כפייה בלימוד תורה - לא תעזור

לעיתים יש נטיה טבעית לרבנים ומחנכים, להושיב את התלמידים ללמוד בכח. אבל, גדולי ישראל מלמדים אותנו כי לא זו הדרך. התורה הקדושה אינה נקנית בכפייה! אסור להכריח תלמידים ללמוד! אדרבה, ככל שמכריחים יותר - מרחיקים אותם יותר מן הלימוד.

נביא כאן ציטוטים בודדים מדבריהם.

ברור הדבר שאי אפשר לכפות ללמוד תורה, אפשר למנות משגיח נוסף ואפילו עשרה משגיחים, ודבר לא יעזור, כי אם אין בו אהבת תורה לשוא יוכה ויוכרח לכך. ונהניתי למצוא בצמח צדק שכתב דהרי קיימא לן דבית דין כופין על קיום מצות עשה, וכי יש מצוה גדולה מתלמוד תורה, ומדוע אין כופין על כך. אך עדיין לא נמצא אמצעי לכפות מישהו שירצה ללמוד! אם יכוהו - האם ילמד? ואם ילמד - אז האם יהא תלמודו תלמוד?, אי אפשר ללמוד ולהיות תלמיד חכם כאילו כפאו שד, אלא אם כן בעצמו בחר לו זאת, ברצון ומתוך אהבת תורה, כאשר נפשו חשקה בתורה, ואמר הכתוב (תהלים קיט צז) מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ, ורק מכח זה כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי. יש להכניס בלבות התלמידים שירגישו טעם בתורה, ואז ידעו נכונה מה פירושו של לימוד התורה, אשר פיקודי ה' ישרים משמחי לב (כ"ק האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג זצ"ל, מנחת יהודה וירושלים עמ' רי"ז).

כשאדם נמצא במקום של תורה ותפילה, גם הוא מתפלל ולומד בלא שיצטרכו לומר לו דבר... וידועשאנשיםשהכריחואותםבילדותםלהתפללאושכפועליהםללמוד, עדהיום אינםמסוגליםלהתפללוללמוד. לכןגםבישיבות, איןלהכריחבחורבדרכיכפייה, שאם יעשוכןישיגותוצאההפוכהממהשביקשו (הגאון רבי גרשון אדלשטיין שליט"א, קונטרס הדרכה בלימוד התורה).

ידוע לי על בחור ממשפחה חרדית שסר מן הדרך, ולאחר תקופה חזר בתשובה, אבל הוא לומד רק משניות והלכות ואינו מסוגל ללמוד גמרא, כי בילדותו ההורים הכריחו אותו ללמוד גמרא, וקיבל שנאה לזה, ועכשיו צריכים למצוא דרך מיוחדת כיצד להאהיב עליו את הגמרא (הגר"ג אדלשטיין, דרכי החיזוק גליון 97).

והנה יש מבני דורנו השומעים את דברי רבותינו, ומגיבים ואומרים: "הכל נשמע טוב ויפה, אבל תכל'ס למעשה, אם לא נכריח אותו - הוא לא ילמד". אולם, לאחר שבדקנו את הדברים במשך כמה שנים בכמה מקומות, נוכחנו לראות בבירור כי צדקו דברי רבותינו, ולא נפל דבר מדבריהם ארצה. כאשר מנחילים לתלמידים את ערך לימוד התורה מתוך הנאה, ללא כפייה, הם מתחילים לאהוב את התורה באמת, ולא רק שהם לומדים בשעות הסדרים בחשק ובהתלהבות, אלא אף מוסיפים מיוזמתם לימודים וסיומי מסכתות בזמנים שונים, כגון בין הסדרים, בין הזמנים, ובטיולים.

סיפר אחד מראשי הישיבות למתמודדים: לאחרונה פגשתי תלמיד שלמד אצלי בעבר, ואחר כך עבר למקום אחר מסיבות טכניות, וכך הוא אמר לי: "יש משהו שרציתי להגיד לרב כבר מזמן, ועכשיו הגיעה ההזדמנות. למדתי בכמה ישיבות שניסו להכריח אותי ללמוד, וכמעט שהחלטתי לעזוב את הלימוד לגמרי. אך בזכות אותם שלשה חודשים שלמדתי אצלכם בלי כפייה אלא עם טעם והנאה, נכנס לי אהבת תורה לכל ימי חיי".

דבריו הפתיעו אותי - מסיים ראש הישיבה - משום שאותו תלמיד כלל לא למד אצלנו בהתמדה, עד כמה שזכור לי הוא נכח בפחות מחצי מהסדרים. אבל בכל זאת, ואולי דווקא בגלל זה, התברר שהיתה כאן השקעה לטווח רחוק!

מתוך ספרו של הרב יחיאל פליסקין, "שתולים בבית השם - דרכי חינוך לאור המציאות בזמננו, בפרט לתלמידים מתמודדים" (הוצאת צוף)