אמונתנו בה' - צוק איתן!

קוראים יקרים, אני מחפש הגיון. עיזרו לי למצוא הגיון ב"סכסוך הישראלי-פלסטיני". אני מחפש קצה חוט ועורך עבודת מחקר אישית במטרה למצוא הגיון טבעי כלשהו במצב המוזר שאנו ניצבים בו, בין מלחמה למלחמה, בין המתקפה הזו למתקפה הבאה.

אנו סופגים טילים על ראשנו, יום אחר יום, בלי שום סיבה הגיונית אמיתית. אנו הרי כ"כ רוצים שלום, ועושים כ"כ הרבה למען השלום, מדוע פעם אחר פעם אנו מגלים את עצמנו לבד במערכה? אנו יורים לעזה בלית ברירה, ומתחננים לשקט תמורת שקט, אבל אף אחד לא מעוניין בשקט חוץ מאיתנו.

מה החיזבאללה עושה כיום? אוגר כלי נשק. מה איראן עושה כיום? מפתחת כלי נשק. מה החמאס עושה בזמן שביתת אש (מ"עמוד ענן" עד היום)? כמובן, אוגר ומייבא עוד כלי נשק.

אנו רק מחכים למלחמה הבאה. השאלה היא לא האם תהיה מלחמה, אלא מתי תהיה. זהו רק עניין של זמן, ואנו חיים בין מתקפה למתקפה, בין התפרצות שנאה אחת למשנתה, ואין לדבר סוף. במפה הזאת שונאים אותנו מכל הכיוונים, וכולם רק מחכים לרגע של חולשה מצידנו, כדי שיוכלו להתנפל עלינו כמו על שה בגוב אריות.

אני באמת ובתמים מחפש תשובה לשאלה - מה ההגיון להלחם ולהתקיף מדינה שמבקשת לחיות בשלום?

כפי שאמר מסבירן חכם ביוטיוב, אם ישראל תחליט כיום על שביתת נשק - כל מדינות ערב יכלו אותה ולא יותירו ממנה זכר, אך אם הערבים יחליטו על שביתת נשק, תוך יום אחד יהיה שלום ואושר בכל המזרח התיכון. יש רק צד אחד במשוואה שלא נותן מנוח לצד השני.

נתחיל בשאלה ראשונה: האם אנחנו שונאים ערבים רק בגלל שהם ערבים? (השאלה רטורית, אך חייבים לשאול אותה לשם ההשוואה).

ודאי שלא. כפי שאין לנו שנאה לאוסטרלים או לברזילאים, כך גם אין לנו שנאה כלפי הערבים. אנו יכולים לחיות איתם מצויין במידה והם אנשים טובים שלא רוצים להרע לנו. אין לנו שנאה עיוורת ולא נקמות-דם ילדותיות.

ימנים ושמאלנים - בסופו של דבר כולנו רוצים שלום. כולנו רוצים שקט פיזי ונפשי על אדמתנו. בזה לא שונה הימני מהשמאלני, והציוני מהאנטי-ציוני.

ומה אתה ידידי, האם אתה ימני או שמאלני? זה לא משנה לחמאס, וגם לא לחיזבאללה, וגם לא לערבים בחו"ל שרודפים אחרי יהודים ברחובות, ובפיהם סיסמא ומטרה אחת: השמדת העם היהודי.

לאחרונה פרצו מהומות באירופה: בצרפת נעשתה הפגנת ענק עם דגלים אנטישמים, עם צלבי קרס, ועם קריאות לרצח העם היהודי. בנוסף גם רדפו יהודים ברחובות, הקיפו בית כנסת, וניסו לפגוע ביהודים.

אנו רואים, אם כן, שהשנאה היא רק מכיוון אחד.

כעת נעבור לשאלה השניה: מה רוצים הערבים מיהודים שאינם חיים בארץ ישראל?

באופן אירוני, הערבים באירופה מאלצים את היהודים לעלות לארץ, אשר הפכה למקום היחיד שמנסה להגן עליהם. הערבים לא נותנים מנוח ליהודים בשום מקום בעולם, ואין זה משנה מבחינתם אם אתה יהודי שמתגורר בחו"ל או גר בארץ ישראל, אם אתה חילוני או חרדי, ימני או שמאלני. גם יהודי שמוכן לתת את כל ארץ ישראל בשמחה לערבים - היה ונותר מטרה להתנקשות חבלנית.

