פרשת וארא: כך מתנהג מנהיג יהודי אמיתי

"לפני הבחירות הקירות וכרזותיהם מדברים אליך, אחרי הבחירות אתה מדבר אל הקירות..." זו אמרה ידועה ועתיקת יומין שגילה כגיל אכזבת העם מנבחריהם. שכן פוליטיקאים מאז ומעולם אינם מקיימים את הבטחותיהם מערב הבחירות. זה כבר נורמלי שמבטיחים אבל לא מבטיחים לקיים.

מנהיגים בעולם הגדול ובוחריהם נמדדים ביחס של קח ותן, הבוחר מצפה לקבל לחם ושעשועים והנבחר משתדל לתת כמה שהוא רק יכול. אם לא, גם לא נורא. בפעם הבאה הם ינסו להבטיח הרים וגבעות גבוהים יותר.

הבה נבחין בהקשר זה, להבדיל, האם זו דרכו של מנהיג יהודי. האם הוא אמור להיות ביחסי גומלין כלשהם עם העם עליהם הוא מופקד, או שמא אצלו המערכת עובדת לפי כללים אחרים.

* * *

יריית הפתיחה ותחילת המערכה של מלחמת ישראל מול מעצמתו של פרעה מלך מצרים הייתה בעשרת המכות. המנהיג היהודי שנבחר על ידי הקב"ה להוביל את הכל היה משה רבינו. וראה זה פלא שכן דווקא המכות הראשונות, דם, צפרדע, כינים, שהיו אמורות להתבצע תחילה לכאורה על ידי הגנרל הראשי, דווקא בהם נוטרלה פעילותו וניתנה לאחיו אהרן.

והאמת היא שאדרבה ה' בחר במכות אלו אותם לא יכל משה לבצע בעצמו. הסיבה היא כפי שמבאר רש"י "לפי שהגין היאור על משה כשהושלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים ולקה על ידי אהרן" כך גם מבאר רש"י במכת כינים כי "לא היה העפר כדאי ללקות על ידי משה לפי שהגין עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול ולקה על ידי אהרן"...

ובמילים אחרות: משה היה חייב להכיר טובה ואפילו לדומם, כמו מים פשוטים או עפר הארץ! הדבר מעורר תמיהה במבט ראשוני אולם אדרבה בעלי המוסר מניחים על פרט מרתק זה את האצבע המורה ומתפעלים בהקשר זה כמה חשוב וכביר הוא הרגש המכיל את תכונת הכרת הטוב שבאדם שכן אילו היה משה נאלץ לפגוע באותם גורמים שהטיבו עימו הרי שהיה פוגע באותה תכונה נפשית חשובה וכל מערך מידותיו היה נפגם בהיעדרה. עד כדי כך.

"הכלל הוא כי פגיעה ברגש משפיעה באופן ישיר על המידות, וממילא נפגמת מדת הכרת הטוב, וזאת למרות שהשכל צופה למרחקים ודן על כל הכאת היאור לפי התכלית המסובבת על ידי זה שהיא קידוש ה' לא כן הרגש הניזון מהמתרחש בהווה ומושפע בעיקר ממה שהעיניים רואות בחוש, שזה מעשה ההכאה גרידא". זוהי הגדרתו הקולעת של בעל המכתב מאליהו בעניין הזה. (ח"ג עמ' ק).

כעת השיעור המאלף מובן בהחלט. שימור תכונת הכרת הטוב ואפילו לדומם הוא עניין חשוב בהחלט. אולם שאלת השאלות היא למה עכשיו, מדוע בחר הבורא להעביר לנו את השיעור החשוב הזה דווקא כעת עם ראשית מנהיגותו של משה רבנו, עם תחילה התרקמותנו לעם וראשית צמיחת גאולתנו. מה היה דחוף כעת.

