"אין זה ברור שבזכות תפילותיך בני ניצל, ולכן איני מוכן לשלם..."

מעשה שהיה ביהודי שבנו הקטן חלה, ומצבו התדרדר עד שנשקפה ממש סכנה לחייו, ב"מ. והנה, פנה האב לאחד הצדיקים וסיפר לו אודות מצבו הקשה של בנו. אמר לו הצדיק: "ראה נא יקירי, אני מוכן לנסות להשתדל עבור הצלת בנך היקר", "כמה כסף אשלם לרב?", קטעו האב, השיב הצדיק: "לא אקבל שום תמורה, אפילו לא פרוטה שחוקה, לעת עתה. אך אם בזכות התפילות ייוושע הבן, תצטרך להעביר לידיי 10,000 דולרים!... וגם מהם לא אטול פרוטה לעצמי, אלא בכוונתי לבקש כעת מעשרה תלמידי חכמים עניים להתפלל לרפואת החולה, ובמקרה שתבוא הישועה ויתרפא, יתחלק הסכום ביניהם".

האב השיב לאלתר בחיוב - "אם יקום בני ממיטת חוליו בזכות תפילותיכם, אתן לכם את מלא הסכום".

לא עברה יממה, וכבר חלה הטבה ניכרת במצבו של הילד. כעבור יומיים כבר התאושש והחל לדבר. כעבור שבוע קם והתהלך כאחד האדם. אותו צדיק שמע את הבשורות הטובות, ושלח שליח אל האב, לדרוש את השכר המובטח.

"אשלם לכבוד הרב את מלא הסכום", ענהו האב, "אך בתנאי אחד: שתוכיח לי שבזכות התפילות שלכם הבן נושע, שהרי מלבד הפנייה אל כבודו, פנינו אף אל מקורות נוספים לישועה... נכנסנו לקבלת ברכה במעונם של האדמו"רים פלוני ופלוני. כמו כן, רעייתי הדליקה נרות לכבוד רשב"י, העברנו סכום נכבד של צדקה לקופת ר' מאיר בעל הנס, ול'קופת העיר' וכו'. והרי כל ההסכם היה, שאם בזכות תפילותיך תבוא הישועה, אצטרך להעביר לך את הממון, הוכח נא אפוא, כי באה הישועה על ידך, ואתן לך את כל הממון"!!

הרב טען לעומתו, כי בל לו לחשב חשבונו של עולם, אלא עליו לכבד את ההסכם שביניהם...

עם מי הדין?

תשובה   

מעשה היה באחד שעלה לספר תורה, ונדר סך מה לצדקה לאחת מקופות הצדקה שבעירו (והיו בעיר כמה מיני צדקות, כגון של עניי העיר, של תלמוד תורה, של הכנסת כלה וכו'), והנה שכח האיש לאיזו מהם פרט שיתן את נדרו. ונשאל רבינו ה'חתם סופר' (שו"ת, יור"ד סימן ר"מ), האם מספק צריך לשלם לכל הקופות, או שמא אינו צריך לשלם כלל, שכן לכל אחת יכול לומר 'תביאו לי ראיה שלכם נדרתי, ואשלם לכם, שהרי המוציא מחבירו עליו הראיה'?...

ודן באריכות האם ממון שהוא ספק צדקה נחשב לספק 'איסורא', ויש להחמיר בו כבכל ספק איסור, או שמא נחשב לספק 'ממונא', ואין מוציאין אותו מן המוחזק, שהרי 'המוציא מחבירו עליו הראיה'. ולמעשה כתב שנחלקו בזה רבותינו הראשונים, ודעת רוב הראשונים היא, שזה נחשב לספק איסורא, וממילא אנו מחשיבים את העני למוחזק בממון. וכן נפסק בשו"ע (יור"ד סימן רנ"ט סעיף ה'): "מי שיש בידו מעות והוא מסופק אם הם של צדקה, חייב ליתן אותם לצדקה".

וסיים החתם סופר: "ועל כן בנידון שלפנינו, משום ספק איסורא צריך לשלם לכל הצדקות כולם, עד שלא ישאר לו שום ספק, דומיא מה שאמרו במסכת מנחות (ק"ו ע"ב) 'פירשתי ואיני יודע מה פירשתי, יהא מביא עד שיאמר לא לכך נתכוונתי' (דהיינו, אומרת המשנה, שאם אומר אדם, פירשתי כך וכך זהב שאתן להקדש, ואיני יודע כמה פירשתי, משום ששכחתי את הסכום, הדין הוא שיביא כל כך הרבה, עד שיהא יודע בעצמו שלא נתכוון לסכום כה גדול). וכיון שבררנו שצדקה גם היא ספיקא לחומרא, אם כן דינו לעניין זה כמו הקדש ממש". (והוסיף החתם סופר, שאמנם מחמת ספק האיסור אנו מורים לאיש שעליו לשלם לכל הקופות עד שלא ישאר אצלו הספק, אך מכל מקום אין בכוחנו לכפות אותו לעשות זאת, שאם ירצה יוכל להניח המעות ביניהם ולהסתלק, יעו"ש).

ולפיכך גם בנידון דנן, יש להורות לאיש ליתן את הממון שנדר לעניים, משום שיש כאן ספק נדרים, שהולכים בו לחומרא.

ויתכן עוד, שאין כאן ספק, אלא שמבחינה ודאית צריך לקיים את נדרו, שהרי ידעו שני הצדדים מלכתחילה, שלא תהיה אפשרות כלל לברר מהיכן תצמח הישועה, וכי אנו יודעים חשבונות שמים?! ובכל זאת נדר האיש שבמקרה שבנו יתרפא, יתן את הממון לרב, אף על פי שפנה למקורות ישועה נוספים (וגם אם לא תיכנן לפנות לשום מקור אחר לישועה, הרי הבין שיתכן שייוושע מסיבות אחרות, כגון זכות אבות, או משום התפילות שלו עצמו, ושל החולה וכדו'), ולכן אין לו להיתפס כעת לדיקדוקי לשון, לומר שההסכם היה רק אם ברור שזכות הצדיק תגרום, אלא מן הסתם שעל דעת כן התחייב האב, שבכל מקרה, אם יתרפא בנו, יקיים את הנדר, ואם כן עליו לקיים את נדרו ולשלם את הכסף.

וכעין זה מבואר ברמ"א (יור"ד סימן רי"ח סעיף א'), שהנודר דבר לחבירו, לא הולכים בנדר זה רק אחרי כוונת הנודר (כמו בשאר נדרים, יעויין שם בשו"ע), אלא כל שלשון הנדר כולל, הולכים אחריו, אם לא באומדנא דמוכח. ואם כן, הרי בנידוננו שהאדם נדר את הכסף לצדיק, וברור לנו שכוונת הצדיק היתה שאם הילד יוושע מכל סיבה שתהיה, חייב האב לקיים את נדרו, ולא יוכל לטעון שהתכוון לקיים את הנדר רק אם יוכח שרק בזכות הצדיק הוא נושע.

לסיכום: האב צריך לשלם לרב את ה-10,000 דולרים (לטובת התלמידי חכמים העניים)!

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.