מי ומי ההולכים? הרב משה שינפלד עונה על תהיות בפרשה

פרעה קיבל כבר שבע מכות, משה בא שוב לפרעה ואומר לו "כֹּה אָמַר השם אֱלֹהֵי הָעִבְרִים...שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי" (שמות י, ג), אלוקים רוצה שבני ישראל יעבדו אותו והוא דורש ממך לשלחם. פרעה נסוג   מעיקשותו, והוא אומר למשה "לְכוּ עִבְדוּ אֶת השם אֱלֹהֵיכֶם", ומיד מוסיף שאלה "מִי וָמִי הַהֹלְכִים?" (שמות י, ח). עונה לו משה "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ, בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ".

ניסוח תשובתו של משה מעורר שתי תמיהות. א. מן הראוי היה שמשה יקדים את "זקנינו" לפני "נערינו", כך לכאורה זו דרך ארץ, מדוע אם כן מקדים משה את "נערינו" לפני "זקנינו"? ב. מדוע הוא  כופל ואומר "בנערינו" ושוב "בבנינו ובבנותינו", הרי לכאורה זו אותה קבוצת אנשים, שהרי "הנערים" הם "בנינו ובנותינו"?

חכמים במדרש מביאים את שאלת פרעה "מי ומי ההולכים",והם כותבים ששאלת פרעה "מי ומי ההולכים" מתאימה לשאלת דוד המלך בתהלים "מִייַעֲלֶה בְהַר השם וּמִייָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ" (תהלים כד').

הדברים טעונים ביאור, שהרי לכאורה, חוץ מזהות לשונית בין שני הפסוקים, שבשניהם מופיעה השאלה "מי ומי", אין קשר רעיוני נוסף, מהי אם כן כוונת דבריהם?

הביאור הוא כך:

במשך התקופה שלקו המצריםבעשר המכות, למד פרעה שיעור "מאלף" באמונה. בראשית דרכו הוא הכריז "מִי השם אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ... לֹא יָדַעְתִּי אֶת השם" (שמות ה, ב), לאחר שבע מכות הוא מכריז "השם הַצַּדִּיק" (שמות ט, כז) ומבקש ממשה שיתפלל להשם גם עליו. במשך כל התקופה פרעה מקבל מושגים ביהדות, הוא שומע ממשה שהם רוצים לצאת ממצרים כי היא מלאה עבודה זרה וברצונם לעבוד את השם ולקבל ממנו תורה ומצוות.

כעת שואל פרעה שאלה נסתרת, שאלה שנובעת מתמיהה אמיתית, "מי ומי ההולכים" - מי אלו האנשים, שמוכנים ללכת כדי לעבוד את השם, הרי זו עבודה מאוד קשה, האם יש מישהו שמוכן לקחת על עצמו משא כל כך כבד? זו כוונת חכמים במדרש "מי יעלה בהר השם" – מי מוכן לעלות בהר הגבוה של תרי"ג מצוות? "ומי יקום במקום קדשו" – מי יכול להישאר לאורך זמן עם "עול" כזה?

בכך פרעה רומז למשה וכביכול אומר לו– ברור לי, שלא הרבה רוצים ללכת  לעבוד את השם, איזה עניין יש להם להחליף עבדות בעבדות? אלא, וודאי מחפשים אתם תואנה ותירוץ כדי לברוח ממצרים.

עונה משה לפרעה "בנערינו ובזקנינו נלך". משה מתייחס קודם כול לעצם הטענה שפרעה העלה- מי מסוגל לקחת על עצמו משא מצוות שכזה, ועל כך משיב לו –אכן זה לא קל, שמירת המצוות דורשת הרבה עבודה אישית, אולם אצלנו מתחנכים לקיום תורה ומצוות עוד מגיל קטנות – "בנערינו", בגיל הנעורים כבר מתחנכים בדרך היהדות, וממילא, כשמתחנכים לכך בגיל צעיר - "בזקנינו נלך", בגיל הזיקנה העבודה קלה יותר, משום שהרגל נעשה טבע והתורה והמצוות נעשים חלק מן האדם, זאת לבד מן המשמעות והעונג שקיום המצוות מביא לאדם.

לאחר מכן אומר משה לפרעה, אם אתה רוצה לדעת מבחינה מעשית מי ומי ההולכים - "בבנינו ובבנותינו נלך" אפילו בנינו ובנותינו הקטנים ילכו עימנו.

שאלת פרעה "מי ומי ההולכים" מתעוררת אצל רבים מאיתנו. פעמים רבות אדם שואל את עצמו וכי אני "מסוגל לעלות בהר השם"? האם יש לי סיכוי להישאר בהר השם- "ולקום במקום קודשו"?

אנו צריכים "לאחוז" בתשובתו של משה רבנו – "בנערינו ובזקנינו נלך", תקופת "הנעורים" – התקופה הראשונה שבה אנחנו מבססים את צורת החיים, מצריכה התגברות יתירה, אולם עם הזמן כשנגיע בעזרת השם "לתקופת הזקנה" – הרבה דברים שדרשו מאמץ בעבר ייהפכו כעת לטבע. בל נשכח, שכל יום הוא "צעיר" ביחס ליום שאחריו.

אף פעם לא מאוחר.