הניח ביצים אצל תרנגולת השכן - למי שייכים האפרוחים?

[1] ומופיעה בשו"ת החיד"א סימן ז'.

[2] יעויין בשו"ת משפטי צדק סי' קמ"ה.

[3] ועל כל פנים במקרה שלא כל הביצים בקעו, ומאלו שבקעו אין ניכר אם באו מביצי ראובן או שמעון, נראה שיכול ראובן בעל התרנגולת לומר לחבירו 'משלך לא יצאו אפרוחים'!

[4] בשו"ת נחפה בכסף חו"מ סי' ה', ע"ש.

[5] והנה, דרך מעניינת בנידון שאלתנו סלל הגאון רבי יצחק בלאזר זצ"ל, בספרו "פרי יצחק" (סוף סי' ט"ו), וכדלהלן:

מצינו בירושלמי במסכת ערלה (סוף פרק א'), שנחלקו האמוראים בדין ביצת הקדש שנעשית אפרוח מחמת דגירת תרנגולת של חולין - מה דינו של האפרוח, האם נחשב לחולין ומותר באכילה, או שמא הוא הקדש? דעת ר' יוחנן שהאפרוח מותר, אלא שצריך לפדותו כזמן הזרע, דהיינו כפי שהיתה שווה הביצה קודם שיצא הימנה האפרוח, כפי ששנינו לגבי גידולי הקדש שנטעם בשדה הדיוט (חולין), שהדין הוא שהגידולים חולין ופודה אותם כשעת הנטיעה. וחולק עליו כהנא וסובר כי אין להביא ראיה לכאן מדין גידולי הקדש בשדה הדיוט, שהרי שם על ידי הארץ נוצרו הגידולים, שהקרקע הולידתם והצמיחתם, וממילא נחשבים ממש כגידולי חולין, מה שאין כן בנידון ביצת ההקדש, כאן האפרוח לא נוצר על ידי התרנגולת, התרנגולת הינה רק גורם חיצוני, שמחמת פעולת החימום שלה יצא האפרוח, אך עצם האפרוח נוצר מן הביצה, ולכן סובר כהנא כי זהו ממון גבוה ממש, ויש לפדות את האפרוח כמות שהוא עכשיו.

ומעתה נוכל לומר, כי שאלתנו תלויה במחלוקתם של האמוראים, הווי אומר: לפי שיטת ר' יוחנן, כשם שלמדנו שהאפרוח נחשב לחולין ומותר ויפדה רק כשווי ביצת ההקדש, משום שהתרנגולת שהיתה חולין היא שהולידה ויצרה אותו, אם כן, הוא הדין אף בנוגע לתרנגולתו של ראובן, היא שעשתה את האפרוחים ולכן שייכים לו, ואין לו לשמעון אצל ראובן אלא דמי ביצים בלבד. אבל לפי דעת כהנא הסובר שאין התרנגולת עצמה יוצרת את גוף האפרוח עצמו, אלא רק גורמת חימום חיצוני, יוצא אפוא, שאף בענייננו לא התרנגולת של ראובן יצרה את האפרוחים, אלא הם באו מממונו של שמעון, ולכן כולם שייכים לשמעון! נמצאנו למידים ששנויה שאלתנו במחלוקת רבותינו חכמי הש"ס.

ענוותנותו המופלגת של ה"פרי יצחק"

לאחר שנתוודענו להברקה גאונית מבית מדרשו של ה"פרי יצחק", הבה ונסיים במעשה מופלא אודותיו:

מעשה היה באסיפה של תלמידי חכמים ובתוכם הגאון רבי יצחק בלאזר, והגאון מבריסק רבי יוסף בער סולוביצ'יק, בעל ה'בית הלוי'. רבי יוסף בער הקשה קושיה עצומה, והחלו המסובים מפלפלים בקושייתו, זה מתרץ וזה דוחה, כל אחד מראה את כוחו בחריפות ובבקיאות, ואילו רבי יצחק יושב ומחריש. לאחר מכן אמר רבי יוסף בער על קושייתו העצומה שני תירוצים: תירוץ אחד שלו, ותירוץ שני של בנו - רבנו חיים הלוי. ושוב התחילו המסובים להתפלפל בתירוצים, ושוב, רבי יצחק בלאזר יושב ושותק, כאילם לא יפתח פיו... תמה רבי יוסף בער בלבו ואמר 'זהו שאומרים עליו שהוא אדם גדול בתורה?...'

כשחזר רבי יוסף בער לביתו, ביקש להביא לפניו את ספרו של רבי יצחק בלאזר, "פרי יצחק", כדי לתהות על קנקנו של המחבר. והנה, אך פתחו - מצא שם סימן שלם העוסק בקושייתו העצומה... הפרי יצחק גם הוא הקשה את אותה קושיה, ולמרבה הפלא תירץ שם הפרי יצחק בטוב טעם ודעת, את אותם שני התירוצים, של הבית הלוי ושל בנו רבי חיים!!! התפעל רבי יוסף בער ואמר 'צאו וראו כמה גדולה היא מדת ענוותנותו של הגאון רבי יצחק בלאזר'!