אנשי האבטחה התנפלו על הקונה על לא עוול בכפו, ולבסוף זכה ל-50% הנחה

סיפר לנו יהודי: ערב אחד ערכתי קניות בחנות מרכול אחת. לאחר שסיימתי לאסוף את המוצרים לתוך העגלה, התקדמתי לתומי לעבר הקופה על מנת לשלם. לפתע התנפלו עלי אנשי האבטחה והמנהל!... 'סחבו' אותי לחדר צדדי, ונזפו בי, "פושע שכמותך! וכי חשבת שאנחנו לא רואים אותך...?!"

"מה פשעי ומה חטאתי?", זעקתי לפניהם, "אתם טועים. אינני גנב". האנשים הושיבו אותי ואמרו, "כעת נצפה כולנו בסרט ההקלטה, ותראה את עצמך גונב...". המכשיר הופעל, ואכן, על גבי המסך נראה אדם שנכנס למקום בו הכניסה לזרים אסורה, ויפן כה וכה וירא כי אין איש, ובזריזות גנב כמה מוצרים, ויצא מן המקום... אך התברר שנפלה אצלם טעות נוראה בזיהוי... מדובר היה באדם אחר, שהיה דומה לי.

המנהל לא ידע את נפשו מרוב בושה וכלימה, והרבה להתנצל. לבסוף הפטיר: "אנו רוצים לפצות את כבודו - תקבל 50% הנחה על כל הקנייה שלך הערב!"

כאמור, לפני שהתנפלו עלי, הייתי בדרך לקופה, אך עתה החלטתי לחזור אחורה ולהמשיך בקניות... נטלתי עוד ועוד מוצרים, ולפתע נזכרתי באחי האביון. חשבתי בלבי, שהוא זקוק כל כך למוצרי מזון, מטרנות, חיתולים, מוצרי ניקיון וכו' וכו', ומדוע שלא אנצל כעת את ההזדמנות. הלא נאמר "ומבשרך לא תתעלם"... חלילה, לא עלה על דעתי להרבות בקנייה עבור אחרים, אלא התכוונתי לקנות לעצמי, ורק לאחר מכן לתרום את המוצרים למען אחי העני ("מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה").

לאחר שהגעתי לביתי, אשתי התפלאה מאד לראות את המוצרים הרבים... ספרתי לה את כל המעשה. "אני חושבת שאנו צריכים להחזיר את כל המוצרים הנוספים שנלקחו", העירה אשתי, "הרי לא לכך היתה כוונת המנהל...!"

ונשאלת השאלה: האם אכן אני צריך ליטול את כל המוצרים הנוספים שקניתי ולהחזירם לחנות?

תשובה 

השיב מו"ר שליט"א:

תחילה יש לדעת, כי אנשי האבטחה והמנהל חייבים בתשלומי בושת, כי ביישו באופן חמור קונה חף מפשע. ונראה שהמנהל יצא ידי חיובו ב'מחיר זול' מאד, משום שאילו היה משלם כפי המגיע לקונה, התשלום היה נמדד לפי המחיר שאדם זה (המתבייש) היה מוכן לקבל כדי לספוג את הבושה הזו (כמבואר במסכת בבא קמא דף פ"ג:), ולכן מסתבר שהמנהל גם מסכים לתת את ההנחה לגמילות חסד עם העניים.

ואמנם בזמן הזה אין לנו בית דין מומחים שיכולים להטיל קנס על המבייש, בכל זאת הרי נאמר בשו"ע שאם המתבייש תפס כפי המגיע לו, הרי זה שלו (יעויין בשו"ע חו"מ סימן א' סעיף ה'). ובנידוננו הרי המתבייש תפוס בממון.

ויש לשאול על דברינו, מהנאמר בשו"ע (חו"מ סימן תכ"א סעיף א'): "אינו חייב על הבושת עד שיתכוון לביישו, והמבייש את חבירו שלא בכוונה פטור", וכאן הרי נתכוין המנהל לדבר המותר - לתפוס את הגנב, ולא נתכוין לבייש את הלקוח החף מפשע? ויש לומר, שהוא נחשב כ'מתכוין לבייש', אלא שנתחלף לו אדם זה באדם אחר, ולכן הוא חייב בתשלומין.

ולפיכך, הטוב ביותר היה לגשת אל המנהל ולבקש ממנו שיסכים לתת את ההנחה גם על אותם מצרכים שנטל עבור העניים. אך אם לא עשה כך, מסתבר שאין המנהל מקפיד על כך, אלא הוא שמח ומאושר שיצא בשלום בתשלום 'זול'.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.