אמירת "לו רק היה לך יותר כח רצון"

אחת ההאשמות היותר נפוצות במערכת החינוך, היא: "אתה יכול, אבל אתה לא רוצה". "לו רק היה לך כח רצון כמו של הרב אלישיב זצ"ל או של הרב עובדיה יוסף זצ"ל, כי אז היית מצליח". וכמובן "אם היה טיול האם לא היית קם".

האשמה זו בדרך כלל איננה במקומה. כל אחד מבני האדם, נולד עם כח רצון במינון שונה מחברו. פעמים רבות, אותם תלמידים מתקשים או מתמודדים, קיבלו מהקב"ה פחות כח רצון מן הממוצע, או שנסיבות חייהם דיכאו את כח הרצון שלהם. הם רוצים לרצות, אך אינם יודעים איך לפתח את זה. סביר להניח כי אילו היה להם כפתור עליו יכלו ללחוץ ולרכוש כח רצון מקסימלי, הרי כבר היו לוחצים עליו מזמן, ופותרים הרבה בעיות...

לכן מומלץ לגנוז את ההאשמה הזו בארכיון, ותחת זאת, להזרים מוטיבציה לליבות התלמידים על בסיס קבוע. משל למה הדבר דומה, כאשר אדם מעונין להדליק תנור, יש שתי צורות לעשות זאת. הראשונה - להתקין צינור גז מהמקור של חברת הגז עד התנור, להדליק את האש, והידד - התנור נשאר חם ללא הגבלת זמן. והשניה - להבעיר אותו על ידי עצים. אולם אז, גם אם בשעה הראשונה בער התנור כאש יוקדת, הרי לאחר זמן מסוים הולכת האש ודועכת לאיטה, וצריך כל פעם להשיג עצים חדשים ולהשליכם פנימה, אז תחזור האש ללהט למשך פרק זמן, וחוזר חלילה.

הנמשל - כאשר מדובר במוטיבציה לימודית, בל ישלה המחנך את עצמו, כאילו יש ברשותו כמין 'צינור גז' רוחני אותו אפשר להדליק פעם אחת ולתמיד. לא כן הדבר. אוירה רוחנית אפשר להצית אך ורק ע"י 'עצים', דהיינו התעוררויות חוזרות ונשנות. בכל פעם שהרב מרגיש שהאש הולכת ודועכת, עליו להביא ארגז מלא 'עצים' משלו, כלומר ליצור וליזום דרכי חיזוק חדשים, ולשפוך אותם לתוך בית המדרש, אז תתלקח האש הרוחנית מחדש ביתר שאת. פירוט - בהמשך הפרקים בס"ד. 

מתוך ספרו של הרב יחיאל פליסקין, "שתולים בבית השם - דרכי חינוך לאור המציאות בזמננו, בפרט לתלמידים מתמודדים" (הוצאת צוף)