כתבות מגזין
סטנדאפ כשר: אהרון שפיצר, הקומיקאי שמשמח לשם שמיים
הוא גדל בצפון תל אביב, שירת בלהקה צבאית, הופיע על במות נחשבות לצד צביקה הדר ושמואל וילוז'ני, ואפילו עמד לחתום על חוזה שמן עם 'טדי הפקות' ל"קומדי סטור". אבל, בדיוק שם, בזמן הכי לא צפוי - הכול קיבל לפתע תפנית חדשה. קבלו את סיפורו של המוזיקאי, השחקן והקומיקאי המוכשר אהרון חיים שפיצר, על דרכו לתורה ולמצוות
- שירה דאבוש (כהן)
- פורסם ט' שבט התשע"ה
ארנון, 42, (או בשמו "המגוייר" : אהרון חיים שפיצר), נשוי ואב לארבעה מצפת, גדל והתחנך בבית צפון תל אביבי לזוג הורים ניצולי שואה ששבעו רעות בחייהם. אל ארץ ישראל הגיעו מתוך אידיאלים של יישוב הארץ, כדי לחיות את החלום הציוני. עד לגיוסו, השתייך ארנון לצד האחר של המתרס – זה הרדיקלי-כפרני, הקורא תיגר על סממן דתי כלשהו. הרהורי התשובה היכו בו, לא פחות ולא יותר, דווקא במהלך שירותו הצבאי בלהקת פיקוד צפון, כשבאחד מערבי שירי הלוחמים לזכר חללי צה"ל, שר את השיר 'יורם' לעיני 5000 משפחות שכולות.
אהרון שפיצר בהופעה בצפת
"השיר הזה הוא שיר מאוד נוגה ועוצמתי, המדבר על חייל שלא חזר הביתה מן הקרב", מספר ארנון. "אני זוכר ששרתי אותו מול כל ההורים השכולים, שהביטו בי במעין מבט אטום וחסמו עצמם מלהתרגש ומלבכות. כשראיתי כיצד הם עומדים מולי ומתאמצים לא לבכות, הסכר הרגשי שלי נפרץ בבת אחת. כשירדתי מהבמה, התחלתי לבכות בהיסטריה והרגשתי איך הקול (והכל) בי מתעורר. הדבר הזה נגע כל כך בנימי נשמתי, עד שתפילה זכה מעומקא דליבא בקעה מתוכי. פשוט כך. במילים שלי, עמדתי והתפללתי על הגלות והסבל של עם ישראל. אומנם אז לא השתמשתי במילה גאולה, אך הנשמה בהחלט התפללה על זה וביקשה בשפה שלה – שפת הרגש, את מה שלא יכולתי לבטא אז בשפה שלי, השפה הרציונאלית".
ממדים בירוק למדים בשחור
עוד בהיותו חייל בלהקה צבאית, חווה ארנון לא פעם 'מפגשים מן הסוג האחר' עם העולם החרדי - כל מפגש, משונה יותר מקודמו. במפגש אחד כזה, לדוגמא, 'הדביק' לו אלמוני כומתה לראש כתחליף לכיפה, ושכנע אותו להצטרף לריקודים באיזו חתונה דוסית במאה שערים 'כי זו מצווה לשמח חתן וכלה'. הוא לא התנגד, אך מכאן ועד שמירת מצוות – הדרך עוד ארוכה.
"אם אותם חרדים - מושא האנטי הדתי שלי אז, היו מגלים לי שאני עתיד לבסוף ללכת באותן סמטאות כשאני לבוש בלבוש חרדי כמותם בדיוק", ממלמל ארנון כמשיח לפי תומו, "הייתי צוחק להם ועליהם. מי היא מאמין שאני –הסטנדאפיסט (stend-up מלשון עמידה) הגדול, אעמוד יום אחד בתפילת עמידה, בשכונת מאה שערים".
שפיצר בתקופה שלפני קבלת עול תורה ומצוות
אני רוצה להתחיל דווקא עם השם שלך. פעם היית אורן ארנון, היום אתה אהרון חיים שפיצר. מה הקשר? האם שינוי השם זה סוג של בריחה מהמהות האחרת, החילונית?
