האם יין מפוסטר הוא יין מבושל?

בגמרא מסופר על האמורא הגדול שמואל, שישב עם אבלט הגוי, שהיה אחד מגדולי החוזים בכוכבים, אבלט שחכם היה נזהר מלגעת ביין בכדי שלא יאסר על איש שיחו... אלא ששמואל, לא התרגש הרבה מהמחווה , ואף הוסיף ואמר לו, שגם אם הוא היה נוגע ביין לא היה בכך כלום, שהרי דאגו לבשל את היין  לפני כן, וכל יין שכבר נתבשל, לא רק שלא נאסר בהנאה במגע הגוי, אלא אף מותר לשתותו ללא פקפוק, ומני אז, עד היום, לא נמנעו ישראל מלשתות יין מבושל ,למרות שיתכן שאיזה שהוא גוי, אכן כן נגע ביין. אלא שחרושת השמועות שבימנו, עושה מעט חוסר סדר, וכבר לא ברור אם מותר לשתות יין מבושל, או מפוסטר, שנגע בו גוי, או לצערנו, אפילו יהודי שאינו שומר שבת בפרסיה.... וננסה לעשות מעט סדר...

נקדים, שכל הנושא הזה, של יין הגוי, מאד מרתק ומאד למדני...  ואם ננסה לתמצת למילים ספורות, ישנם שתי גזרות, שגזרו חכמים לאסור את היין של הגוי, גם אם ידוע ברור שהיין לא התנסך לעבודה זרה, אלא הוא סתם כך יין שעשה הגוי לצורך עצמו , האחת, שאם לא ניצור חייץ בין ישראל לעמים, ונתיר את יינם של הגויים, יתכן שיבואו  אלו לשתות אצל אלו, ויתקרבו הלבבות, ואולי אף ירקם שידוך בין בנו של זה, לבתו של זה, לכן עשו חכמים סייג, ואסרו את יינם של הגויים, אך ישנה עוד סיבה, והיא החשש שמא נגע הגוי ביין, ובלא שיורגש הוא הספיק לנסך את היין לעבודה זרה, אמנם, הלכות רבות נגזרו מהשאלה אם אכן אלו שתי סיבות שונות, או שבעצם כל סיבה תלויה בחברתה, אך בלא להאריך ניגש ללב העניין, לפסקו  של מרן השולחן ערוך, שהתיר את היין המבושל שלנו, שנגע בו הגוי, ויותר מכך, מותר ליהודי לשתות מאותו הכוס ששתה בו הגוי, שהרי אין מנסכים יין שעבר בישול, וממילא לא קיים החשש שמא הגוי נסך את היין.

אלא שגם מה היא ההגדרה המחשיבה את היין למבושל,  התייחס מרן השולחן ערוך, וכתב "ומאימתי נקרא מבושל, משהרתיח על גבי האש", ולפשטותן של דברים, ההגדרה מאד ברורה, כל יין שהגיע לשלב של רתיחה , נחשב כבר כיין מבושל המותר במגע הגוי, ואם אכן כך פני הדברים, כל יין שעבר הליך של פסטור, נחשב כיין שרתח, שהרי הפסטור מתחיל לאחר שעברו הענבים המרוסקים שבבור דרך החילזון, שתפקידו להעביר את הענבים עם המיץ לתוך מכילי התסיסה, הנעשה במכלי נירוסטה גדולים, תוך כדי שהחילזון מבצע עוד פעולה, המפרידה בין שדרות הענבים לענבים, לאחר התסיסה מעובר היין לתוך קרשר (מסחטה) ששמם מופרד המיץ מכל הזגין והקליפות, לאחר ההפרדה היין מסונן ומעובר לתוך מיכל אחר, ולאחר ששהה היין במכלים, מתחיל שלב הפסטור, כאשר היין מעובר לתוך צינורות בעלי דופן כפולה, שבין דופן לדופן יש זרם קיטור חם המרתיח את היין, בפעולה הדומה למערכת סירי הקיטור המוסדיים, ועל פי התקן, די שיגיע היין לרתיחה של שבעים מעלות בכדי להחשיב את היין כמפוסטר ,  ורק בסופו של תהליך הפסטור, מתחיל יישון היין , לפי סוג היין, ישנם סוגי יין, שהליך היישון נעשה בתוך חביות הנירוסטה, וישנם כאלה  שמעוברים לחביות אחרות, כחביות עצי אלון, ומושהים למשך זמן, שגם כאן אורך היישון תלוי לפי סוג היין. ומשם לביקבוק.  ומכיוון שבשלב הפסטור היין קיבל רתיחה, לכוראה אין סיבה לא להחשיבו כיין מבושל.