ולא נותר ליהודים לאן לברוח. כל העולם מתאסלם אט-אט. מדינות כמו צרפת, שלא יכולנו לדמיין אחרת לפני דור, הופכות כיום למדינות שיהיה בהן רוב ערבי. גם ארצות הברית מזדהה יותר ויותר עם הערבים המאכלסים אותה.

"ידו בכל ויד כל בו ועל-פני כל-אחיו ישׁכן" (בראשית טז, יב). נראה שלא ישאר ליהודים לאן לברוח באחרית הימים, כי אם לארץ ישראל.

בשבועות האחרונים חיפשתי ונברתי אחרי הסבר רציונלי מן הצד הפלסטיני - מדוע הם יורים עלינו? מה הם מעוניינים להשיג מאיתנו? מדוע הם מעודדים רצח של יהודים חפים מפשע?

לפני קצת יותר מחודש הפלסטינים חטפו ורצחו שלושה נערים חפים מפשע. מה היתה המטרה שלהם? מה הם חשבו להשיג בכך? האם הם חושבים שנפתח את המחסומים בעקבות הרצח, ונעזוב את הארץ? שנקפוץ לים או ננדוד לאפריקה או לאוסטרליה?

בנוסף, נראה שהם מאוד מאוד כועסים אם אנו מעיזים להגיב להתקפות הבלתי פוסקות שלהם בנו, כי רק להם מותר לירות ולפגוע ולפצוע...

אני מנסה להבין את ההגיון כאן - הרי הם לא מרוויחים כלום מהמלחמה הזאת, רק מפסידים נפשות, בניינים, ויותר מכל - ים של כסף. הם בוחרים לחיות בעוני ובכעס, ולחנך את ילדיהם לשנאה ולרצח יהודים כערך עליון. מה המטרה בכל זה?

ידיד טוב שלי הכיר בעבר ערבי-ישראלי במקום עבודתו, ובזמנים כאלה היה הערבי אומר לו: "אנחנו צריכים לחיות בשלום, אנחנו רק רוצים שקט. תראה, היהודים טובים, קל לחיות איתם, הם לא רוצים צרות", אלא שבאינתיפדה הבאה שתהיה, הוא מתכוון להיות הראשון שיתקוף יהודים...

ערבי-ישראלי אחר אמר לאותו ידיד: "אתה לא יודע שהיהודים שולטים בעולם? הם פוצצו את מגדלי התאומים והם משקרים לכל העולם. כל דבר רע שקורה בעולם - היהודים עומדים מאחוריו...".

מובן שעם אנשים כאלה אי אפשר להתווכח בחיפוש אחר הגיון.

לאחרונה צפיתי בעימות שנעשה בין יהודי בשם עדי מינץ לבין ח"כ אחמד טיבי (7.7.14, ערוץ הכנסת).

כבר בתחילת העימות, פתח עדי ואמר שהוא מגנה בחריפות את רצח הנער הערבי, שהוא מזועזע ממעשה אכזרי שכזה, ושעל העבריינים לקבל את מלוא חומרת הדין על המעשה הנורא. לאחר מכן, ביקש מאחמד טיבי שיסכים איתו בתקופה קשה זו שאנו צריכים לבקש לחיות יחד בשלום, ולא להרוג נערים וילדים חפים מפשע, לא יהודים ולא ערבים. וכפי שאנו בישראל מענישים יהודים שפוגעים בערבים חפים מפשע, כך גם על הפלסטינים לגנות מעשי פשע ואלימות כלפי יהודים חפים מפשע.

אחמד טיבי לא רק שלא הסכים לגנות את רצח הנערים בראיון הזה (ואמר שהוא "לא בוחר צד"), אלא אף הוסיף וטען שהיהודים אכזריים בכך שהם פוגעים בערבים חפים מפשע, והביא כדוגמא מקרה שבו נסיון להרוג מחבל הביא בטעות לפציעת הגפיים של נער ערבי...