שפיצר נדרך. "ממש לא. לפי משנתו של הרמב"ם, כתוב בפירוש כי ראוי שבעל תשובה ישנה את שמו במידה ויש צורך. בעבר קראו לי אורן חיים ארנון - חיים על שם סבי שנפטר בשואה. את השם אורן החלפתי לאהרון כי זה מאוד דומה. מאוחר יותר, כשנודע לי ששפיצר זהו שמו המקורי של משפחת אבי, הרגשתי צורך לחזור לשורשים. אך יש כאן בהחלט גם סוג של אמירה שבעצם מכוונת כלפי הגויים, מהם ביקשו הוריי להסתתר. ומצהירה קבל עם ועדה 'אני יהודי ואני לא מוכן יותר להסתתר מאחורי זהות שאולה. אני לא מפחד מכם. כך ששינוי השם הוא ממש לא בריחה, נהפוך הוא".
כבר בילדותו החלה קריירת המשחק של שפיצר, קורמת עור וגידים כאשר נהג להופיע כתחביב בפני משפחה וחברים. מאוחר יותר, במסגרת שירותו בלהקה הצבאית, למד משחק, קריינות, שירה, תחקירנות ועוד, והתמקצע ביותר בתחום.
יום אחד, בזכות ספרון קטן בשם 'ספר המידות' שנתגלגל לידיו, והצליח לדבר אליו ולסקרן אותו - החליט ארנון לנסות לבדוק פעם אחת ולתמיד מה יש "שם" אצל הדתיים, שמהם הוא מנסה כל כך לברוח. "המחשבה לשמור מצוות מקננת בלב אנשים רבים, אך לא כולם מתעקשים ללכת אחרי הקול הפנימי הזה שקורא להם לבדוק מהי אמת. אני ראיתי את האמת וזה היה המבחן שלי. אמרתי לעצמי 'או שאתה מדחיק את האמת שאתה מרגיש, או שאתה עושה עם זה משהו'. להתעלם מהקול הפנימי שלי, לא יכולתי ולא רציתי. לבסוף, החלטתי לנסות לבדוק מה יש שם". וכך היה – הוא קרא, למד, שאל 'הציץ – ונפגע'. האמת משכה אותו אליה.
נכנס לישיבה במקום לחתום על חוזה עם "טדי"
בתום שירותו חבר לדני גלבוע והשניים נהגו להופיע מדי ערב שבת במופעי סטנד אפ, במסגרות שונות, כגון מועדוני סטנד אפ, בתכנית 'הקומדי סטור' וכן במועדון של שמואל וילוז'ני. מופעי הסטנד אפ קצרו הצלחה רבה ויכלו להסב לשפיצר רווחה כלכלית גדולה לשארית ימיו, אלמלא החליט להיכנס לישיבה חרדית במאה שערים - רגע לפני חתימת חוזה לטווח הארוך, עם חברת ההפקות "טדי".
שפיצר בתקופה שלפני קבלת עול תורה ומצוות
איך זה קרה דווקא אז?
"טוב יותר אם השאלה הייתה נשאלת - איך זה לא קרה עד אז, שכן התהליך הזה שהתחיל אצלי בצבא הלך והתחזק עם הזמן, למרות שהסממנים החיצוניים, עדיין לא הסגירו את מה שהתרחש אצלי בפנים. עוד בצבא הצמחתי זקן קטן, ולאחר השחרור אף נהגתי לפקוד מסגרת מסוימת של שיעורי תורה, אך עד אז לא היה לי מספיק אומץ ליישם בשטח את מה שהרגשתי שנכון. בשלב של לקראת חתימת החוזה, תהליך התשובה שלי התעצם וכבר הייתי ממש בפנים. זה היה אמנם הטריגר, אך נוספה אליו גם תחושת המיאוס שליוותה אותי לא פעם במקצוע הזה. האופן בו נהגנו להצחיק אנשים והמקצועיות שבה זה נעשה, הגעילו אותי. הכל היה כל כך נמוך, והרגשתי שזה כבר לא המקום שלי". כצפוי, הצעד הקיצוני גרר אחריו תגובות קשות מצד הקולגות, ובפרט מצד החברותא שלו לסטנד אפ, שטען כי עבודה קשה של שנים ירדה לטמיון. אולם, לא טיפוס כשפיצר יחזור בו מהחלטותיו, בטח לא אחרי שהאמת כבר גלויה ומונחת לפניו.
