הרב יצחק זילברשטיין
ביקש מהאנשים לומר סליחות בליל ראש השנה שחל בשבת - האם נהג כהוגן?
בעל תשובה צעיר לימים, כבן ארבע-עשרה, פנה אלינו ביום ראש השנה תש"ע, וסיפר מעשה שאירע עמו אמש, בליל ראש השנה שחל בשבת, וביקש לשאול שאלה מעניינת, מסוג השאלות השייכים לדורנו, דור של תשובה
- הרב ארז חזני / והערב נא
- פורסם כ"ג טבת התשע"ה
בעל תשובה צעיר לימים, כבן ארבע-עשרה, פנה אלינו ביום ראש השנה תש"ע, וסיפר מעשה שאירע עמו אמש, בליל ראש השנה שחל בשבת, וביקש לשאול שאלה מעניינת, מסוג השאלות השייכים לדורנו, דור של תשובה. וכך מספר הבחור:
בליל ראש השנה הזמינו הורי אורחים רבים. אמנם האנשים לא היו מחללי שבת ומועד, אך גם אינם "תלמידי-חכמים" גדולים. האנשים ישבו ועסקו בדברים בטלים, ליצנות, וכו'. רק אני, ממשיך הבחור, ישבתי בפינה וקראתי תהלים. איך אמרו רבותינו - 'הם בשלהם ואנו בשלנו' (תוס' בחגיגה ט"ו.). אך קשה היה מאוד להתרכז במקום שכזה. בשלב מסוים לא יכולתי לסבול יותר את השטויות שדיברו האנשים, בעיצומו של יום הדין!
לקום ולומר דברי תורה לא היה שייך, מכיון שעדיין איני בר הכי. אך רעיון אחר עלה במוחי. פניתי אל עמי-הארץ ואמרתי להם: 'רבותי, מה דעתכם שנפתח את המחזורים שלפנינו, ונזמר כעת את הסליחות'. התפלאו האנשים, 'וכי מותר לומר סליחות בשבת ובחג?!', 'בודאי', השבתי, 'וכי יש דבר גדול מזה ביום הדין?!'. הציבור (שהיה מבני ספרד) קיבל את ההצעה בשמחה. והתחילו כולם לזמר בקול גדול את קטעי הסליחות: 'בן אדם מה לך נרדם'... 'למענך אלוקי'... 'עננו'... 'חטאנו לפניך רחם עלינו'... 'בזכרי על משכבי' וכו' וכו'.
עתה בא הבחור הצדיק, ובפיו ב' שאלות: א) האם מותר היה לומר את קטעי הסליחות בשבת ובראש השנה, שהם ימים שאין מזכירים בהם חטא ועוון. ב) האם היה מותר לי לשנות מן האמת, ולומר לאנשים כי מותר ומצוה לומר כעת סליחות, (ומי יודע אולי יהפוך אצלם הדבר למנהג קבע). שמא לא היה לי להתערב במעשיהם, אלא להמשיך בקריאת התהלים לבדי?...
תשובה
טוב עשה הבחור שאמר לאנשים לומר סליחות, שהרי בדיבורם הם חיללו את השבת הקדושה (וכי יעלה על הדעת שכדי לא 'להזכיר' חטא ימשיכו 'לעשות' חטא), ועל כך ראוי שיפסיקו ויאמרו סליחות. וממילא אין בכך חשש שקר, משום שזו האמת, שהם צריכים לבקש סליחות!
ומה היתה תגובת מו"ר שליט"א כששמע את הסיפור? - - -
הרב נענה ואמר: בספר 'פתח הדביר' (סי' ר"פ אות א', הביאו השדי חמד מערכת ו' אות ג') כתב, שחולה שרואה שקרב קיצו כי אפפוהו חבלי מוות, והיה זה ביום שבת או יום טוב, מותר לו להתוודות ולבכות על עוונותיו ולהכות באגרוף, ולומר בפה מלא אשמנו בגדנו וכו', ואם לא עכשיו אימתי. והוסיף ה'פתח הדביר', כי שמע מגדולי החברא-קדישא, שכן נוהגים כשיזדמן שהחולה נוטה למות בשבת או בחג, אומרים לו התוודה...
ואם כן נראה שהוא הדין לענייננו - מכיון שזהו צורך השעה, מותר לומר את הסליחות.
לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.