שוב, עם חוסר הגיון שכזה אי אפשר להתווכח.

שימו לב כיצד המציאות עובדת: אנו אומרים לפלסטיני שאנו לא רוצים בשום סוג של רצח, והוא משיב לנו בתמורה, שהוא לא יכול לגנות רצח של יהודים, כי אנו כובשים. במילים אחרות, בעצם, מגיע לכולנו למות...

"אז מה תרצה שנעשה?", אנו שואלים, "שנשב בשקט בזמן שארגוני טרור יורים עלינו מאות טילים, ומחבלים פולשים לאדמתנו כדי לרצוח נשים וילדים יהודים?".

"אתם כובשים" הוא משיב לנו. במילים אחרות, "היות וכבשתם את הארץ, אין לכם שום זכות לחיות, ואתם צריכים לקבל את מה שמגיע לכם בשקט".

ככל שצפיתי יותר בראיונות שכאלו, מצאתי שאין אצל הפלסטינים שום הגיון שיכול להוביל לגישור רציונלי. צודקים אלו שטוענים, שאין פרטנר לשלום - פשוט אין עם מי לדבר. הם כלל לא באים במטרה להתדיין ולחפש פתרון, הם רוצים רק דבר אחד ויחיד: למחוק אותנו מהמפה, בלי שום תירוצים.

אני מנסה לדמיין את עצמי בצד השני, בתור פלסטיני בעזה, ואני לא מוצא טעם להלחם במדינה שרוצה לחיות איתי בשקט ובשלום, שמאכילה ומשקה אותי, שמספקת לי חשמל, שפתוחה למשא ומתן, שכבר מסרה לי שטחים נרחבים ופוריים, ושכל פגיעה באזרחיה רק מובילה לעוד מלחמה מיותרת ואבידות מבני עמי. אני לא חושב שיש פלסטיני רציונלי שירצה להלחם בנו, כי מה המטרה במלחמה הזו מלבד נקמת-דם ופנטזיה על העבר?

ולשאלה הבאה: האם העולם מבין אותנו?

ודאי שהאירופאים והאמריקאים נאורים יותר, לא? הם בעלי תרבות מערבית כשלנו, מדינות דמוקרטיות שמסוגלות להבין את המצב הקשה שבו אנו נתונים. מן הסתם נמצא הגיון ותמיכה באירופה וארצות הברית. האמנם?

מסתבר שדווקא בתקופה זו, בניגוד לכל הציפיות, האינטרנט מלא בקריקטורות ובאמירות נגד ישראל. בקריקטורה אחת מציגים את ישראל כבריון ענק שאיבד שן, ולעומתו גפיים ואברי גוף קטועים של פלסטינים. "ישראל רוצחת" היתה כותרת הקריקטורה.

רוצחת?

- כידוע, אנו הצבא היחיד בעולם שקורא מראש למחבלים לצאת מן הבניין לפני שאנו מיירטים אותו.

- הצבא ויתר על מטרות כבר מספר פעמים לאחר שראה ילדים ואנשים חפים מפשע בבניינים,

- אנשי החמאס מסתתרים בגני ילדים ובבתי חולים - במטרה לנצל את הרחמים שלנו בתור "כיפת הברזל" שלהם מן היירוט הישראלי.

מה אמריקה היתה עושה אם מדינה כמו מקסיקו או ויטנאם היתה יורה עכשיו טילים על וושינגטון, ניו יורק או לוס אנג'לס? האם היתה מתחשבת בנשים וילדים חפים מפשע במדינת אוייב?

אם כך, מדוע העולם זועק וזועם עלינו כאשר אנחנו נלחמים על הביטחון והשלווה שלנו, ומתאמצים ככל האפשר שלא לפגוע בחפים מפשע?

העולם טוען בכעס שאנו כמו שור גדול, שתינוק קטן זורק עליו אבן, ובתמורה השור קורע את התינוק לגזרים באכזריות.