שנה אחרי לימוד אינטנסיבי בישיבה, הכיר שפיצר בשידוך את סמדר אשתו, אף היא בעלת תשובה – בעבר עסקה בתחום ההפקה בסרט "החיים על פי אגפא" של אסי דיין וכיום מפיקת אירועים והופעות במגזר החרדי, מטעם עיריית צפת. השניים התחתנו והם משתייכים לקהילת 'ברסלב', בעיר. לאחר נישואיו, החליט להמשיך במוזיקה ולפני מספר שנים הוציא לאור שני אלבומים 'עלי באר' ו - 'רובי כבר שם'.
איך שיר נולד? כמו תינוק (יהודי)
את השיר 'יש לי חיים', שלקוח במקור מהמחזמר הידוע 'שיער', ליוו האחים גת – חבריו הטובים של שפיצר. מילות השיר שעברו גיור רציני, מספרות על סיפור אהבה אחר לגמרי – אהבת בן החוזר לחיק אביו שבשמיים. לדברי שפיצר, הרעיון לגייר את שיר המחזמר לא היה דבר של מה בכך. "הכל התחיל כשחיפשתי דרך להפוך את הצחוק והשמחה של המחזמר, למשהו עילאי ומקודש יותר שקשור לשמחה שאדם סופג ומקבל מקיום המצוות. גם כאשר הרעיון כבר התהווה, היו רגעים שלא הצלחתי למצוא את המילים הנכונות, דרכן רציתי לבטא את תחושת השייכות שהרגשתי ואת החזון שראיתי לנגד עיניי, כך שמדובר בתהליך שהבשיל במשך שנים ולא בהחלטה ספונטאנית בת רגע".
האלבום הראשון שלו 'עלי באר', הינו אסופת שירים שנכתבו על ידו והוקלטו בעזרתו של האומן המוערך יוסף קרדונר. באלבומו השני 'רובי כבר שם' הולחן חומר הלקוח רובו ככולו מן המקורות, דבר המעיד על כברת הדרך שעשה שפיצר מאז ועד היום.
שפיצר בהופעה בצפת
מה זה אומר ש'רובך כבר שם'?
"את הביטוי הזה אימצתי למעשה מרבי נחמן, שלפני הנסיעה שלו לארץ ישראל התבטא עליה ואמר 'רובי כבר שם'. המסר שביקשתי להעביר דרך השיר הזה הוא שהנשמה של רבי נחמן, כמו גם נשמות צדיקים אחרות, נמצאת בארץ ישראל כל הזמן, וחשוב לחיות את המציאות הזו ולזכור אותה".
אפרופו 'רובי שם', האם אתה מרגיש שלם עם מי שאתה כיום? האם מצאת את מה שיצאת לחפש בתחילת התשובה?
"אני לא מרגיש שלם, כי אני עדיין לא שלם. שלימות אמיתית אפשר לחוות רק כאשר כל חלקי השלם מתמזגים יחדיו. אין ספק שהמוזיקה זה סוג של שלימות בשבילי, דרכה אני יכול להוציא דברים מן הכוח אל הפועל. עם זאת, החיפוש הפנימי כל הזמן נמשך. זה לא דבר סטטי שמניח אותך במקום אחד.
האם מצאתי מה שיצאתי לחפש? מציאה היא פרי מתוק וערב לחיך, אך ככל הפירות - מה שקודם להם הוא קליפה קשה. העובדה שהקליפה קודמת לפרי, זה כלל שהבורא יתברך ברא בעולמו. כל דבר טוב שקונים פה בעולם, נקנה על ידי עמל ויגיעה קשה, אז זה ממש תלוי מה מגדירים כ'מציאה'. בתחילת ההתקרבות ליהדות, כל מה שרציתי היה המפגש עם בורא עולם - רציתי שהוא ישמע אותי וידבר איתי".
