היסטוריה וארכיאולוגיה

רבי מיכאל פשקס לקח מרכבה ונסע ארבע שעות אל אותו הכפר, ויכנס בשמחה ובקריאות מזל טוב אל בית הוריו של ר' מיכאל ראב, וירא את היולדת ואת המשפחה, וכולם ששים ושמחים, אבל תמהו לקראתו ולא הבינו סיבת ביקורו, כי הרך הנולד היתה בת ולא בן!

כאשר יצא מרטין מהמתפרה כשהוא לובש את החולצה, הביט בו הקאפו בפליאה, אבל לא אמר לו דבר. מאותו היום ועד לסוף המלחמה, הפך מרטין ל"אסיר צווארון לבן"

מקוים שאולי השנה נזכה, וכן יגיע המשיח, ונקריב קרבן פסח בירושלים, ונחזה כולנו בעבודת הכהנים. אבל איך נראה הפסח בירושלים?

כאשר החלו החפירות הארכיאולוגיות בישראל, מהר מאד התברר סימן זיהוי יעיל מאין כמותו לשרידי ישוב ישראלי: היעדר חזירים! הפלשתים והכנענים גידלו חזירים ואכלו אותם, אבל הישראלים לא

בצידם של בתי הכנסיות הישנים יותר, היו מקוואות טהרה צמודים, ומשלב מסוים נעלמו המקוואות. בית הכנסת היה ללא מקווה צמוד. מה הסיבה לכך?

בתורה מתוארים גמלים אצל אברהם, וגם בהמשך, ואף בפרשת השבוע מוזכר הגמל כאסור באכילה, ואילו בחפירות הארכיאולוגיות לא נמצאו שרידי גמלים מתקופת התורה. מה עושים?

בייליס נכנס לכלא הרוסי, מבלי שהיה לו שמץ במה הוא מואשם. ב"חקירתו" התברר שמאשימים אותו ברצח הנער אנדריי יושצ'ינסקי, שנמצא מת במערה ארבעה חדשים קודם לכן

הרצח, שקיבל את הכינוי "הירייה שנשמעה ברחבי העולם", הניע שרשרת אירועים שהביאו לפרוץ מלחמת העולם הראשונה

באותה שנה, לאחר תפילת שחרית של יום הכיפורים, עלה הגאון הצעיר רבי ישראל סלנטר לבימת בית הכנסת של קובנא, לעיני המון תלמידי חכמים זקנים ואנשי מעשה, קידש על היין, אכל מזונות ודרש מכל יושבי בית הכנסת להצטרף אליו

ברשימת עמי כנען בתורה ישנם שבעה עמים: הכנעני, החתי, האמורי, החוי, הפרזי, היבוסי והגרגשי. אך בספר יהושע, עם הכניסה לארץ מוזכרים רק ששת הראשונים. את הגרגשי לא כבשו, לא נלחמו איתו, כלום. הוא התאדה. להיכן הלך?

החוקר ישראל שפירא מציין כי מאז אברהם אבינו, שזכה לבן בגיל מאה, היו עוד כמה מגדולי ישראל המפורסמים שזכו לבן בגילאים מבוגרים מאד. לקרוא ולהתרגש

בזמן שבית המקדש היה קיים, בחודש אדר היו כמה וכמה ימים שצוינו כ"ימים טובים", ו"מגילת תענית" מתארת בקצרה מה אירע בכל אחד מאותם הימים הטובים. בימים אלו היו שמחים, והיה אסור להתענות או להספיד

ידוע הסיפור על אפלטון שפגש את ירמיהו הנביא, יושב ומקונן על חרבות ירושלים. האם הסיפור התרחש במציאות?

המלך השיכור מחליט להרוג מישהו, ומכאן ואילך בית דין לא יעזור, המלך יכול להתפקח, לעמוד על הראש, אבל אין לו סמכות לבטל את מה שהחליט...

שוטרים חמורי סבר גררו מתוכה איש גבוה, וסיננו מספר קללות בצרפתית. הם השאירו אותו על החוף והפליגו לדרכם. שמו של האיש הזה היה אלפרד דרייפוס, ולשם הגיע לא בגלל שביצע פשע, אלא בגלל שהיה יהודי

כאשר הידיעות על חורבן קהילת פרנקפורט הגיעו לקיסר גרמניה, מתיאס, חמתו בערה בו, שהרי היהודים נחשבו לרכושו הפרטי – "עבדי הקיסר", ולפיכך התקפה עליהם נחשבה בעיניו כהתנכלות לאוצר המדינה, והוא ראה בכך ניסיון למרידה בו