אלא שה"תינוק" העזתי לא זורק רק אבן אחת, וגם לא רק פעם אחת - כבר יותר מאלפי טילים במשך שנים ארוכות, שכל אחת מהן הייתה יכולה לאבד נפשות רבות מישראל. אנו אמנם זוכים לסיעתא דישמיא מדהימה, לניסים גלויים מעל לגדר הטבע יום אחר יום, ול"כיפת ברזל" שמיירטת חלק מהטילים, אך אנו חיים בפחד, והסכנה היא ממשית ולא תיאורטית. דמו של ילד יהודי אינו פחות חשוב מדמו של ילד פלסטיני, אך בעיני העולם, נגזר על היהודים לסבול, לשתוק ולמות. ה"הגיון" הנוצרי לא השתנה ברבות הדורות.

מלבד אנטישמיות, נוצר כיום מצב של פחד מן העולם הערבי וההתאסלמות שמתרבה בקצב מסחרר בכל מדינה מערבית, ויכולה להוות איום על התושבים האירופאים. עובדה שמסיבה זו חדלו להציג בתקשורת האמריקאית קריקטורות של מוחמד, מפני שנאה ופוגרומים של ערבים. התושבים מעדיפים לשתוק, או לצדד בכאב הפלסטיני, כי ישראל היא מיעוט בעולם, ונהיה יותר ויותר מסוכן לתמוך בה.

מה היסוד לשנאה של הפלסטינים אלינו? האם אפשר להבין מהיכן היא נובעת?

עם קצת התבוננות, ניתן לראות שהסיבה הראשית לכך היא קנאה... כיום מתגוררים בעזה קרוב ל-2 מיליון פלסטינים, ועוד אינספור "פליטים" במדינות שכנות. רובם מרוכזים בעזה כמו בתוך כלוב קטן בחצי הסהר הפורה, ואין להם אשרת כניסה ויציאה לשום מקום. כך עזה הפכה לעיר הצפופה ביותר בכדור הארץ. מבחינה גיאוגרפית, המקום היחיד שהם יכולים להילחם להגיע אליו - הוא ארץ ישראל. הם נמצאים לגמרי בתוכנו, ואין להם שום מקום אחר להגיע אליו.

לא צריך לעשות בימינו תואר בהיסטוריה כדי לדעת שמעולם לא קמה ולא היתה מדינה פלסטינית בארץ ישראל. כשהיהודים עלו לארץ, המלחמה שלהם היתה עם הבריטים ועם מדינות ערב השכנות לארץ ישראל ב-1948. ל"פלסטין" אין היסטוריה או תרבות לספר עליהם, כי לא היו כאלה.

הפלסטינים מקנאים בנו, מקנאים בנו מאוד. והקנאה שלהם היא הדבר היחיד שיכול להשתוות לשנאתם אותנו. הם רואים שפיתחנו כאן מדינה לתפארת, חקלאות מדהימה, טכנולוגיה, כבישים וערים מפותחות. כשחלק מאבותיהם גרו כאן, הם גרו בשטח לא סלול ולא מפותח, על אדמה מצחינה ממלריה, מחלות וביצות. הם היו פליטים שהגיעו ממדינות ערביות שונות, וחיו בתנאים קשים ופרימיטיביים בדומה לבדואים. והנה, הגיע לכאן עם של אנשים בעלי זכות אבות, פיתח את האדמות, בנה בניינים וכבישים מאפס, והקים מעצמה טכנולוגית וצבאית שלא היתה כדוגמתה במזרח התיכון.

הם לא מקנאים בדמוקרטיה או בתרבות שוחרת-השלום שלנו, אך מקנאים מאוד במשאבים ובהצלחה החומרית שלנו.

עם זאת, בואו נחשוב רגע, האם קנאה היא המניע היחיד שעומד מאחורי שנאה כל כך קיצונית?

מסתבר שלא. קנאה אינה הסבר מספק דיו לשנאה קיצונית כמו זו שמפגין החמאס, שגורמת לאבות ולאמהות לשלוח את ילדיהם להתאבד רק בשביל להשמיד את ישראל בכל מחיר. לא יתכן שנער מחבל מפציץ את עצמו בהריגת צעירים, נשים וילדים יהודים באוטובוס, ואביו השכול מחזיק בידו את גופת בנו הקטן ואמר למצלמות בגאווה: "זה השאהיד הבא!". לשנאה חסרת-גבול שכזו - קנאה אינה הסבר מספק.

