להעיר לקצב על הריח הרע או לבטל את השיעור

מידי יום ביומו, מספר המגיד שיעור, אני זוכה להעביר שיעור בגמרא לכעשרה בעלי בתים. דברי התורה חביבים מאד על השומעים, אלא שיש דבר אחד שמפריע מאד לציבור, ולי בעיקר: בכל יום מגיע אל השיעור קצב שנודף ממנו ריח נורא. לאחר שמסיים האיש את עבודתו בחנות האטליז הסמוכה, רץ כצבי אל בית המדרש, נכנס כשכולו מתנשף, ומתיישב במושב הסמוך אלי... (יצויין, כי הקצב נחשב ל'מתמיד' של השיעור, ואינו מפספס שום שיעור).

מכיון שמגיע ישירות ממלאכתו, ללא להתרחץ ולהחליף בגדים, הריח הרע שנודף ממנו פשוט בלתי נסבל, (ואילו ילך לביתו, יסתדר וישוב, הרי שהשיעור כבר יסתיים). פעמים רבות רצו הלומדים להעיר לו, אך מנעתי אותם, משום שברור לי שהדבר יפגע בו מאד. אבל הגענו כבר למצב שאיננו יכולים להמשיך לקיים את השיעור כמתכונתו הנוכחית, (ובפרט שאני "איסטניס", והריע הרע מפריע לי מאד לריכוז, עד שאינני יכול להעביר את השיעור באופן נורמלי).

שאלתנו אפוא היא, כיצד עלינו לפעול עתה: האם יש להעדיף לגשת אל האיש ולספר לו אודות הבעיה הקשה, וכאמור בודאי שהדבר יביא לעלבונו, או שמא עדיף פשוט ל'סגור' לגמרי את השיעור, (ולפתוח שיעור חדש במקום אחר)?...

תשובה

נאמר במסכת סנהדרין (דף י"א.):  מעשה ברבן גמליאל (הנשיא) שאמר (לחברי הסנהדרין): השכימו לי (למחרת) שבעה (דיינים) לעלייה (המיוחדת לישיבת בית דין). השכים, ומצא שמונה. אמר (רבן גמליאל): מי הוא שעלה שלא ברשות - ירד! עמד שמואל הקטן ואמר: אני הוא שעליתי שלא ברשות, ולא לעבר השנה עליתי (להצטרף עמכם בדיון זה), אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי (כדי להתלמד איך תגמרו את העיבור). אמר לו (רבן גמליאל): שב בני, שב, ראויות כל השנים כולן להתעבר על ידך (וראוי אתה מצד חכמתך להצטרף עמנו), אלא שאמרו חכמים: אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה. ולא שמואל הקטן היה (האיש שלא הוזמן), אלא איניש אחרינא (היה זה אדם אחר שעלה בלי שהזמינוהו), ומחמת כיסופא הוא דעבד (כלומר, שמואל הקטן עשה כן כדי שלא יכירו מי היה העולה שלא ברשות וילבינו פניו).

ומוסיפה הגמרא סיפור דומה: כי הא (כמו שהיה אצל רבי) דיתיב רבי וקא דריש (שישב ודרש), והריח ריח (של) שום, אמר: מי שאכל שום - יצא! עמד רבי חייא ויצא. (ובעקבותיו) עמדו כולן (כל התלמידים) ויצאו. (למחרת) בשחר מצאו רבי שמעון ברבי (בנו של רבי) לרבי חייא, אמר ליה: אתה הוא שציערת לאבא (שאכלת את השום ונדף ממך הריח)? אמר לו: לא תהא כזאת בישראל (חס ושלום שאוכל שום בבואי לבית מדרשו, אלא כדי שלא להלבין פניו של אוכל השום יצאתי, כדי שיצאו כולם ולא יבינו מי הוא)!

ורבי חייא מהיכא גמיר לה (מהיכן למד הנהגה זו)? - מרבי מאיר, דתניא: מעשה באשה אחת שבאתה לבית מדרשו של רבי מאיר, אמרה לו: רבי, אחד מכם קדשני בביאה. עמד רבי מאיר וכתב לה גט כריתות, ונתן לה (למרות שידע בעצמו שלא קידש אותה, בכל זאת נהג כן כדי שכולם יגרשוה, ולא יפול החשד על אחד מהתלמידים). עמדו כתבו כולם ונתנו לה. ורבי מאיר מהיכא גמיר לה? - משמואל הקטן (שאמר לרבן גמליאל שהוא זה שעלה שלא ברשות). ושמואל הקטן מהיכא גמיר לה? - משכניה בן יחיאל, דכתיב (עזרא י', בעת שהוכיח עזרא את ישראל על שנשאו נשים נכריות) "ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלוקינו (והוא לא נשא נכרית, והכניס עצמו בכלל, שלא להלבין פניהם) ונשב נשים נכריות מעמי הארץ ועתה יש מקוה לישראל על זאת". ושכניה בן יחיאל מהיכא גמר לה? - מיהושע, דכתיב (יהושע ז') "ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נפל על פניך, חטא ישראל", (כלומר, לא רצה הקדוש ברוך הוא לגלות ליהושע מי הוא החוטא, והכניס את כולן בכלל, שנאמר 'חטא ישראל' במעשה דעכן שמעל בחרם). אמר לפניו (יהושע): רבונו של עולם, מי חטא? - אמר לו: וכי דילטור (רכיל) אני לך? הטל גורלות (ומי שיפול הגורל עליו הוא החוטא. ולא גילה לו בפירוש מי הוא החוטא כדי שלא יבוש). ואיבעית אימא - ממשה, דכתיב (שמות ט"ז, בשעה שיצאו כמה אנשים מבני ישראל בשבת באיסור ללקוט מן המן, ולא מצאו, ואמר משה לכל העם) "עד אנה מאנתם", (כולן בכלל, והרי לא כולן יצאו ללקוט, אלא מקצתן, דכתיב יצאו מן העם ללקוט וגו').

ובביאור דברי רבי חייא שאמר "לא תהא כזאת בישראל", כתב המהרש"א: "שודאי ביטול תורה הוא עוון וחטא, אבל לבייש אחד מישראל, לא תהא כזאת עבירה גדולה בישראל, וטוב לבטל תורה מלבייש בן ישראל". והוא הדין לנידון דנן.

והוסיף מו"ר שליט"א, שאף לפי שיטת רבי ורבי שמעון בנו, שנראה מדבריהם כי מותר לבייש אדם כדי למנוע ביטול תורה, מכל מקום בנידון דנן יתכן שהדבר אסור, משום שסוגיית הגמרא עוסקת בתלמיד שפשע מכיון שהגיע בצורה כזו שמפריעה למהלך השיעור, שהרי כל אחד מבין שאין להגיע עם ריח של שום לבית המדרש, ומאחר שאותו תלמיד פשע, סברו שמותר לביישו על מנת שלא לבטל תורה. אך בנוגע לקצב העובד למחייתו, ונחשב ל'שליח ציבור', מאחר ומספק בשר לבני העיר, ועל ידו זוכים לעונג שבת ויום-טוב, אם כן מציאות הריח הרע שלו אינה פשיעה כל כך, ולכן יתכן שאין לביישו לכולי עלמא.

ולמעשה, הורה מו"ר שליט"א למגיד שיעור, שיש לעשות מאמצים גדולים על מנת למצוא פתרון שהשיעור ימשיך להתקיים בהשתתפות הקצב שחשקה נפשו לשמוע דברי תורה, כגון לאחֵר את השיעור על מנת לתת לו שהות להתרחץ וכדומה.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.