האם יוצאים ידי חובת אתרוג באתרוג שתלוי לקישוט בסוכה?

מעשה ביהודי שהיה דר לתקופה מסוימת בסין, שלאחר מאמצים רבים השיג שני אתרוגים בערב חג הסוכות. את המהודר הניח בביתו, לצורך קיום מצוות נטילת ד' מינים, ואת השני, שאף הוא כשר למצוה היה, החליט לתלות בסוכתו לנוי, וכמו שכתב השל"ה הקדוש (הובא במשנ"ב סי' תרל"ח ס"ק י"א) שראוי ליפות הסוכה בקרמין וסדינין ולתלות בה פירות חשובין.

והנה, ביום-טוב שני של גלויות, שיחקו בניו הקטנים באתרוג המהודר, עד שנעשה חתיכות חתיכות, וכעת אינו ראוי אלא לסלט... מכיון שאתרוג אחר לא היה ניתן להשיג, מיהר האיש להתקשר אל מורה-הוראה ושאלו: האם מותר לי לתלוש את האתרוג שבסוכה, על מנת שאוכל לקיים על ידו את המצוה, או שמא אין ליטלו, שהרי שנינו בשולחן ערוך (סי' תרל"ח סעיף ב'): אוכלים ומשקים שתולין בסוכה כדי לנאותה, אסור להסתפק מהם כל שמונה, אפילו נפלו (וביום-טוב ושבת אסור לטלטלם דמוקצים הם, אבל בחול-המועד לא שייך איסור טלטול, ועל כן אם נפלו מותר לטלטלן ולהחזירן למקומן, אך הם אסורים בהנאה)?

תשובה

בשאלה כעין זו דן רבינו החתם סופר (שו"ת, או"ח סי' קפ"ד, הובא בביאור הלכה סי' תרל"ח ד"ה כל שמונה), וזו תמצית תשובתו: הורתי שמותר ליטול את האתרוג התלוי לנוי סוכה. אמנם ביום-טוב אסור לטלטלו משום איסור מוקצה, מכל מקום בחול-המועד שמותר בטלטול ורק בהנאה אסור, משום שהוקצה למצוותו, ניתן לצאת על ידו ידי חובת לולב, חדא, ד'מצוות לאו ליהנות נתנו', ועוד, שהרי כל הטעם שאסור ליטול את נויי הסוכה וליהנות בהם, הוא משום ביזוי מצוה (כמבואר במסכת שבת דף כ"ב.), והיינו דוקא לדבר הרשות, דומיא להרצות מעות נגד נר חנוכה וכיסוי דם ברגל, אבל ליטול ממצוה אחת למצוה אחרת, אין כאן ביזוי מצוה, שהרי הדין הוא שמתירין ציציות מבגד לבגד, ומדליקין מנר לנר, והוא הדין וכל שכן כאן שמעלין בקודש, שכן בתחילה לא היה האתרוג אלא לנוי למצוה, ועכשיו הרי הוא מצוה גופה, ומברכים עליו ואומרים עליו ההלל.

ואף על גב שמתחילה היה נוי למצוה דאורייתא, וכעת מקיים עמו רק מצוה מדרבנן (שהרי מן התורה המצוה ליטול ד' מינים בגבולין היא רק ביום הראשון), מכל מקום עדיף שיטלנו ויקיים בו את מצוות נטילת לולב, שהרי הסכים ב'ים של שלמה' (ביצה פ"ד סי' ד') ש'נוי מצוה' דרבנן בעלמא הוא[1].

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.