מניבול פה ליבול פה
מאז, הם מדברים ומדברים ומדברים... כמעט על הכול. בשדות, באין רואי, כשהעולם ישן שנת ישרים, פוצח אז דו השיח האילם שלהם, בשירתו. "בורא עולם מדבר איתנו כל הזמן בשפת הרמזים. אם אדם יקרא וילמד בספרים הקדושים, הוא ילמד לאט את השפה שבה ה' מדבר איתנו, עם כל אחד ואחת מאיתנו. לדוגמא, מידה כנגד מידה – זה סוג של דיבור. עכשיו מראים לך מה אתה צריך לתקן. לפעמים אדם שומע את הקול הפנימי שלו מדבר איתו ומכוון אותו אל הייעוד שלו, אל התיקון שלו. כשהקול הזה מושך אותך לכיוון שנוגד את השולחן ערוך, תדע שזה קול שקרי. אם אתה מחפש להיות נקי ואמיתי עם עצמך, אתה תשמע את מה שה' מדבר איתך בדברים הכי קטנים שמתרחשים ביומיום שלך".
איך נראות ההופעות שלך כיום?
"ראשית, אני מופיע בפני כולם, בפני כל מי שרוצה לראות אותי. כפי שאמרתי, אחת הסיבות שגרמו לי להתקרב ליהדות הייתה העובדה שנמאס היה לי להעליב אנשים ולנבל את הפה. לכן, אחד המסרים שאני משתדל להעביר היום בהופעות שלי הוא, שלא חייבים לנבל את הפה בשביל לצחוק ולהצחיק. לא חייבים לספר בדיחות על חשבון אחרים. הדמות שאני מביא היום לבמה היא דמות אחרת לגמרי. דמות שמשתדלת לשמח אנשים לשם שמיים, ומשום כך בבדיחות שלה שזורים לא פעם, מסרים עם מוסר רוחני כלשהו - שראוי לאדם באשר הוא, להפנים".
שפיצר, כיום
שורה משיר שכתבת שהכי מאפיינת אותך.
"זה אמנם לא משהו שכתבתי בעצמי, אבל אין ספק שמבין כל שיריי, זה השיר שמאפיין אותי הכי טוב. מדובר בשורה שהלחנתי מהספר 'עץ חיים', שמיוחס לאר"י הקדוש זצ"ל, ושם כתוב: 'דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות'. פירוש, שלפני שהעולם נברא הכול היה שלם ותמים. בשביל להגיע לזה שוב, אסור לאבד את האמונה התמימה, למרות המראות שאנחנו עדים להם בדרך. זה מה שאמור להחזיק אותנו בחיים – זה מה שמחזיק אותי, התמימות הזו והתקווה לטוב זה מה שמאפיין אותי הכי הרבה. לא משנה עד כמה המקום שהגעתי אליו בחיים היה נמוך – מעולם לא ויתרתי על עצמי, על הדעת ועל השאיפה להיות במקום אחר, טוב יותר".
"בורא עולם לא הניח לי לעזוב את הכישורים שלי"
למרות סדר יומו הקדחתני סביב לימוד התורה וקיום המצוות, מי שסבור כי אישיותו היוצרת והיצירתית של שפיצר נשארה מאחור, הרי שטעות בידו. בעוד שזמנם של רוב האנשים מוגבל לעשרים וארבע שעות ביממה, לשפיצר יש שעון משלו מסתבר, שמוסיף עוד כמה שעות מדי יום, לטובת מה ש'כיף לעשות'.
עם זאת, גם לאחר קריירה מוזיקלית ענפה שכוללת הופעה לצד האמנים הטובים ביותר והוצאת שני אלבומי מוזיקה יהודית לאור, טוען שפיצר בפירוש, שאושר אמיתי אינו נמדד ברמת ההישגים, הפרסום והתהילה שהאדם זוכה לה. "התקופות הכי טובות שלי בחיים היו כשהייתי אדם אנונימי, נטול פרסום", לדבריו.
לדעתך, עד כמה נכונה הטענה שתהליך התשובה הופך אנשים ל'רובוטיים', ושולל מהם את היכולת לעסוק במיומנות שלהם?
