חינוך ילדים

אנחנו לא צריכות לתת פתרונות, אבל כשאנחנו מקשיבות ואוהבות אנחנו נותנות את הדבר החשוב ביותר והוא תקווה, כוח וחידוש כוחות

"הילד שלך לא מתלבש לבד בבוקר? את מוכרחה ללכת לייעוץ", "שמו את הבת שלכם בהקבצה ב' בחשבון? אתם חייבים לקחת אותה לאבחון!". עוצרים לרגע מהמרוץ בין היועצים למיניהם, מפסיקים לחפש פתרונות קסם, שולפים את הראש הטמון בחול, ו... סליחה, האם היועץ "ההוא" מבין בכלל את הניואנסים שלנו? תשועה ברוב יועץ

לפעמים אנחנו עוברים תקופות לא כל כך רצויות שהיינו מעדיפים שלא לפגוש בהן, אבל אנחנו לא יודעים שאלו התקופות שמכשלות אותנו, שמכשירות אותנו, שהופכות אותנו להיות היעד הבא של ההצלחה. צפו במסר השבועי מאת הרב אליהו רבי

"רק אתמול נקשנו על דלת ביתו של הגביר כדי להתרימו, אי אפשר להופיע היום שוב" - כך אנחנו חושבים, וחושקים שפתיים כדי להמשיך להתמודד. יש לכם הזדמנות לבקש הכל, ממי שמסוגל ורוצה לתת לכם, אז למה אתם מתביישים? למה אתם מבקשים רק חצאי בקשות?! לכל אשר יקראוהו באמת

הרבה פעמים נראה לנו שיש בעיות קשות מידי, ומרוב לחץ, פחד ותסכול מחפשים פתרון מיוחד או שיטה ייחודית שתעזור לפתור את הבעיה - ושוכחים את הדבר החשוב והיעיל ביותר

הזוגיות המושלמת המושלמת היא כאשר שני בני הזוג נמצאים באותה רמה ומאמינים באותם דברים, אך לא תמיד הדבר קורה בצורה הנכונה והבריאה - אז מה עושים? המסר השבועי מאת הרב אליה רבי

הורים, למה אתם עומדים ומביטים בייאוש בערימות הבוץ והרפש? קומו, אנחנו יוצאים לבורסת היהלומים! אתם רצים אחר הגנב? רוצים להוקיע אותו קבל עם ועדה? עצרו רגע, בואו ל"מלטשה". אפשר לתקן!

תפקידם המרכזי של הסבא והסבתא הוא להעניק לנכדיהם חום, תמיכה ואהבה בלי תנאים, אולם כיום אנו מוצאים אותם יותר ויותר מעורבים בחינוכם של הילדים. מה הפתרון? איך משלבים חינוך ילדים בלי לפגוע בהורים? ניר קפטן יצא לברר עם הרב אשר ברדא. צפו

"איזה מין אופי מעצבן יש לילד שלי??" תוהה ההורה המתוסכל, וגם כועס, בשל תכונות שליליות שהוא מזהה בילדו. על החסרונות המרגיזים ביותר: אבחון, התמודדות, וגם... שיטה להשפעה גנטית. הורים, יש בכם כוח לשנות!

הרבי רך-הלבב הכביד את ליבו הפעם. "אני משתתף בצערך, אך עם רובל אחד אין באפשרותי לברך כי אם נפש אחת! אני מציע שאברך אותך בספר החיים. בנך הוא עדיין תינוק קטן. אל חשש, הוא יהיה בסדר..."

מכירה חשבון נפש כזה? שבמקום להאשים את עצמך ולבדוק היכן את לא בסדר, דווקא לבדוק היכן את כן?

הרי אם השני ישתנה כמצופה ממנו, הדברים יסתדרו מבלי שנצטרך אנחנו לשנות כהוא זה בהתנהלות שלנו. נוכל להמשיך בשלנו, וגם לקבל את מה שרצינו לקבל מהילד...