קנאה גם אינה יכולה להסביר את השנאה של כל מדינות ערב כלפינו, של מדינות רחוקות וקרובות כאחת. את העובדה שערבים מכל העולם, שאינם פלסטינים, זועקים בכל הכח והמרץ: "להשמיד את היהודים בכל העולם". הם פשוט מחכים להזדמנות המתאימה להלחם בנו בכל הכח. למה?

מה היה ההגיון של היטלר? האם הנאצים קינאו לרגע בעם המפוזר שלנו, החי באדמת נכר ללא אדמה וצבא? האם האימפריה היוונית או הרומאית קינאה בעם הקטן שלנו היושב לו בשקט במזרח התיכון? האם המצרים הקדומים, שרדפו אחרינו בים-סוף אל מותם - קינאו בעם של עבדים נוודים? אימפריות אדירות, שהיו מעצמות כלכליות כמו מצרים, פרס, בבל, יוון, רומא וגרמניה, ביקשו את השמדתנו.

מדובר ברמה קיצונית של שנאה לעם אחד ויחיד, שאין לה אח ורע בהיסטוריה - לאורך כל הדורות.

לפני פחות מ-70 שנה, השנאה הכי גדולה ליהודים הגיעה מגרמניה. לפני 500-1000 שנה, השנאה הכי גדולה הגיעה אלינו מן העולם הנוצרי, במסעות צלב ופוגרומים נוראים. לפני 2100 שנה היתה זו המלכות הרומית שהתאכזרה אלינו. לפני 2200 שנה היתה זו המלכות הסלאוקית של היוונים. לפני 2400 שנה היתה זו פרס ששלטה בחצי עולם, ובגזירת המן עמדה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. לפני 2600 שנה היתה זו מלכות בבל שטבחה בנו והגלתה אותנו. לפני 3300 שנה היה זה הצבא המצרי שרדף אחרינו בים סוף אל מותו, ועמלק שטבח בנו... והתנ"ך מספק לנו עוד רשימה ארוכה של עמים שנלחמו בנו במשך הדורות.

מעולם לא הניחו לנו לחיות בשקט.

ההיגיון שמאחורי חוסר ההיגיון

אם כן, מהי התשובה לשאלה - האם יש הגיון מאחורי השנאה כלפינו?     

התשובה היא: לא, אין. אין הגיון אצל המסבירנים, אין הגיון בתקשורת העולמית, אין הגיון אצל התוקפים, ואין הגיון במלחמה הזו עם הפלסטינים. גם אין לה מטרה - מלבד לפגוע בנו ולגרום לנו מצוקה.

אין הסבר או פיתרון הגיוני לאנטישמיות. יש לחמאס תירוץ, כפי שלהיטלר היה תירוץ, כפי שלרומאים או למצרים היה פעם תירוץ. כשאנחנו שומרים על המסורת - אנו יותר מידי נבדלים, כשאנחנו לא שומרים עליה ומנסים להיות נחמדים, אנחנו יותר מידי דומיננטיים ומנסים להדחף. כשאנחנו מצליחים כלכלית, אנחנו מוצצים את דמם של החלשים ומנסים להשתלט על העולם, וכשאנחנו לא מצליחים ויושבים בשקט, אנחנו עול וטורח על הציבור. כשאנחנו חיים במדינות זרות - אנחנו עלוקות, וכשאנחנו יוצאים משם ומקימים לנו מדינה בארץ המובטחת - אנחנו גוזלים שטחים כבושים.

מה שנעשה, וכמה שנשתדל להיות טובים ולרצות אותם - תמיד נהיה לא בסדר.

כי השנאה לא מגיעה מהם - היא מגיעה משמים: "למה נקרא שמו הר סיני? שמשם ירדה שנאה לאומות העולם" (מדרש שמות, רבה, ב, ד). הקב"ה הוא זה ששם בליבם שנאה כ"כ חזקה אלינו.

מדוע?

