זוגיות ושלום בית

מה גורם לנו לשחזר את הדפוסים של עצמנו, ולחזור שוב ושוב לאותם מקומות שפוגעים בנו?

יהונתן איננו מסוגל לספק את הצרכים הללו עבור עצמו, הוא איננו קשוב ומחובר לרצונותיו, ואז בהכרח הוא הופך להיות תלותי וחרד. כי איזה אדם יוכל למלא את הצרכים שלך, אם אתה לא עושה זאת? הרב אריה אטינגר מסביר

"ממש כואב לי לשמוע שזה היה מאינטרסים. אני מרגישה מנוצלת וגם מנצלת, וזה לא הגיוני, כי אני ממש הרגשתי שזו אהבה"

בחלקן אלו הפתעות נעימות, אך ברובן הגדול הן הפתעות מפחידות, מלחיצות, מתסכלות, הגורמות להרגשת חוסר אונים, חוסר יציבות, חוסר ביטחון, ולעיתים אף לייאוש. אז מה עושים?

איך יוצרים אווירה נעימה בבית ונמנעים מוויכוחים? קודם כל, מפנימים את הידיעה שזווית הראיה שלנו מוגבלת, שהשיפוט שלנו סובייקטיבי לחלוטין

לפעמים הדרך לפתרון בעיות בזוגיות עוברת בסך הכל דרך מציאת השאלה הנכונה. לומדים לשאול

"האגו לא אפשר לך להודות בזה ששלומי נותן לך משמעות, ואז נאלצת להשתמש בכל מיני דרכים עוקפות כדי להראות לו את הצורך שלך בשייכות אליו"

"אני" אינה מילת קסם – היא גישה, גישה שמדברת עלי ועל הצורך שלי, גישה שיוצאת מנקודת הנחה שלבן או בת הזוג יש אינטרס לעזור לי ולתמוך בי, ושאני פשוט צריך להביע את עצמי

תלמדו מהטעות שלי, ואל תיצמדו יותר מידי לחינוך האדם השני כיצד הוא צריך לפרוק את רגשותיו. פשוט תקשיבו לו

לא חלוקה שרירותית של תפקידים באופן שווה יוצרת תחושת הוגנות, אלא התמיכה הרגשית, הערכת הבעל והאישה, התקשורת ביניהם, הם אלו שקובעים את איכות הזוגיות

"כשבן אדם מבין את הבעיה שלו, זה כבר חצי פתרון. אבל יאיר מסרב להבין את הבעיה, ואז אני מרגישה בודדה במערכה. אני צריכה לבוא אליך כדי שאתה תסביר לו את הבעיות שלו"

"כשהסיטואציות חוזרות, אתם חוזרים בדיוק על אותן הטעויות. פה אנחנו לא נכנסים לתוך הסיטואציות ומנסים לפתור אותן". אז למה אנחנו פה?

הרב מרדכי חזיזה מציג עצות חכמות, שיסייעו לנו ביצירת אוירה טובה בבית וזוגיות של תקשורת בונה ובריאה

ההבדל בהרגשה בין הסיטואציה שבה חוויתי אשמה לבין הסיטואציה שבה לא חוויתי אשמה היה הבדל של שמים וארץ. אז איך נמנעים מאשמה מיותרת? הרב אריה אטינגר מסביר

היופי שבזוגיות הוא בכך ששני בני הזוג משלימים זה את זה. כדי להשלים זה את זו אין צורך להיות זהים, אלא להיות שונים וללמוד לקבל את השונות הזו

אין פה נתינה אמיתית ממקום של חירות ובחירה, אלא "הילקחות". אליעזר נלקח בעל כורחו לתפקיד של המרגיע והמרסן. הוא עושה זאת מתוך לחץ, לא לחץ מצד שושנה, אלא לחץ פנימי שבא מתוכו

מה גורם ליחסים של תלות בתוך מערכת זוגית, ואיך כל אחד מבני הזוג מזין את היחסים הללו? הרב אריה אטינגר מסביר

"הציפיות שלך מהקשר הן ציפיות טובות, מחברות, הן באות מצד האמת של איך קשר צריך להיבנות. אבל בגלל שיכולת ההכלה שלך של הקשר נמוכה כל כך, את מורידה את הציפיות"

כשאנו מפעילות כוח על הבעל, הוא חש בסכנה. הוא חש מאוים. מישהו רוצה לקחת ממנו את יכולת הבחירה שלו! את העצמיות שלו!

מה עושים? איך אפשר לומר למישהו "תסלח, אפילו שלא ביקשו ממך כמו שצריך?". נראה שהתשובה על זה נעוצה בהבנת מערכת יחסים קרובה באופן כללי

"אם לא תבחרי לקחת אחריות על השדה שלך, על הבחירה שלך לאיזה כיוון ילך הקשר, המבנה הזוגי יהיה רעוע, חסר צורה, והיום בו הכל יתרסק יגיע במוקדם או במאוחר"

יש מילה אחת ויחידה, שבאמצעותה אנחנו יכולים ליצור תקשורת מקרבת – או לחלופין להרוס אותה. אין עוד מילה בשפה שיכולה גם לבנות וגם להרוס

על כל מילה שאני אומר כן, היא אומרת לא. ומה שאצלי זה לא, אצלה זה דווקא כן. אפשר להשתגע! מה אפשר לעשות?

התשובה האמיתית נמצאת רק בהתבוננות פנימית לתוך העולם הרגשי שלנו, בהסכמה להסתכל לפחדים שלנו בעיניים, פחות לרדוף אחרי הגנות ופשוט ללמוד לשהות בפחד

אדם שמחובר לעצמו, בעצם מחבר בין הכתר למלכות, והחיבור הזה הוא חיבור בריא ומאוזן רק כשכל הקומות בנפש מאוזנות. כשיש חוסר איזון, והקומות לא מאוזנות אחת מתחת לשנייה – נוצרים פערים בנפש

"לשתוק ולכבד. אין ויכוחים": זו העצה שנתן מרן ראש הישיבה, הגאון רבי גרשון אדלשטיין זצ"ל, בגיל 98 לתלמידי השיעור הקבוע שלו

"אישה שמחוברת לכתר נשארת יציבה ולא משתנה. כשתצליחי להרים את העיניים ולהבין שיש מעליך כתר, את תעשי את השתוות הצורה לתכונה האלוקית שבך. זה יעזור לך לעמוד בתוקף, כי יש פה אמת"

יש לבעל להשתדל להראות לאשתו את המרכזיות שלה בחייו, ואת הערכת תפקידיה כעקרת הבית

בשעת מריבה או משבר, גישות מנוגדות וצורות מחשבה שונות יכול להציק מאוד ולגרום לוויכוח להיראות כבלתי פתיר. מה עושים כדי שזה לא יקרה? כלים מעשיים לניהול דיונים

לפתע אנשים מתחילים לדבר על מה שמפריע להם, גם אם זה לא מקובל, וגם אם בספר החוקים לזוגיות מאושרת שקנה הבעל בכמה שקלים בדוכן בבית הכנסת כתוב אחרת