"לדעתי, אין כל ממש בטענה הזו, ומי שטוען אותה – או שלא מכיר את עצמו מספיק, או שלא מכיר את הבורא מספיק, וזה מה שמחזיר אותי לקליפה שדיברנו עליה קודם. לכל אדם יש ייעוד בחיים האלה, רק לפעמים הקליפה מסתירה אותו. אחד הדברים שאני נוהג כיום לספר במופעים שלי הוא המקרה של נבות היזרעאלי שנענש משום שלא מימש את הפוטנציאל שהבורא יתברך שם בו. נבות התברך בקול מאוד מאוד יפה ותפקידו היה להנעים את זמנם של העולים לרגל, ולשיר באוזניהם. פעם אחת, חשש נבות להשאיר את הכרם שלו בלי שמירה, והחליט לא לעלות עם שאר עולי הרגל. על הפעם היחידה הזו שלא הלך, נענש. מדוע? משום שהיה לו תפקיד שלא בוצע.
מאוחר יותר, כשחשבתי על זה, מצאתי שהמילה 'כרם' שווה בגימטרייה למילה 'גרון'. לאדם יש בחירה שהוא משתמש בה בכל רגע ורגע מחייו, והיא זו שמובילה אותו ליישום פרקטי של הרצונות והמאוויים הפנימיים שלו. אני זוכר שעוד לפני שחבריי הטובים 'האחים גת' השתתפו בתוכנית 'הכוכב הבא', רציתי גם אני לנסות את מזלי ולשיר שירי קדושה. ניגשתי לאודישנים, אך כשראיתי את החוזה עם חברת ההפקה – נרתעתי. זה הרבה יותר מסובך ממה שזה נראה מבחוץ. גם אם אתה קוצר בזכותם איזושהי הצלחה, אתה נמצא תחת חסותם והם יכולים לעשות עם החומר שלך מה שהם רוצים. אז ויתרתי.
"אני זוכר שכשהתקרבתי ליהדות אמא עליה השלום לא הבינה מה קורה איתי, ונהגה לחזור ולומר לי: 'אל תהיה קיצוני, אתה מבוזבז. יכולת להיות זמר מצליח בטלוויזיה'. יכולתי - כן, אבל זה לא מה שרציתי, והקב"ה ידע את זה. ה' לא הניח לי לעזוב את הכישורים שלי, אלא עשה שאשתמש בהם בכיוון אחר, נעלה יותר ממה שהכרתי קודם לכן. זה המענה היחידי לאנשים שמפחדים שהתשובה תהפוך אותם לרובוטיים ותיקח מהם את הכישורים שלהם".
ומה הקשר שלך כיום לעולם החילוני?
"מעניין לציין, אך ככל שאני מתקרב יותר לקב"ה כך עולה בי יותר ויותר הצורך להתקרב לחברים מהעולם החילוני, כי אני רוצה שכולם יראו את הטוב הזה שה' הוריד לעולם, ויהפכו לחלק ממנו. להבדיל מהתקופה בה התחלתי אני את דרכי בתשובה, אני מרגיש שיחס החילונים לחרדים הוא הרבה יותר מכיל ומתעניין, ולכן אני משתדל לנצל כל הזדמנות שיש לי ליצור את השיח ואת הקרבה הזו בינינו. זה מזכיר לי שהלכתי פעם באזור הירקון כשלצידי צעד מישהו חילוני עם הכלב שלו. לתומי, נתתי איזו מחמאה לכלב. בכלל לא התכוונתי לפתוח בשיחה, אבל משם איכשהו הדברים התגלגלו ומצאנו עצמנו יושבים בתחנה, דוס וחילוני, מדברים במשך וחצי על עולמות דואליים. כך שלמרות שכלפי חוץ נראה כאילו הפער הולך ומתרחב, אני מאמין שנחמה ישנה והיא תגיע, נרצה או לא נרצה, מכוחם הרוחני של צדיקים. לכן העם הזה חי וקיים – סוף טוב זה בגנים שלנו. הסוף האמריקאי (THE HAPPY END) זה למעשה הסוף היהודי – הם גנבו את זה מאיתנו".
לפנייה לכתבת במייל shira@htv.co.il
קחו חלק בבניית מקווה טהרה לנשים יהודיות במדינת אויב וקבלו חנוכיה יוקרתית שתאיר את ביתכם!