האב הטמין שוקולדים בתוך נרתיק התפילין של בנו

מעשה שהיה באב שחשד בבנו שאינו מניח תפילין, וחשב על דרך בה יוכל לגלות האם אכן נמנע הבן מקיום המצוה. מה עשה? לקח שתי חפיסות שוקולד מסוג משובח, והטמינם בתוך נרתיק התפילין של בנו. המתין האב לראות, האם יבוא בנו ויודה לו על המתנה אם לאו.

למחרת, הבן לא אמר מאומה לאביו, ואכן כאשר פתח האב את הנרתיק, גילה שהשוקולדים נותרו במקומם.

האב פנה אל מחנכו של בנו, שהינו איש חינוך דגול, והתייעץ עמו, כיצד ניתן להשיב את בנו למוטב. המחנך פעל בחכמתו, והצליח במשימה. הבן הגיע והודה לאביו על השוקולדים... וברוך ה' ממשיך להתמיד בקיום המצוה.

את הסיפור סח לנו אותו מחנך, וסיים: בסייעתא דשמיא זכינו שהתלמיד שב להניח תפילין, הודות לערנותו ופקחותו של האב, אך המעשה הותיר אצלי ספק הלכתי מרתק:

הלא שנינו בשולחן ערוך (או"ח סימן מ"ב סעיף ג'): "סודר דאזמניה למיצר ביה תפילין לעולם, וצר ביה תפילין חד זימנא, אסור למיצר ביה זוזי" (כלומר, כלי שהכינו להניח בו תפילין, והניחם בו, נתקדש אותו כלי ואסור להניח בו שאר דברים, אפילו דבר שיש בה קדושה כל שהוא למטה מתפילין כגון מזוזה, כמבואר במשנ"ב ס"ק ט"ז).

ואם כן, יש לשאול: האם אף במקרה דנן יהיה אסור להניח את השוקולדים בתוך נרתיק התפילין, או שמא יש מקום להתיר זאת, משום הצורך הגדול של חינוך הבן למצוה?

תשובה

דרגות הקדושה

הנה קיימים שלש דרגות בקדושה: א) קדושה עצמה - חפץ שקדוש מחמת עצמו, כגון ספר תורה, פרשיות תפילין ומזוזות, ספרי קודש וכו'. ב) תשמיש קדושה - חפץ המשמש את חפץ הקדושה (כגון חגור של ספר תורה), או דבר העשוי לכבוד הקדושה אפילו שאינו נוגע בו (כגון ארון קודש שאינו נוגע בספר תורה עצמו אלא רק בעץ-חיים). תשמיש קדושה אסור להשתמש בו שימוש של חול, וכשבלה טעון גניזה. ג) תשמיש של תשמיש קדושה - דבר שאינו משמש את חפץ הקדושה, אלא את תשמיש הקדושה (כגון שקית ניילון בה מונחים תפילין המונחים בנרתיקם). תשמיש דתשמיש אין בו קדושה, ולכן מותר להשתמש בשימוש של חול, וכשבלה אינו טעון גניזה (יעויין במשנ"ב בסי' קנ"ד סק"ו).

קדושת נרתיק התפילין

ובזמננו, שמכסים את התפילין בקופסאות לפני שמכניסים אותם לכיס התפילין, וקופסאות אלו מכסות את התפילין מכל צדדיהם וגם את התיתורא והמעברתא, לכאורה לפי דברי המשנ"ב (סי' ל"ד ס"ד בביה"ל ד"ה שתי) דין כיס התפילין כדין 'תשמיש דתשמיש קדושה', ואין איסור להניח בתוכו דברי חול.

אמנם, יש הכותבים להחמיר בזה (יעויין בשו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' כ"ז, ובשו"ת דברי יציב ח"א סי' מ"ח), כי קשרי הרצועות (היו"ד) דשל יד ושל ראש (הדל"ת), אינם מכוסים בקופסאות, ודינם כקדושה עצמה, ונמצא שכיס התפילין בגדר תשמיש קדושה ולא תשמיש דתשמיש, (והביה"ל חש לשיטה זו בסי' מ"ב ס"א ד"ה משל וס"ג ד"ה לגוף).

