סיפורי ילדים

"חבל שנולדה לנו התינוקת", אמרה פתאום שני, ויצחק ראה שהפה שלה עקום ובעיניים שלה עמדו קצת דמעות

בבית היה שקט, כולם נרדמו. רק חיים המשיך לשחק. מה קרה בלילה בחתונה? את זה חיים לא זוכר

רואים? אמרתי לכם שזה הוא - אחרת למה ברח? כולם חיפשו את הקלפים של איתן ובני נעלם מאחורי השער. רק בטיול לפארק נפתרה התעלומה

"למה אתה בוכה"? ניגש אליו יהודה והניח יד על הכתף שלו. הילד לא ענה, רק המשיך לבכות בקול. "בוא תספר לי מה קרה לך, אני רוצה לעזור לך", שכנע אותו יהודה

"מה אנחנו עושים כאן"? שאל זאבי בקול עם קצת פחד. אבא התיישב על ספסל בפינת החדר וסימן לזאבי שיישב גם הוא. רק כשחזרו הביתה, הבין זאבי מה אבא רצה - והוא הבטיח שזה יקרה

לאִישׁ אֶחָד שֶׁעָבַר בַּמִּדְרָכָה מֵעֵבֶר לַגָּדֵר הַפְּרוּצָה קָרָא גַּם הוּא לְחַיִּים שֶׁיָּרַד, אֲבָל חַיִּים רָצָה לְהַגִּיעַ לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַצִּנּוֹר, וְלֹא הִקְשִׁיב לָנוּ. הוּא לֹא הִסְפִּיק לְהַגִּיעַ לְשָׁם. לְרֶגַע אֶחָד אִבֵּד שִׁוּוּי מִשְׁקָל, וּלְפֶתַע נָפַל

בָּרֶגַע שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בַּמּוּצָר שֶׁלֹּא לְמַטְרָתוֹ, אִי אֶפְשָׁר לְצַפּוֹת שֶׁהַכֹּל יְתַפְקֵד כָּרָאוּי. צְלִילֵי הַנֵּבֶל נִשְׁמְעוּ מִדֵּי פַּעַם בַּבַּיִת, וְכָל לְחִיצָה עַל הַפַּעֲמוֹן הָיְתָה מֻצְדֶּקֶת

בְּכָל פַּעַם שֶׁהַדֶּלֶת נִפְתְּחָה נִרְאוּ אוֹרְחִים מְמַהֲרִים לְהִכָּנֵס פְּנִימָה מֵהַגֶּשֶׁם שֶׁהִרְטִיב. הֵם נִעֲרוּ אֶת מְעִילֵיהֶם מְעַט וְאֶת הַמִּטְרִיּוֹת, וְנִכְנְסוּ לָאוּלָם. הָרִצְפָּה בַּכְּנִיסָה הָפְכָה רְטֻבָּה מֵרֶגַע לְרֶגַע

מָה חָסֵר לָהֶם?! שָׁאֲלָה אֶת עַצְמָהּ. הִיא הִתְבּוֹנְנָה סְבִיבָהּ וּפִתְאוֹם, הִגִּיעָה לְמַסְקָנָה חֲדָשָׁה. עוֹד רֶגַע שֶׁל מַחֲשָׁבָה. אִמָּא לֵוִי נִרְאֲתָה כְּמִי שֶׁמְּנַסָּה לְהִזָּכֵר בִּדְבַר מָה רָחוֹק

כָּל אוֹתָהּ הַשַּׁבָּת לֹא יָצְאָה הַתְּמוּנָה שֶׁל הַסָּב הַמְּקַבֵּל אֶת הַשַּׁבָּת מֵרֹאשׁוֹ שֶׁל אַמְנוֹן. גַּם בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁבוּעַ הִרְבָּה לַחְשֹׁב עַל כָּךְ. הוּא רָצָה לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ שֶׁהִכִּיר

לְאַחַר שֶׁעָבַר כִּמְעַט חֹדֶשׁ מֵאוֹתוֹ בִּקּוּר, הִתְעַנְיֵן נַחוּם אִם אֶלְחָנָן הִשְׁתַּנָּה. הַאִם הִצְלִיחַ כְּבָר לְהִתְרַגֵּל לְבֵיתוֹ הֶחָדָשׁ. הַתְּשׁוּבָה לֹא מַמָּשׁ הִפְתִּיעָה אוֹתוֹ

כָּל הַדֶּרֶךְ חָשׁ שֵׁם טוֹב כְּאִלּוּ נִמְלָא מִישָׁאֵל רוּחַ חֲדָשָׁה. הוּא הָיָה פָּחוֹת כָּפוּף, וּצְעָדָיו הָיוּ יַצִּיבִים יוֹתֵר. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְבֵיתוֹ שֶׁל מִישָׁאֵל, הוּא טָפַח עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל שֵׁם טוֹב וְאָמַר: הִנְעַמְתָּ לִי אֶת הַדֶּרֶךְ. תְּבֹרַךְ!

יוֹחַאי הִתְאוֹשֵׁשׁ בִּמְהִירוּת. לְמַזָּלוֹ זוֹ לֹא הָיְתָה נְפִילָה כּוֹאֶבֶת. מִי שֶׁלֹּא נִצְּלוּ הָיוּ כַּמָּה בֵּיצִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ. יוֹחַאי הִבִּיט לְאָחוֹר בְּנִסָּיוֹן לְהָבִין מָה גָּרַם לִנְפִילָתוֹ, וְקָפַץ אֶת שְׂפָתָיו

יַעֲקֹב גִלְגֵּל אֶת עֵינָיו וְהִתְאַפֵּק לֹא לְהָגִיב. מָה יֵשׁ לְאֶפְרַיִם לוֹמַר עַכְשָׁו... "דְּמָמָה כָּזוֹ יֵשׁ לָנוּ בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ!", הוּא הִשְׁוִיץ. "לָכֶם יֵשׁ אוֹתָהּ רַק פַּעַם בְּשָׁבוּעַ"

כָּל הַתֵּרוּצִים שֶׁיָּכֹלְתִּי לְהַעֲלוֹת כְּדֵי לְהַסְבִּיר מַדּוּעַ שָׁכַחְתִּי אֶת הַמַּגְהֵץ כָּךְ, לֹא הוֹעִילוּ לַהַרְגָּשָׁה הָרָעָה שֶׁלִּי, וְלַכַּעַס שֶׁלִּי עַל עַצְמִי. אֵיזוֹ טָעוּת!...