נכנס לדירת חבירו בשעת המלחמה - האם צריך לשלם שכירות?

באחת הערים בדרום הארץ, בחודש טבת תשס"ט, כשמאות חיצי מוות נורו יום יום מהעיר עזה, על ידי אויבינו הרוצים להשמידנו, ברח שמעון יחד עם משפחתו והשאירו את ביתם נעול. והנה, לראובן, אחד מדיירי השכונה, לא היה להיכן לברוח, וחשש מאוד לשלום משפחתו מכיון שדירתו לא היתה מוגנת כלל. לבסוף החליט האיש לקום ולעשות מעשה: הוא הצליח לפרוץ לדירתו הגדולה של שמעון, שהיתה בטוחה ומוגנת, וגם נאה ומרווחת... (יצויין, כי קודם לכן ניסה ראובן ליצור קשר עם שמעון, ורק משלא הצליח לאתרו, החליט להיכנס לדירתו, היות ומבחינתו לא היתה לו ברירה אחרת).

כעבור שבועיים, שב שמעון, וכמעט שאחזו השבץ כאשר גילה את שכנו יושב בדירתו... ראובן מיהר להסביר את סיבת הימצאותו בדירה, והוסיף: "דע לך יקירי, שהשהייה כאן היתה לנו לעונג ונחת, ממש כמו בית-מלון, אך כמובן שאיני מוכן להנות משל אחרים בחינם, ולכן מלבד הוצאות המים והחשמל, אשלם לך אף את דמי השכירות..."

ומה היתה תגובת בעל הבית?... "לא אקבל מכבודו ולוּ פרוטה אחת, אלא אם כן הממון מגיע לי מן הדין!..."

וכך המשיכו ב' הצדיקים להתווכח, אך שהחליטו להגיש טענותיהם לפני מו"ר שליט"א...  

תשובה

זה נהנה וזה לא חסר

במסכת בבא קמא (דף כ'.-כ"א:) עוסקת הגמרא בעניין אדם המתגורר בדירת חבירו, בשעה שהלה נעדר ממנה, ואותה דירה אינה עשויה להשכיר, אבל זה הדר בה עשוי לשכור (שדרכו לשכור מקום לעצמו), והרי הדר בה נהנה, שאם לא היה דר בחצר זו, היה צריך לשכור לו חצר אחרת, ואילו בעל הדירה אינו חסר, שאף אם לא היה זה דר בה, לא היה משכירה לאחרים. האם צריך הדר בחצר לשלם לבעליה שכר-דירה? ובמילים אחרות הנידון הוא: מה דינו של אדם שנהנה מנכסי חברו, באופן שלא גרם לו הפסד בכך - האם חייב בתשלומי הנאתו?

ובכן, נחלקו בכך האמוראים, חלקם סברו כי צריך להעלות לו שכר, כיון שנהנה. ואחרים סברו שאינו צריך להעלות לו שכר, 'וכי מה עשה לו ומה חיסרו ומה הזיקו'. ונראה מדברי התוס' (ב"ב י"ב: ד"ה כגון), כי טעם הפטור מלשלם הוא מפני שאחרי שכבר דר בחצרו, ולא החסירו כלום, הרי בנוגע לתשלומים על העבר הוא פטור משום "כופין על מידת סדום". וכך פוסק להלכה השולחן ערוך (חו"מ סימן שס"ג סעיף ו'): "הדר בחצר חברו שלא מדעתו, שאמר לו (בעל החצר) 'צא', ולא יצא - חייב ליתן לו כל שכרו. ואם לא אמר לו 'צא', אם אותה חצר אינה עשויה לשכר - אינו צריך להעלות לו שכר, אף על פי שדרך זה הדר לשכור מקום לעצמו, שזה נהנה וזה אינו חסר"[1].

אולם מוסיף השולחן ערוך, שאם החצר עשויה לשכר, אף על פי שאין דרך זה לשכור - צריך להעלות לבעליה שכר, שהרי חיסרו ממון (שלולי היה נכנס לתוכה, יכל הבעלים להשכירה לאחרים). וכתב הרמ"א, כי סתם בתים בזמן הזה עומדים לשכר, ואף על גב שטרם השכירום בעליהם. ולכן באופן רגיל, כאשר בזמן הזה דר אדם בחצר חבירו, חייב לשלם לו שכר.

מה הדין בשעת מלחמה?