ויעויין גם בספר 'גנזי הקודש' (פ"ו אות ט"ו), שכתב כי נרתיק מקטיפה רקומה העשויה לכבוד התפילין, אף שאינה נוגעת בגוף הקדושה (התפילין), הרי היא תשמיש קדושה, וחייבת בגניזה מן הדין, וזאת על סמך דברי השולחן ערוך (או"ח סימן קנ"ד סעיף ג'): "תשמישי קדושה, כגון: תיק של ספרים ומזוזות, ורצועות תפילין, וארגז שנותנין בו ספר תורה... יש בהן קדושה וצריך לגנזן. הגה: ודוקא הדבר שמניחין בהן דבר הקדושה בעצמו לפעמים, או שנעשית לכבוד". וכתב המשנ"ב (ס"ק י"ד): "זה הכלל, כל שנוגע ממש בקדושה בלי הפסק, אף על פי שאין כל כך לכבוד, רק קצת שמירה כמו ארגז וכו', ולכבוד, אף על פי שאין נוגע כך, כמו טסי כסף ומכסה על הקרשים, הואיל ומונח על הקדושה, אף על פי שיש הפסק - תשמישי קדושה". (וכן מבואר שם במשנ"ב בס"ק ט').

והוסיף בספר 'גנזי הקודש' (פ"א הערה י"ב) להוכיח כן מדברי השולחן ערוך (יור"ד סימן רפ"ב סעיף ט"ז) שכתב: "תפוחי כסף וזהב (פעמוני ורימוני הס"ת) שעושים לספר תורה לנוי, תשמישי קדושה הם", וביאר הגר"א (ס"ק ל"ג), שהטעם הוא, משום שעשויין לכבוד. ורואים אנו, שאף על פי שהם אינם נוגעים בקדושה עצמה, בכל זאת, אם נעשו לכבוד, נהפך דינם לתשמיש קדושה. ולפיכך נראה ששקית תפילין רקומה דינה כתשמשי קדושה. (ולכאורה נצטרך לומר שדברי הביאור הלכה הנ"ל בסי' ל"ד, מתייחסים לכיס שאינו נעשה לכבוד, ולכן נחשב לתשמשי דתשמיש. וצ"ע).

מה בין מראה לשוקולד?

כתב בספר 'הליכות שלמה' (פ"ד אות ל"ד), שאלו הצריכים מראה (ראי), כדי לכוין את המקום המדויק להנחת תפילין של ראש, מותר להניחה בתוך תיק התפילין, משום שנחשבת לצורך המצוה, והזמנת התיק היתה לתפילין ולכל צרכיהם (והוא הדין לשפופרת צבע, שנועדה לצבוע את הבתים והרצועות במקומות שירד הצבע, שיש להקל להניחה שם, כי היא צורך התפילין).

ולפי זה, אולי נאמר אף בנידון דנן, שהשוקולדים הינם צורך המצוה...

אולם, כאשר הצענו דברינו לפני מו"ר שליט"א, אמר, שיש לחלק בין שוקולד למראה, משום שהמראה היא עצמה צורך המצוה, ויש אנשים שאין להם את התחושה לבדוק אם התפילין מונחים במקומם, ועל ידי המראה הם רואים את המיקום המדויק, והרי היא ממש מכשירי מצוה, ולכן כתב ההליכות שלמה שמותר להכניסה לנרתיק.

השוקולד מאידך, אינו מכשיר של קיום המצוה, אלא שהאבא החליט להשתמש בשוקולד לשם בירור אם בנו מניח תפילין, אבל אין השוקולד 'מכשיר טבעי' כמו המראה, ולכן קשה להתיר להכניסו לכיס התפילין. ומה עוד, שהרואה ראי קטן בתוך הנרתיק מבין מיד שתפקידו למצוא את המקום המדויק של התפילין, אולם הרואה שוקולד בתוך הנרתיק, לא עולה על דעתו שהוא משמש כאבן-בוחן להיוודע האם הבן הניח תפילין, ולכן נראה שאסור להניחו.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.