן ניתן להציל חיים. "על מנת להנגיש את העזרה לאנשים שרוצים לתרום, יש לנו למעלה מ-300 נקודות איסוף בכל רחבי הארץ, ומערך נהגים שמעבירים את התרופות ממקום למקום", אומר ליברמן.

בד בבד, פעילי העמותה עושים הכול כדי לבדוק אם פלוני זכאי לתרופות מסוימות, במקרה שהן אינן כלולות בסל הבריאות או במקרה שהוא לא עבר את הוועדות הרפואיות של קופות החולים. "מעטים יודעים שאחרי כל ועדה רפואית רגילה, ישנה גם 'ועדת חריגים'", אומר ליברמן, "ברגע שיש הוכחה שהתרופה מועילה לאדם למרות שהיא לא בסל, לרוב ישקלו רופאי הוועדה בחיוב את מתן התרופה ויתחשבו במצבו הכלכלי של האדם. פעמים רבות אנחנו מפנים חולה לחברות התרופות עצמן, לבקש את התרומה ישירות מהן. אנחנו אמנם לא מפעילים מערך משפטי, אך בהחלט מיידעים את החולה גם במקרים בהם הוא יכול לנצח בוועדות הרפואיות, באם ייעזר בייצוג משפטי. אני מכיר עשרות מקרים כאלה שעברו דרכנו, הופנו לערכאות משפטיות, ואכן זכו".

אבל בפנייה לבתי משפט, מדובר בתהליך שעשוי להיות ארוך ומייגע.  מה קורה עם החולה בזמן הזה?

"ברוב המקרים, אנחנו עושים השתדלות לספק לו את התרופה עד לרגע שבו הוא כבר יזכה במשפט ויקבל אותה במסגרת סל הבריאות".

לדברי ליברמן, פעמים רבות התרופות הזולות ביותר מסייעות במקרים החמורים ביותר. "אתן לך דוגמא שהתרחשה לפני ימים ספורים בלבד. הגיעה בקשה עבור תינוקת בת שנתיים שצריכה משחת 'זובירקס' לצורך הרפס שהתפתח בעינה.

"במקרה של אותה תינוקת, זה היה מצב מאוד מסוכן שכן, כשההרפס נמצא בסמוך לעין - הוא עלול לפגוע בקרנית ולגרום ח"ו לעיוורון. זובריקס ידועה כמשחה מעולה לטיפול בהרפס, אלא שלמרבה הצער, התברר שדווקא אז המשחה הייתה חסרה בשוק. הלכתי למשרד שלנו והפכתי כל פינה. לבסוף, בחסדי השי"ת נמצאה המשחה, ועוד באותו ערב שלחנו נהג לבית הילדה".

לא פעם נאלץ ליברמן להתמודד עם הדילמה לאן שולחים חולה אנוש שאין לו כסף למימון התרופה שתציל את חייו, וטרם נמצא התורם הפוטנציאלי? "זו התמודדות יומיומית שבכל פעם שאתה נמצא בה – אתה מרגיש שאתה נקרע מבפנים. מצד אחד, יש לך רצון אדיר לעזור ולהפוך עולמות למען רווחת החולה, מצד שני ידיך כבולות".

אם מוסיפים לזה את כל האופרציה מסביב לתרופות – משלוחים, מיון, תיוק, שינוע ותשלומים שוטפים – יוצא שהמשאבים הכספיים צריכים לגדול כל הזמן, מה שאין כך במציאות. אולם זה עדיין לא מונע מליברמן להמשיך את העשייה לטובת הכלל. רק לאחרונה הוקם בבני ברק בית מרקחת ייחודי של העמותה הנקרא 'מוקד ניתוב תרופות' - בית מרקחת רגיל לכל דבר, המכיל בתוכו תרופות יד ראשונה.

במה שונה בית המרקחת של העמותה מבתי מרקחת רגילים?

"ההבדל היחידי הוא שמדובר בתרופות שנמצאות במצב של שלושה חודשים לפני פג התוקף שלהן, והן מתקבלות אצלנו מחברות התרופות השונות שקיימות בשוק (טבע, פייזר, נוברטיס ועוד). באופן כזה אנחנו בעצם מייעלים את המערכת. החולים יכולים לקבל תרופות יד ראשונה וחברות התרופות לא מפסידות הון עתק בהשמדת התרופות האלה".

על השאלה מהי שאיפתו הגדולה ביותר באשר לעשייה זו משיב ליברמן: "הלוואי שלא יהיו עוד חולים בעם ישראל, אבל אם זה מצב נתון שצריך להתמודד איתו – לא יכול להיות מצב שאנשים מתלבטים בין אוכל לתרופה. להערכתי קיימים מעל 10,000 איש כאלה ביננו, בלי לקחת בחשבון את אלו שלא מדווחים. הרצון הגדול הוא לצמצם ככל שניתן את המספרים הללו, ולגרום לכך שלא יהיה יותר סחר-מכר של החולה עם הבריאות שלו".

צפו בפרק אודות סל התרופות, מתוך "סיפור של יום" בערוץ הידברות: