בריאות ותזונה
הקדמה לתרומות ומעשרות
רבים הם הבתים שאינם מודעים לקיום המצוות הקשורות לתרומות ומעשרות. לפני שמתחילים, בואו לערוך היכרות עם שני מושגי יסוד בנושא: טבל ודמאי
- הרב שניאור זלמן רווח
- פורסם י"ח חשון התשע"ד |עודכן
מאז ומתמיד היווה נושא הכשרות נושא חשוב לכל יהודי, ויש ללמוד אותו בצורה מעמיקה ומקיפה. במדור זה ננסה לתמצת את עיקרי הדינים, ההלכות והמנהגים הלכה למעשה, על מנת שכל קורא יוכל להיות בקיא בפרטים הנוגעים לכל אחד ואחד.
נפתח בנושא תרומות ומעשרות. מדובר בתחום השייך לדיני המאכלות האסורות מחד, ומאידך – למצוות התלויות בארץ. מכיוון שאין מצווה זו נוהגת בגולה, על אף חומרת האיסור התלוי בהפרשת תרומות ומעשרות, רבים הם הבתים שאינם מודעים לקיום מצוות אלו ושוגים בכך. כדי להסביר את הנושא היטב, יש צורך לבאר שני מושגים שילוו אותנו:
טבל – הכינוי לתבואה או יבול שטרם הופרשו ממנו תרומות ומעשרות. המילה ´טבל´ היא קיצור של ´טב – לא´, כלומר – לא טוב, לא מעושר.
דמאי – הכינוי לתבואה שאין אנו יודעים אם הופרשו ממנה תרומות ומעשרות. מילה זו נגזרת מהמילים בארמית ´דא מאי´ (´זה מה´), כלומר – אנו מסופקים בתבואה זאת. אמנם במקור "דמאי" כונו הפירות של עמי הארץ בזמן יוחנן כהן גדול שכולם היו תורמים תרומה גדולה ורובם היו מעשרים ולצורך כך תיקנו את תקנת "דמאי" וקולות רבות נהגו בדמאי. אולם בימינו מכנים כל "ספק טבל" כ"דמאי", הגם שאין נוהגים בו רוב הקולות שנהגו ב"דמאי" המקורי.א. מן התורה אין חיוב להפריש תרומות ומעשרות אלא רק מיבול שגדל בארץ. הנביאים התקינו להפריש תו"מ גם בארץ בבל, וחז"ל הוסיפו שדבר זה ינהג גם במקומות הסמוכים לארץ ישראל.
ב. פירות שגדלו בחו"ל אינם חייבים בתו"מ, אלא אם נגמרה מלאכתן בארץ ישראל. וכן פירות ארץ ישראל שיוצאו לחו"ל, ונגמרה מלאכתן בארץ ישראל, ושוב החליטו לשווקם לחו"ל, חייבים להפריש מהם תו"מ. ואם נגמרה מלאכתן בחוץ לארץ הפירות פטורים מהפרשת תרו"מ. ואם נגמרה מלאכת הפירות בארץ ישראל, אולם בזמן הגמר המלאכה היה כוונתם להוציאו לחו"ל, נחלקו הפוסקים אם חייבים להפריש מהם תרו"מ.
ג. בזמן הזה, שאין רוב ישראל בארץ ישראל, חיוב תו"מ הינו רק מדברי חכמים, ולא מן התורה.
ד. כל גידולי קרקע, אסור לאכול מהם לפני שיפריש תרומות ומעשרות. ושלושה תנאים יש לחייב גידול בתו"מ: א. שיהיה מאכל אדם (מאכל בהמה – פטור מתו"מ). ב. דבר הגדל בקרקע (להוציא פטריות וכמהין). ג. יש להם בעלים ונשמרים על ידם (להוציא הפקר שפטור מתו"מ).
ה. מיני תבלין שאינם נאכלים כמות שהם כלל, ומשמשים רק לתבלין (כמו עלי תה, שיבא, וכדומה) – פטורים מהפרשת תרומות ומעשרות. אולם נענע חייבת בתו"מ, כיוון שמשמשת גם כעלי ירק למאכל.
ו. העלים של עצי האילנות כגון עלי גפן – פטורים מהפרשת תו"מ, אולם יש להיזהר בהם מאוד מחרקים.
החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>