אלא שהבעיה מתחילה, בקבלה הקיימת בידנו, עוד מימי הגאונים, ואפילו התלמוד הירושלמי, שרתיחה נמדדת, רק אם היין נחסר ממידתו, מחמת אדי הרתיחה, ככל משקה המתאדה מעט, בשלב שבו חלק מהמשקה נהפך לאדים המתנדפים ונעלמים להם, ועל פי המוסכמה הזאת, אנו בבעיה, שהרי הרתיחה של היין המפוסטר נעשית בתוך מערכת סגורה, כך שהאדים העולים למעלה על ידי הרתיחה, חוזרים לתוכו, או בעצם אינם יוצאים כלל, ולכן היין לא ממש מתמעט ממידתו, ומדוע יחשב ליין מבושל כל עוד שבפועל לא נחסרה כמות היין מחמת הפסטור, ואכן בגלל העובדה הזאת, ישנם פוסקים מבני דורנו המחשיבים את היין המפוסטר, כיין שאינו מבושל.

וכפי גודל עוצמת הבעיה, כך ניכרת גודל גאונות עוצמת הפתרון הפשוט, וכפי שהוכיח כן מרן אביר הפוסקים זצוק"ל בספריו  מתוך דברי הפוסקים, שעצם העובדה שהיין, ראוי להתמעט מחמת הרתיחה, אפילו שבמציאות הוא לא התמעט, בגלל בעיה טכנית שמערכת המכלים והצנרת סגורה, ומונעת ממנו לצאת ולהתאדות לבחוץ, מבחינה הלכתית , הוא כבר יצא מגדר היין הראוי להתנסך על גבי המזבח, וממילא בטלים ממנו כל הדינים החלים על יין שאינו מבושל היכול להיאסר  משום יין נסך, מה עוד, שישנו מושג הלכתי, המחשיב את  האדים "כזיעה בעלמא" (כמים שאינם חלק מהפרי או היין), ולכן אף אם נניח שהאדים חוזרים ומתערבים ביין אין בכך כלום,

אמנם, בבד"ץ בית יוסף, הפסטור מקבל נוהל שונה, וכפי שהנחה ראש בד"ץ הגאון הרב משה יוסף שליט"א, לחוש ולהחמיר, גם לאלו הסוברים שיין מבושל נחשב רק אם הוא נחסר והתמעט, ולכן בכל היקבים שתחת כשרות הבד"ץ ישנה מערכת המנקזת את כל האדים, כעין צינור פליטה ועודפים, מלבד פתחי היציאה של היין, כך שכל האדים נפלטים לחוץ, או לתוך צנרת המובילה לביוב, והיין נחסר בפועל,  ובנוסף ישנה הוראה עוד מימי מרן זצוק"ל שהפסטור יעשה בשמונים מעלות , יותר ממה שמצריך התקן, כדי שהרתיחה תהיה וודאית, במטרה להחשיב את הפסטור לרתיחה גמורה.

נכון, שיש פוסקים המצריכים שהבישול ישנה את טעם היין, אלא שגם בזה הוכיח מרן זצוק"ל, שאפילו אם לא נשתנה טעמו וריחו, ולא מראיתו, די ברתיחה בלבד, ואגב , בלא זה יש מה להשיב, שהרי מומחים מסוימים מרגישים ביין המפוסטר שינוי טעם לרעה, ולכן בצרפת ואמריקה הפסטור אסור.

ולסיום- ישנה בעיית פסטור קשה, שהעלה ראש הבד"ץ שליט"א. ולצערנו, לא נאכפת על ידי כל ההכשרים, בחלק גדול מהיקבים, הענבים עוברים חימום בעודם מרוסקים בחילזון ,כדי להשביח את צבע היין, ורק לאחר מכן מותססים ונהפכים ליין, וישנם כשריות המחשיבים את חימום הענב המרוסק לפסטור, מה שבמציאות לא פשוט שהרי לא וודאי שיזה הגיע לחום של יד סולדת בו (לפחות מעל 40 מעלות), ובעיקר איך אפשר להחשיב את היין למבושל לפני שהוא נעשה בכלל.....