הגויים שוב רתחו מזעם, והיהודים שוב מצאו פתרון. כך נמשך המשחק שנים רבות, עד שנכנס לתמונה אותו פרזר מרושע, כהמן בשעתו, שהחליט להשמיד ולגרש את יהודי קובנא

הסובוטניקים הם קהילה שבניה טוענים להיות חלק מעם ישראל. יש מהם שהינם גויים גמורים, שרעיון השבת מצא חן בעיניהם, אך יש שלקחו את הנושא ברצינות והתגיירו. לפני השואה היו עשרות אלפים מהם, ושאלת היחס אליהם הובאה לפני פוסקי ההלכה

אליהו הצעיר כמעט שלא זכה להכיר את אביו, שנפטר תוך שנים ספורות. גם אמו נפטרה בגיל צעיר, ומגיל 4 הוא גדל אצל אחי אמו, הדיין המפורסם רבי יהודה קוריאט. בלימודיו עשה חיל רב, הוסמך לרבנות בגיל 18 ונעשה לרבה של ליוורנו. כינויו היה "הרב אליהו בן אמוזג"

תלמיד חכם צעיר מבית המדרש, טען כי הדבר אסור, זה נראה כמו עבודה זרה, כאילו שוחטים קרבן. נמנו וגמרו לשלוח את השאלה לבגדד, אל מרן הבן איש חי

בכל עת שהיו חיכוכים בין הרומאים לבין יהודי ארץ ישראל, התושבים הרומאים היו מתסיסים את האווירה נגד יהודי אלכסנדריה. באירוע שכונה "מרד התפוצות", חוסלו כל יהודי אלכסנדריה. התלמוד הירושלמי מזכיר אירוע נורא זה, ומספר שהדם הלך בים התיכון עד קפריסין

דמות קטנה לבושה בגדים אדומים, טיפסה את המדרגות אחת אחת, כשהיא מובלת על ידי שני תליינים בברדסים. הדמות עלתה לאט-לאט. ניכר שעברה עינויים, אך הנידון למוות הקפיד לעצור לרגע אחד על כל מדרגה, ולקרוא בגרון ניחר "ה' הוא האלוקים". כך 52 פעמים!

כשהגיע הבול השני לידיו – קרע אותו האספן לגזרים, וליתר ביטחון שרף את החתיכות. כרגע נעשה הבול שברשותו הבול היחידי בעולם, וערכו זינק ללמעלה ממיליון דולר

קיימים עדויות ארכאולוגיות וממצאים היסטוריים למכביר שתואמים היטב למתואר בתורה, בתנ"ך ובמסורת ישראל, אך נשאר קושי מהותי אחד בהתאמה של הממצאים הארכיאולוגיים והמדעיים מהעבר למסורת ישראל והתנ"ך ותורת ישראל. הקושי הוא: תיארוך הממצאים

הקהילה הרומניוטית היא קהילה יהודית עתיקת יומין. למרבה הצער, כמעט כל חברי הקהילה נהרגו בידי הנאצים ימ"ש, ולכן לא רבים מכירים אותה

המרחץ נזכר הרבה פעמים בספרי חז"ל, ואפילו ברכה מיוחדת תיקנו בשבילו. מדוע התייחסו למרחץ כמקום סכנה גדול כל כך?

כך אסף תלמי שבעים זקנים מזקני ישראל שבאלכסנדריה, שהיתה בה קהילה יהודית ענקית, למלאכת התרגום. תלמי רצה לדעת בדיוק מה כתוב בספר, ולכן שם כל זקן בחדר אחר, כדי שלא יתאמו גרסאות ביניהם

הרמב"ם קבע את עיקרי האמונה היהודית, וביניהם קבע כי לקב"ה אין גוף ולא דמות הגוף. כיום העיקר הזה ברור מאד, אבל באותו דור שבו הרמב"ם בא וחידש את הדברים, היו כאלו שראו זאת כחידוש גדול מדי, נגד דברי חז"ל, ויצאו במסע מלחמה נגד שיטת הרמב"ם

לפעמים הוויתור על תכשיט לא בא לשם מצווה, אלא מחמת ההכרח, תשלום מסים. אבותינו בגולה נאלצו לשלם המון מסים, כל הזמן, כל פעם בתירוץ חדש. ככל שעמלו בכל כוחם להרוויח כמה פרוטות, באה פקודה חדשה לשלם מס חדש

בתורה מוזכרים לא רק ריקועי זהב, אלא גם חוטי זהב: "וַיַּעַשׂ אֶת הָאֵפֹד: זָהָב, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר. וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב, וְקִצֵּץ פְּתִילִם". איך עושים חוטים מזהב?