הבטיח בתקיעת כף סנדקאות לחבירו, ונזכר שלפני שנים הבטיח כבר לאדם גדול שברכו

מעשה שהיה בראובן שנולדו לו שלש בנות, וחפץ היה מאד בבן זכר. ניגש לאחד מגדולי הדור, וביקש שיברכו. הצדיק ברכו, והפטיר: "יהיה לך בן זכר". ראובן התרגש והבטיח: "אתן לכבוד הרב סנדקאות אם יוולד לי זכר". אבל למעשה גם בפעם הרביעית, נולדה לו בת! חלפו שנים ובינתיים, נולדה עוד בת... ועוד בת... וכעת יש לראובן כבר שש בנות!

אשת ראובן הרתה בשביעית, וכעת בהריון השביעי, החליט לגשת לאחד מחבריו בכולל, שהינו אברך מופלג בתורה ויראת שמים, והתחנן לפניו שיתפלל עבורו, שאשתו תלד הפעם בן, והרי בארבעים יום הראשונים אפשר להתפלל על כך (כמבואר במסכת ברכות דף ס'.). האברך הסכים בשמחה להשתדל עבור ראובן, וראובן אמר לו: "אם אזכה ויוולד לי בן, כבודו יקבל את הסנדקאות"! ונתן לו על כך תקיעת כף. האברך התאמץ מאוד בתפילה, והרבה גם באמירת תהלים ונתינת צדקה למען חבירו, שיזכה לבן זכר.

והנה, חלפו כמה חודשים, ואשת ראובן ילדה בס"ד... בן זכר!

עתה ראובן ניגש בשמחה אל חבירו, לבשר לו את הבשורה הטובה, ולהזמינו לשמש כסנדק. אך לפתע נזכר, כי כבר בעבר, לפני ההריון הרביעי, היה אצל אותו אדם גדול שאמר לו כי תלד אשתו בן, והבטיח לו ראובן בשעתו סנדקאות אם יוולד לו זכר. החל ראובן מתחבט בלבו: הרי למעשה נולדה לי נקבה לאחר ברכת הרב, אך מאידך, בשעתו חשבתי בלבי, שהגם שנולדה לי בת בפעם הזאת, מכל מקום אם בפעם הבאה יוולד לי בן, אתן לרב אז סנדקאות...

ניגש האיש אל מו"ר ושאלו: האם חלה ההבטחה הזו שבלב, וממילא אני צריך ליתן את הסנדקאות לאותו אדם גדול, או שמא עלי לקיים את ההבטחה עם תקיעת הכף לחברי האברך הצדיק? 

תשובה

השיב מו"ר שליט"א:

נאמר ברמ"א (יור"ד סי' רס"ד סעיף א'): "יש לאדם לחזור ולהדר אחר מוהל ובעל ברית היותר טוב וצדיק. ואם נתנו לאחד, אסור לחזור בו (משום 'שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב'). מיהו אם חזר בו, הוי חזרה. ואין מועיל בזה קבול קניין. אבל אם נשבע לו, כופין אותו שיקיים".

והנה, בנידון דנן אמנם ראובן כבר הבטיח לאותו רב צדיק סנדקאות, ולאחר שהבטיח אסור לו לחזור בו (כמבואר ברמ"א הנ"ל), אמנם בכך שחזר והבטיח את הסנדקאות לחבירו ונתן לו על כך תקיעת כף, הרי זה נחשב לכאורה לחזרה מההבטחה הקודמת, ולמדנו בדברי הרמ"א שאם הזמין אחד וחזר בו, חזרתו חזרה. זאת ועוד, שיתכן שההתחייבות לראשון לא חלה כלל, משום שקיים ספק שמא ההבטחה היתה רק על הלידה הבאה, ולא על הלידות הנוספות שיהיו בעתיד.  

ובנוגע להבטחה עם תקיעת הכף לחבירו האברך, ראובן אינו יכול לחזור בו, משום שתקיעת כף דינה כשבועה (כמבואר בשו"ע יור"ד סי' רל"ט סעיף ב'), ולגבי שבועה למדנו בדברי הרמ"א הנ"ל, שצריך לקיימה ולתת את מצוות המילה והסנדקאות למי שנשבע לו! ולכן יש ליתן את הסנדקאות לאברך.

ועל כל פנים, אם האברך יהיה מוכן לוותר על המצוה לטובת הרב הצדיק, יהיה ניתן להתיר לראובן את שבועתו (ע"י שלשה כשאר היתר שבועות, כמבואר בט"ז ביור"ד סי' רס"ד סק"ה וסק"ז), ויוכל הרב לשמש כסנדק. (וע"ע בפתחי תשובה שם ס"ק י"א). 

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.