משום שהשנאה הזו תוחמת אותנו ושומרת עלינו - שלא נשכח את יעודנו כיהודים ושלא נעזוב את התורה ח"ו. "ואבדל אתכם מן העמים להיות לי" (ויקרא כ, כו), ביארו חז"ל בתלמוד "אם אתם מובדלים מהם - הרי אתם שלי".

הקב"ה מבדיל אותנו מכל העמים בעולם, במטרה אחת ויחידה: כדי שנבחר בו ונשיג את יעודנו הנצחי בתור העם הנבחר שיביא גאולה לעולם.

מסיבה זו אנו לא צריכים לחפש את תמיכתו של העולם והסכמתו למעשינו, ולא צריכים להשקיע כ"כ הרבה מאמצים בהסברה עולמית בכך שאנו "סה"כ רוצים להגן על עצמנו". זה לא יעזור. כמה שנתאמץ להסביר, עדיין ימשיכו להסתכל עלינו בעין רעה. אנו גם לא צריכים לחפש את השלום הזמני עם התורן האנטישמי של דורנו, ולתת לו שטחים/ חשמל/ מזון/ תרופות/ כסף, בשביל שיסכים להניח לנו לנפשנו. שוב, זה לא יעזור. אחרי 65 שנים כאן בארץ, אנו רואים זאת עין בעין.

במקום זה, מוטב שנחפש את תמיכתו של הקב"ה במעשינו והנהגותינו, ונשקיע מאמצים לעשות שלום איתו ולא עם אויבנו. למעשה, ככל שנהיה קרובים יותר לבורא ונגשים את יעודנו כיהודים - כך הגויים יניחו לנו לנפשנו ואף יעריכו אותנו וילמדו ממעשינו, וככל שנתרחק מהתורה וננסה לרצות אותם ולמצוא חן בעיניהם - כך הם ישנאו אותנו וירעו לנו. כי כשהיהודי לא עושה קידוש - הגוי עושה הבדלה. חייב להיות בינינו מרחק קבוע, ואם אנחנו לא נשמור עליו - הם ישמרו עליו. אם אנחנו לא נזכור אותו בטוב - הם יזכירו לנו ברע.

* * *

אנו מתקרבים לימים שלא ישאר לנו פתח ודמיון להסברים ותירוצים. כיום הערבים מתחילים לאכלס את כדור הארץ, ולשנות את פני הדמוגרפיה והתקשורת באירופה וארצות הברית. לא ירחק היום שבו נישאר בודדים, לגמרי לבדנו, בין שבעים זאבים... כפי שניצבו בני ישראל בין ים-סוף לבין כל צבא-מצרים הרודף להשמידם, כך גם אנו ניצבים לפני תקופה שבה לא ישאר לנו מקום בעולם להסתתר, או אז נבטח רק באבינו שבשמים ותבוא הגאולה לעולם.

מה לנו יותר מימים אלו, בהם אנו רואים בחוש ניסים גלויים יום אחר יום, שעה שחולפים על ראשנו טילים בזה אחר זה - היש זמן טוב מזה לראות את אהבת ה' אלינו, ואת העובדה שאין, ולא אמור להיות לנו עסק עם אף אחד - מלבדו?  

