אורנה בנאי, מה דעתך? חרדי מת, או איגואנה פצועה?

היי אורנה, מה שלומך? זו שיפי. את לא מכירה אותי, אבל אני מכירה אותך. לא ממש אישית, את יודעת, דרך הפעילות המפורסמת שלך. ברשותך אתמקד ברגעי הסטנדאפ שלך. את יודעת, הרגע הזה שאת יושבת מול קהל, מריצה בדיחות וזוכה לתשואות מהקהל המשולהב, המוחא כפיים, זה שגורם לך לעוות את הפנים בנימה מיתממת כאילו ההברקה נשלפה לך הרגע מהשרוול, בלי להתכונן או לכתוב קודם.

אני רק תוהה, אורנה, מהו סוג ההומור החביב עלייך. את יודעת? יש דברים שמה לעשות, הם באמת מצחיקים. את יודעת כמו מה? כמו לדמיין קרב חתולי רחוב, או כלבים פצועים. אני בכלל חושבת שצריך לקחת חתולים, להרעיב אותם, ללמד אותם לקרוע בשר חי ולהכניס אותם לכלוב קטן וסגור - שיהרגו אחד את השני.

מבהיל אותך? טוב, זה כי את פעילה ממש אקטיבית בכל מה שקשור לבעלי חיים, נכון? אבל מה עם אנשים חיים? או שחרדים אינם נחשבים בעינייך ליצורים חיים? לפחות לא כמו כאלו שחייהם שווים. אפילו להרוג אותם לא ממש שווה. מה שכן שווה בעינייך זה לתת להם הכשרה מתאימה שכוללת נשק - כדי שיעשו בשבילך את העבודה, אה?

למה שלא תתאמצי קצת? רוצה חרדים מתים? תהרגי אותם.

* * *

בתוכנית הבידור הטלוויזיונית "מצב האומה" (לא יודעת של איזה ערוץ ולא טורחת לפתוח גוגל - מצטערת - ש.ח) נראתה אורנה בנאי, קומיקאית בהגדרתה, והתבטאה נגד חרדים בצורה שגלגלה אותה מצחוק, ומה שמלחיץ הרבה יותר, זו תגובת הקהל ומחיאות הכפיים שלו.

"החברה החרדית היא מדורדרת ושסועה יותר מתמיד, אבל הם אחים שלנו, ולכן חשוב לגייס אותם ולתת להם מסגרת, והכשרה מתאימה, ומקצוע לחיים, ונשק - שיהרגו אחד את השני".

פשוט מצחיק, אה? באופן אישי אני ממש מדמיינת כבר את סוג הנשק שאוכל לבחור בו את מותי. לפחות נותנים בקשה אחרונה? צחוק על חרדים מתים זה משהו שמזכיר לי בעיקר הסתה פרועה, חוסר סובלנות, הומור נטול הומור שאין בו אפילו בדל של בגרות.

אורנה בנאי (צילום: פלאש 90)

אורנה בנאי היא לא סתם איזו אנונימית שמדברת בסלון ביתה, אלא יושבת מול קהל שלם, וצוחקת על רצח חרדים מבלי שמישהו יקום וימחה. לא ימחה, ימחא - כפיים. זה לא מזעזע אתכם?

צר לי אורנה, אבל אני גדלתי על ערכים אחרים, וכמוני גם מרבית אנשי המגזר החרדי שאליו אני משתייכת. גם אם יתנו לנו אלפי רובים, לא נמהר לרצוח זה את זה. אנחנו לא מסתובבים עם סכינים ברחוב ורוצחים אדם שמעיר לנו כי הרעשנו. אנחנו לא רוצחים ילד בן 13 בגלל מריבה על טלפון סלולארי, אנחנו לא פוחדים ללכת ברחוב כי אין לנו מושג היכן יתרחש הרצח או האונס הבאים. אנחנו כאן כדי לחיות, ולהמשיך לחיות, גם אם זה ממש מציק לך בעיניים. לא רוצה להישמע כמו ח"כ חרדי, אבל בואי נאמר שגם היטלר ממש רצה לראות יהודים מתים. הוא לפחות השקיע בזה... לא כמוך, ישב באולפן והסתלבט. אבל הוא רצה - ולא יצא. אני מקווה, בכל אופן, שחייו של חרדי שווים בעינייך לא פחות מחייה של איגואנה פצועה. סדרי עדיפויות, את יודעת.