המוצא התקשר לבעל האבידה, ומשלא נענה, מסרה לבעל הצ'קים

מעשה שהיה בראובן שמצא ארנק גדוש במזומנים ובצ'קים חתומים. הוא התקשר פעמים רבות לבעל הארנק, שמעון, אך כמעט בכל פעם הטלפון אצלו היה 'תפוס', וכאשר סוף-סוף לא היה תפוס, הוא לא טרח לענות...

ראובן הבין שמדובר כנראה באדם מאוד עסוק, שאפילו אין לו זמן לענות לשיחות של אנשים שאינו מכיר, וחשב בלבו, כיצד בכל זאת אוכל להשיב את הארנק לבעליו. והנה הוא מבחין, שעל כל הצ'קים שבארנק חתום שמו של יהודה, והחליט לנסות ליצור עמו קשר, על מנת לאתר את בעל האבידה. "אני החברותא של שמעון",  אמר יהודה בשמחה, "תוכל להעביר לי את הארנק, בעוד כשעה אנו נפגשים"... לאחר שהוברר לראובן על פי סימנים מובהקים שמסר לו יהודה, כי אכן הוא מכיר את שמעון, מסר לידיו את הארנק, ושמח על שזכה לקיים את מצוות השבת אבידה.

לא חלפו אלא רגעים אחדים, והנה הטלפון אצל ראובן מצלצל. היה זה שמעון ששאל: "האם כבודו חיפש אותי במשך היום?...". ראובן סיפר לו על דבר האבידה והשבתה, ולפתע נשמעה זעקת-שבר מפיו של שמעון. "מה עשית! מסרת את הארנק לאויב שלי... יהודה הינו נוכל שחייב לי ממון רב. החזקתי את הצ'קים שלו בתור עירבון לפריעת חובו!..."

עתה תובע שמעון את ראובן שישיב לו את כל הממון שהיה בארנק! ואילו ראובן טוען, כי כל חפצו היה להשיב את האבידה לבעליה, ולא העלה על דעתו תרמית שכזו...

עם מי הדין?

תשובה     

השיב מו"ר שליט"א:

פשוט שחייב ראובן לשלם לשמעון את ממונו, ואפילו לפי השיטות הסוברות שדינו של 'שומר אבידה' הוא כדין שומר חינם (יעויין בחו"מ סי' רס"ז סעיף ט"ז), חייב ראובן, משום שפשע במסירת הארנק לידי יהודה, שהרי אסור היה למסור לו את האבידה, וכמו שנאמר בתורה (דברים כ"ב, ב'): וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ, "אחיך" ולא יהודה. (אך כל זה דוקא לאחר שיוברר לנו כי אכן יהודה גנב את הממון ולא מדובר ב'קנוניא').     

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.