הבה נראה מעט מן הניסים שנעשו לנו בשבועיים הראשונים למלחמה, בהם ירו לעברנו בדיוק מירבי למעלה מ-800 טילים: גורמי רפואה במצרים מדווחים: "7 אזרחים מצרים נהרגו ו-22 נפצעו מרקטה טועה שהתפוצצה בצפון סיני סמוך לגבול עם ישראל" (לא ידענו שזה מה שרקטה אחת מסוגלת לעשות...) | באשדוד - רקטה נפלה בתחנת דלק באשדות וגרמה לבערה של מכלית דלק שהכילה 35 אלף ליטר בנזין. כאשר החלה לבעור היה חשש גדול לפיצוצה, שיכול היה לגרום נזק עצום מימדים שעוד לא היה כמותו. "היה נס גדול!", אמרו הכבאים. גם שר האוצר יאיר לפיד הוסיף "סיירתי בתחנת הדלק שנפגעה באשדוד, ויש שם עדיין 100,000 ליטר דלק מתחת לאדמה. ברוך השם שזה לא נגמר יותר גרוע" | בעזה – לאחר עצומות רבות לניתוק החשמל שלא עזרו, דאג ריבונו של עולם לנתק כ-50 אלף מתושבי עזה בעקבות רקטה "טועה" שפגעה בקו חשמל | באר שבע – רקטה נפלה במגרש כדורגל בדיוק לאחר שקבוצה גדולה של נערים שיחקו שם. לאחריה נפלה רקטה נוספת בדיוק ליד בלון גז שלא התפוצץ | ראשון לציון – טיל של כיפת הברזל נפל כ-30 ס"מ ליד מקבץ של 6 בלוני גז ולא התפוצץ | המועצה האזורית אשכול - רקטה פגעה ופערה חור באמצע מטבח הבית מספר שניות לפני שהיו שם | בשער הנגב - בדיוק הבנות יצאו 'להתאוורר' והטיל נפל בחדרן... | בחולון - "טיל פספס ילד ברבע שנייה - ניצלנו בנס!" | בנס ציונה - נפל באמצע כביש סואן - לא היו נפגעים | בת"א - רסיס רקטה גדול מאוד נפל בתחנת דלק ממש קרוב למשאבת הדלק | באשקלון - במפעל נטוש | שוב באשדוד - במרכז קניות ריק... | בנתיבות - טיל פגע בחצר בית בו מופעל גן ילדים שהיה ריק באותה עת... | באר שבע והדרום - שטחים פתוחים | ושוב בשטחים פתוחים... כמה שטחים פתוחים יש לנו במדינה הקטנה הזו, באזורים צפופים?... | נזק לרכב | נזק לכביש | נפגע חרדה | נפגע מריצה למקלט | אלו הנזקים מלבד כמה פצועים, לאחר כמעט שבועיים של שיגורים של למעלה מ-800 רקטות!! כיפת ברזל יירטה כ-150 מתוכם, איפה עוד 650?... יש עוד מקום בעולם בו שיגרו בלילה אחד יותר מ-100 טילים על אוכלוסייה צפופה, ואין נפגעים בנפש??

הסיפורים מדהימים ומפתיעים ביותר, כי אנו יודעים שמספיק פיגוע אחד של משפחה בישראל, כדי להציף את כולנו באבל כבד ונורא.   

אז מה מוטל עלינו לעשות?                                                                   

אנו נמצאים באחרית הימים, והנבואות האחרונות שנותרו בתנ"ך עוסקות בגאולה ובמשיח שעתיד להגיע להלחם את מלחמות ישראל ולהביא גאולה לעולם. לא גאולה של שנאה ורצח עם, אלא גאולה של שלום עולמי.

גם לנו הקטנים ניתנה תקווה באחרית הימים, כפי שמבארים חז"ל, שהקב"ה הרחמן יקל עלינו ולא יבדוק את עוונותינו באבוקה גדולה ומאיימת, אלא באורו של נר קטן. כלומר, לא ידקדק בנו בדור קשה זה של נסיונות ויסורים, אלא רק בעוונות הגדולים (פסחים דף ז, ב).

כעת, מוטל עלינו להתחזק בשמירת התורה והמצוות עד כמה שידינו משגת. להתחזק בשמירת העיניים, להתחזק בתפילה, להתחזק בהנחת תפילין, להתחזק בשמירת לשון הרע, ויותר מכל - להתחזק בלימוד תורה ושמיעת שיעורי תורה.

כך אמרו חז"ל: "אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, ואינו מבקש אלא לפי כוחן" (שמות רבה לד, א). בדור קשה זה עלינו להתחזק במה שאנו יכולים, וכל אחד כפי כוחו האישי.

אנו מתקרבים לתקופה שלא יהיה ממנה מנוס - אין מה שיאחד אותנו מלבד התורה, ואין לנו על מי להישען - אלא על אבינו שבשמים. עלינו לזכור שהתורה היא כיפת הברזל הנצחית שלנו, היא סיבת הישרדותנו במשך 3300 שנה של אימפריות שניסו להשמידנו ללא הצלחה, והיא שתביא את גאולתנו בקרוב, כן יהי רצון.