צריך לומר שהעיתוי הזה אינו בכדי. יש כאן מסר בפני עצמו, לנו ולכל מערכת ההנהגה שתבא בעם ישראל. הכרת הטוב ושימורה הוא תנאי בסיסי במנהיגות היהודית. וכל כך למה:

בדרך כלל אדם מכיר טובה לאנשים, הרגש הזה מתפתח אצלו לכדי רצון לגמול להם טובה. אצל עם ומנהיגיו, בוחר ונבחריו, המשוואה הזו היא מערכת הגומלין המניבה את בחירת הנבחר. כך מונעת המדינה וזהו הדלק המניע של מערכת השלטון כולה. במבט שטחי זה טוב ויפה כי לכאורה זו טובת העם.

אך לא, בעם היהודי זה לא אמור להיות כך. זה טוב לגמול טובות לאנשים, אך המטרה המדריכה והראשית אמורה להיות ההכרה של המנהיג והמונהג כלפי בורא העולם שההנהגה היא אך ורק בשליחותו, בכלל לא כתוצאה מהכרת הטוב אל האנשים ולא עבורם. כמובן שהתפקיד בכללותו הוא להיטיב להם, אך לא מבעד למחשבתם הצרה הרגעית והעכשווית, אלא הטוב הנצחי והאמתי שלהם הוא הוא המטרה הנכונה האמורה להדריך את המנהיג היהודי. הם אמורים להעניק לעמם את הטוב, לא את הנעים. ו"נעים" לא תמיד הוא "טוב", כמו ש"טוב" הוא לא תמיד "נעים"...

המבחן הגדול של מנהיג מן השורה בא כאשר הכרת הטוב שלו, באה בסתירה למצוותו של בוראו, שולחו העיקרי והאמיתי למנהיגותו. טבעו של האדם שהוא מבכר להכיר טובה לבני האדם שעמו ולהשיב להם טוב לאשר גמלוהו. אותם הוא רואה ומרגיש ולא את אלוקיו, אדרבה הוא משוחד יותר בטובותיהם מאשר בטובתו הגדולה של בוראו... והדבר מקשה עליו להנהיג באמת ובתמים בלתי לנטות ימין ושמאל באופן נטול אינטרסים. לא בכדי בעת מחלוקת קרח על מנהיגותו של משה היה טיעונו העיקרי מולם "לא חמור אחד מהם נשאתי" כלומר אחר שלא נטלתי מהם מאומה הנה ראיה ששיקול דעתי היה תמיד נקי ובלתי נגוע בנגיעותי.

בד בבד אמרו רבותינו "כל הכופר בטובתו של חבירו סופו שיכפור בטובתו של הקדוש ברוך הוא" וקל וחומר להיפך, אם יכפור בטובתו של הקב"ה בוודאי יכפור בטובתו של חבירו ולא רק משום שרגש הכרת הטוב נפגע בו, אלא משום שהריהו כבר אינו אמין ואינו נאמן בשליחותו שהריהו מעתה משוחד ומסואב. בלתי נקי בראייתו הנכונה.  זו הסיבה שהמנהיג היהודי מבוסס על רגש הכרת הטוב, אבל הכרת הטוב נכונה, אל אלוקיו ולא אל בוחריו.

* * *

הדברים אמורים כלפי כל אותם המודדים את ההנהגה ביחסי קח ותן. חלילה, הנהגה רוחנית אמתית אמורה לדאוג לערכים הנצחיים שלנו ולדורות הבאים ולאו דווקא עין בעין במה שנראה לנו כטובתנו הרגעית. אדרבה ערבוב הנתינות הללו מסאב את השלטון התקין. המנהיג אמור להיות מרומם מעל כל זאת. חכמה בגויים תאמין, וכך אמר פעם ג'ון קנדי אחד מנשיאי ארה"ב הפופולריים: "אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך, שאל מה אתה יכול לעשות בשביל מדינתך" לא פלא שהם רצחו אותו לבסוף... לא ככה אמור לדבר מנהיג גוי, זו אמרה יהודית מדי...