והנה בעניין שאלתנו, בה ראובן דר בבית חבירו בשעת מלחמה, כבר מצינו ששאול נשאל בזה הגאון רבי דוד שפרבר זצ"ל (מגדולי רבני רומניה בדור הקודם), בשו"ת אפרקסתא דעניא (חלק ד' חו"מ סימן שי"ב), וזה לשונו: "בשנת תרע"ה (במלחמת העולם הראשונה), שרבים ברחו מפחד אויב והשאירו בתיהם בלי בן-בית כהפקר, היה אחד שנכנס ודר בבית אחד, ואחר שובו תבע בעל הבית שכר דירה. האם אכן צריך הדר בבית לשלם את דמי השכירות לבעלים?" 

והשיב, שנראה בפשיטות, שהדר בבית פטור, הגם שכתב הרמ"א שסתם בתים בזמן הזה עומדים להשכרה אף על גב שעדיין לא השכירו אותם בעליהם מעולם, מכל מקום בנידון דידן ודאי אין הבית עומד להשכרה, וכמו שכתב הרמ"א (שם בריש הסעיף), שאפילו היה רגיל להשכיר, רק שעכשיו אין הבית עומד להשכרה, הולכים אחר שעה זו, וממילא הדר בו פטור לשלם מדין זה נהנה וזה לא חסר. ועוד, שבשעת חירום כזו, ודאי אנו אומרים שמסתמא נח לו לבעל הבית שידורו בבביתו, וכמו שמצינו בגמרא בבא קמא (כ"א.), שאומרת, כי הדר בבית מהנה את בעליו, שנאמר "ושאיה יוכת שער" (ישעיה כ"ד, י"ב), כלומר: בית שאין בני אדם דרים בו, מזיקים מכתתים שעריו, וזה שדר בו הועיל שלא יוזק הבית. וכמו כן, 'ביתא מיתבא יתיב' - בית שהוא מיושב בדירת בני אדם, ישובו קיים, לפי שהדרים בתוכו רואים מה שהוא צריך ומתקנים אותו.

האם ניתן לגלגל על ראובן את כל התשלום?

והנה, מבואר בסוגיית הגמרא (שם), שהנהנה משל חבירו וחיסרו רק דבר מועט, כגון שהיה הבית חדש, וזה השחיר את הכתלים על ידי שדר בו ('שחרוריתא דאשייתא') - חייב לשלם. וכך פסק השו"ע (שם סעיף ז'): "יש אומרים דכשאין החצר עומד לשכר, דאמרינן דאינו צריך להעלות לו שכר, אם חיסרו אפילו דבר מועט, כגון שהיה הבית חדש וזה חסרו במה שהשחירו, אף על פי שאין הפסד אותו שחרורית אלא מועט, על ידו מגלגלין עליו כל השכר כפי מה שנהנה". ולכאורה, אף בשאלתנו נצטרך לומר, שמכיון שבודאי גרם ראובן חיסרון על ידי השימוש בחשמל ובמים - ניתן לגלגל עליו את תשלום כל השכירות!

אולם, טען מו"ר שליט"א, שנראה כי אין לומר זאת, מג' טעמים: א) במצב הנוכחי של המלחמה, לדיור בדירה לא היה כל ערך, ואם היתה עומדת להשכרה, לא היה אדם בעולם שהיה שוכרה ואפילו בפרוטה. יוצא אפוא, שהדירה לא שווה כלום להשכרה (ואין מה לגלגל על הדר בה). ב) בעל הבית נהנה בכך שדירתו היתה מיושבת, ולא יפרצו לתוכה גנבים, וגם אם ח"ו תפרוץ דליקה מחמת נפילת רסיסים וכד', הרי שהדיירים יכבו אותה. ג) יתכן ותשלומי המים והחשמל נחשבים ל'דבר חיצוני', הם אינם שייכים לעצם ההנאה מהדיור (שכן כששוכרים דירה צריך השוכר לשלם את המים והחשמל בעצמו, ואין זה כלול בתשלום השכירות), ולכן ישלם רק אותם ותו לא (וע"ע בשו"ת עמודי אש דף ס"ז).

לסיכום: יש לפטור את ראובן מלשלם את דמי השכירות עבור הדיור בבית שמעון!

והוסיף מו"ר שליט"א: נראה עוד, שהיה מותר לראובן לכתחילה להיכנס לדירת חבירו על מנת להציל את עצמו, שהרי כל אחד חייב במצוות "וחי אחיך עמך", ובמצוות "והשבותו לו", וב"לא תעמוד על דם רעך", ולכן אם הדירה פנויה מיושביה, חייב הוא להכניס אליה את חבירו!

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.