קצץ אבן קטנה מהכותל המערבי על מנת לרפאות בה חולה

מעשה בנכרי עשיר, שהינו מנהל רשת בתי מלונות מהגדולים בעולם, שאשתו חלתה, וביקש עבורה סגולה. הבעל שמע שאם יניחו מתחת למראשותיה של החולה, אבן קטנה מאבני הכותל המערבי, היא תבריא. מיהר והתקשר לרעהו היהודי בארץ ישראל, ובקשו שיקצוץ אבן קטנה מאבני הכותל המערבי, וישלחה לו.

היהודי נסע אל הכותל באמצע הלילה, הוציא מכיסו סכין חדה, סיתת אבן קטנה, ושלף אותה מתוך הכותל, ושלחה למנהל הנכרי. הלה קיבל את ה'סגולה', וביקש להביאה לידי מימוש.

והנה, אך הניח הנכרי את האבן מתחת לראשה של רעייתו, שבקה זו חיים לכל חי... ויהי לנס.

היהודי שהוציא את האבן, הבין שעשה לא כשורה, ואף עליו ניתכו ובאו צרות שונות ומשונות.

הגיע היהודי אל מו"ר שליט"א, והתחנן שיורה לו כיצד עליו לחזור בתשובה ולתקן את העניין?...

תשובה

להלן תשובתו של מו"ר שליט"א:

נראה שהאיש עבר על ג' עבירות בזה שנתץ את האבן מהכותל המערבי:

א) איסור 'לא תעשון כן', האמור בפרשת ראה (דברים י"ב, ג'-ד'): וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם... לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם. ועל פי פסוק זה נפסק בשו"ע (או"ח סי' קנ"ב), שאסור לסתור דבר מבית הכנסת, משום שגם הוא מקדש מעט. ואם כן סתירת האבן מהכותל, יש בה מעין סתירת בית המקדש. וכתב בשו"ת דברי חיים (או"ח ח"א סי' ג'): "מן התורה אסור להרוס דבר שנעשה להתפלל בו ולהתוועד לדבר שבקדושה, גם אם תפילה דרבנן, מכל מקום, מן התורה אסור לנתוץ דבר שנעשה להלל ולשבח ליוצר כל". (אך רבים מן הפוסקים תפסו לדינא, שאין איסור זה מן התורה, יעויין בפסקי תשובות סי' קנ"ב אות א'. וע"ע בשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תרצ"א, ובשו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' א').

ב) איסור גזילה. שהרי חומות העזרה והר הבית נבנו מכספי שיירי הלשכה, כמבואר ברמב"ם (פ"ד מהלכות שקלים ה"ח), והכותל המערבי הוא מחומת הר הבית, והם כספי ציבור, השייכים לעם ישראל[1].

ג) איסור ריפוי בדברי תורה, וכשם ששנינו שאסור להתרפאות בדברי תורה, כמבואר בשו"ע (יו"ד קע"ט ס"ט), שתינוק שנפגע אין קורין עליו פסוק, ואין מניחים עליו ספר תורה, משום שאסור להתרפאות בדברי תורה, כך גם מסתבר שיהיה אסור להתרפאות באבני הכותל. ויש בזה גם משום בזיון וזלזול באבני הכותל, ואפילו אם היתה נופלת אבן קטנה מהכותל, חייבים לגונזה, כמבואר בשו"ע (או"ח סי' קנ"ד ס"ג. ואף שיתכן שרק בכתבי הקודש נאמר דין זה, אך בכל זאת יש כאן בזיון וזלזול בדבר המקודש ביותר).

ולעניין דרכי התשובה, אמר לי מורי חמי, מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, שתשובתם צריכה להיות בגדר תשובת המשקל, וכפי שיבואר:

א) התיקון הראשון הוא להשיג את האבן ולהשיבה אל מקומה המדויק בכותל (על ידי הדבקתה בדבק שאינו ניכר).

ב) אותו יהודי זלזל בכבוד בית המקדש, ותשובתו צריכה להיות בלכבד ולרומם בית אלוקינו (בתי כנסיות), לכפר על חטא "לא תעשו כן לה' אלוקיכם". ולהשיב רבים מעוון, וכמו שאמר דוד המלך: "אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו" (תהלים נ"א, ט"ו), ויספר בשער בת רבים מה הגיע אליו בעוון הזלזול בבית המקדש, למען ישמעו רבים וייראו. 

ג) מאחר וכיום שחרב בעוונותינו המקדש, אין לנו שיור אלא התורה הזאת, לכן ישתדל להשתתף בכתיבת ספר תורה, והקדשתה למקום שאין בו ספר תורה כשר. וכן ישתדל להחזיק לומדי תורה. ויעויין במסכת בבא בתרא (דף ד' ע"א), שהורדוס הרג את חכמי ישראל, ובא לבקש כפרה על כך, ויעץ לו בבא בן בוטא, 'אתה כיבית אור עולם, בכך שהרגת את חכמי התורה, לך ועסוק באורו של עולם', שהוא בית המקדש. הרי שבניית בית המקדש והחזקת תורה שניהם על משקל אחד. ובזה יכופר לו על עוון זלזול הקודש וגזל. 

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.