"למה באת לכאן? לכאן הזמנתי את המון העם, אותך אני פוגש יומיום בארמון, בו את מופקדת על הילד"

שמעתם דבר כזה? לא לפתוח ספר כל השבת, להעביר את רוב זמן התפילות בפטפוטים בחוץ?! תתיישבו רגע, תסתכלו במתינות על ה"צדיק" שלכם, והעיקר - תכבו את סיר הלחץ שעל הכירה. לא מאבדים פרופורציות

כדי לקבל על עצמך קבלה לפני ראש השנה ולהתחזק במשהו כדי לאסוף לך זכויות לקראת ראש השנה, אין צורך לחשוב על דברים בומבסטיים וגדולים. מספיק שתחשבי על ילדיך המתוקים

כמה עץ גדל? מתי הוא מחליט ש"זהו זה! גדלתי מספיק, אני גדול וחסון, מרובה ענפים ומרובה עלים, עברו עלי מספיק אביבים"? לא מפתיע, אבל עץ אף פעם לא מגיע להחלטה כזו

"בדיוק אותו? לא, הוא קשור אלי מאד. הוא? מה פתאום, הוא עדיין קטן ומתוק כל כך. לא הוא! הוא הבכור, מחמד לבנו..."

את מבינה שעשית טעות. ישר על ההתחלה, כשהכלה הציעה עזרה, היית צריכה לקבל אותה בחיוך והסכמה. אז מה עושים עכשיו?

אחרי שדאגנו להם למוסד לימודים טוב, למורים טובים, לחברים טובים – עכשיו התפקיד שלנו הוא לשמור שהפלטה תהיה חמה

יש לך אפשרות לפתוח דף חדש לחלוטין, יש לך אפשרות להכיר מישהו שעד היום לא יודע מה קרה איתך בדיוק ומוכן להאמין שאתה מספר אחד בעולם, תן לעצמך את הצ'אנס הזה": הרב אליהו רבי במסר השבועי

מי קבע שכדאי לפתור בעיות? קל הרבה יותר להמשיך להתבוסס בתוכן, לצפות לרחמי הסביבה ולתמוה: "איך אפשר לדרוש ממני לנהל בית נורמלי? הרי כולם יודעים מאיזה רקע אומלל הגעתי...". על התמודדות, על התמוטטות ועל מה שביניהן

מתי תרגישי אליהם געגוע? רצון לקרבה אמתית? אהבה אמתית ממש מהלב, בלי תנאים של "רק אם יתנהגו בדיוק בדיוק כמו שאני רוצה אז"... אהבה פשוטה של אמא?

כל ההתחלות קשות: כל ילד יהודי שעולה כיתה, זוכה למחילת עוונות – מדוע? צפו בתשובה המרגשת

אז מה עושים כדי לא לייצר קנאה בין אחים? מי בכלל אמור להחליט? איך תוכלי לדעת מתי כן להתחשב בדעותיהם של הילדים ומתי לא?

במטוס לשנחאי הוא היה היהודי היחיד, בתוך ערב רב של עמים ודתות, סוחרים מהודו ועד כוש, אמריקנים ואירופים לצד בעלי עיניים מלוכסנות. הוא ידע שכולם ילטשו עיניים כשיראוהו מעוטר בתפילין, אבל היה לו ברור: על הנחת תפילין הוא לא מוותר! נגד הזרם

אפילו פעוט בן שנה וחצי יכול להשליך את הטיטול שלו לאשפה. אפילו ילד בן 3 שנים – יכול כבר לסדר צלחות על השולחן

"אם אני לא אעיר לילד שלי - מי יעשה זאת במקומי?" טוענים הורים רבים, אבל הביקורת שהם מביעים, מתוך כוונות טובות בלבד, עלולה להיות הרסנית. אבא ואמא יודעים עליך הכל, ילד, אבל לפעמים הם מעדיפים לעצום עיניים. עצור לביקורת!

עם הרבה אחים קטנים, אין לנו אפשרות לצאת לטיולים משפחתיים. אבל למה הגדול צריך להפסיד בגלל זה?

"בבית שלי לא תישמענה צעקות", מבטיחים לעצמם הילדים, אבל המציאות מוכיחה: ברגע האמת הם מתנהגים בדיוק כפי שראו בבית הוריהם... בית רגוע ונטול כעסים - תיאור דמיוני שמתאים לספר, או מציאות שעשויה להתרחש גם בבית שלכם?!