האשה הוציאה גט מבעלה במרמה. האם הגט בתוקף?

שאלה נוראה הגיעה לפתחו של הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל מקובנא ['עין יצחק' ח"ב אה"ע סי' ל"ז]:

חיי הנישואין של זוג צעיר שחי בימיו של הגאון, נקלעו למשבר קשה. הבעל התעקש שעוד מעט קט יעלו חייהם המשותפים על מסלול של שלום ורעות, ומובטחים להם חיים טובים ומאושרים.

מאידך, האשה השתדלה להשיג ממנו גט פיטורין. משעמד הבעל תקופה ארוכה בסירובו, באו בני משפחת האשה, אנשים מפולפלים, וסיפרו לו כי אי שם בפולין מתגורר מקובל קדוש מלומד בניסים, שבידו סגולות וישועות לענייני שלום בית. יעצוהו האנשים שיסע עם אשתו למקום משכן כבוד הרב הצדיק הזה, לבקשו שיתן להם איזה עיצה וסגולה, ובעזרת השי"ת יחיו בשלום ובאהבה.

הבעל התכונן לנסיעה, אך בטרם צאתו את העיר, הודיעו לו בני משפחת האשה, כי הם כבר הזדרזו ושלחו שליח אל המקובל, שחזר זה עתה עם איגרת בכתב יד קודשו. באיגרת נאמר, כי הזיווג הראשון אכן לא עלה יפה מסיבות שונות, ועל כן, ממליץ הצדיק שיתן הבעל לאשתו גט כריתות, ולאחר מכן ישוב וישאנה. "נישואין אלו", הוסיף המקובל, "בטוחני שיהיו מוצלחים מן הראשונים".

כבר למחרת ניגשו בני הזוג לבית הדין, וגירש הבעל את אשתו. אלא, שכאשר ביקש לשוב ולשאתה, נמלטו היא ובני משפחתה מן העיר ועזבו אותו לאנחות!!!

התברר כי כל הסיפור אודות הצדיק הקדוש לא היה ולא נברא. 

פנה הבעל אל רבי יצחק אלחנן, וצעק-מר על אשת נעוריו, ותבע בקול-תמרורים לפסול את הגט שניתן בטעות על סמך המכתב המזוייף!

תשובה 

הדין הוא, שאדם המגרש את אשתו על תנאי שתשאר אסורה לכל העולם, ורק לאדם אחד תהיה מותרת - אין זה גט וממילא אין האשה מגורשת, משום שגט צריך להיחשב ל"כריתות", ובגט שכזה היא אינה נחשבת כמנותקת ממנו אלא "אגידא ביה לעולם", שהרי כל ימי חייה לא תוכל להינשא כרצונה[1]. ולכאורה, כל שכן בנוגע לבעל הסרבן, שלא נתן גט לאשתו כדי להתירה לכל העולם, אלא על מנת לשוב ולקחתה בחזרה, שאין זה נקרא "כריתות", ואם כן הגט פסול!

אולם ר' יצחק אלחנן דוחה סברה זו מכל וכל, שהרי הבעל האמין לדברים שנאמרו מפי המקובל, ורצה שהם יתגשמו, לכן כמובן שהתכוון לתת לה גט ראוי והגון - הכורת בינו לבינה, ולאחר מכן לשוב ולשאתה, אך הגט מצד עצמו הריהו גט לכל דבר.

עם זאת, למעשה פסק כי הגט פסול, "כיון שאמרו לו שכן ציווה הרב הגאון המפורסם, שזה הוי רפואה לו, ובפרט שהראו לו מכתב בחתימת ידו והאמין לדבריהם, משום דלא חשידי לזיופי כתב יד אחר. על כן, לא היה לו להתנות ולחקור אחרי זה, כיון שלא היה לו שום ספק בעיקר הדבר, ולכן הוי גט בטעות ובטל". דהיינו, הואיל ונתינת הגט נחשבת כגירושין בטעות, שכן, אילולא התרמית בודאי שלא היה הבעל מגרש את רעייתו, ממילא גט כזה אינו בר תוקף.

וסיים ה'עין יצחק': "וסיומא דפיסקא הוא, כי לדעתי בנידון דידן הגט הוא גט פסול מן התורה, והאשה קיימא [עומדת] בחזקת אשת איש דאורייתא, ואסורה להינשא. ובעזרת ה' שיתבטל מעשה הנבלה הזאת, ולא יוסיפו בני עולה לענות לישרי לב ולתמימי דרך".

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.