הורים וילדים

את מרגישה על ספסל הנאשמים. הגישו תלונה נגדך. מיד את מגיבה במתקפת נגד: "אבל את היית לפני שבוע, ולפני שלוש שבועות. ושכחת שביום ראשון קפצת... והשארת... ושמרתי..."

אותה תרעומת שאנו מנסים להחזיק מאחורי סורג ובריח, מציצה החוצה דרך הבעות פנים, דרך חיוך מאולץ ועוד. הצד שמנגד מרגיש היטב שמשהו לא תקין, ומרגיש רע עם המצב

בתור צחוק חשבתי, שאולי כדאי לתפוס את הערב הרצוי מיד באסרו חג של סוכות, יחד עם הסופגניות הראשונות שצצות במאפיות

"אולי כשאת תהיי אימא, אימא יהיה הסטטוס הכי נחשב. אולי פעם 'אימא' יהיה כמו ד"ר או פרופ'. אולי סוף סוף יבינו שאימא זה הרבה יותר מלהוסיף שם של ילד לתעודת הזהות"

אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שילדינו לא מתחשבים, נקבל בחזרה סבל, וכאב, ונפסיד מראש. אפשר גם אחרת

בחור בשם זק סימון, שמתחזק בלוג מקסים על גידול הורים כחלק מגידול הילדים, בפוסט נפלא לקראת חנוכה: "עזבו ציניות שנייה בצד. החיים האלה הם רולטה רוסית ומספיק לשים איזה שיר ביוטיוב ולקבל פרסומת של תרומה שגורמת לך להבין כמה החיים האלה לא מובנים מאליהם. שום דבר, אבל שום דבר לא מובן מאליו"

אהבת הורה לילד היא לכאורה דבר טבעי וספונטני, כמעט בלתי נשלט. הילדים הם עצם מעצמם של הוריהם, וכשם שלא יתכן שאדם לא יאהב את רגלו, כך לא יתכן בטבע שאדם לא יאהב את בנו. ובכל זאת, התורה נותנת "תירוץ" לאהבתו של יצחק

בדיוק מזה חששת, שהיא תסרב. קשה לך מאוד לקבל סירוב. כשאת כבר מחליטה סוף כל סוף לבקש, אין מקום לסרב לך

חמות יקרה, את רואה שכלתך לא עוזרת לך בהגשת האוכל לשולחן? אל תמהרי להסיק מכך שהדור הצעיר הוא אנוכי ועצלן. תציעי לה את לעזור לך

מצד אחד היא טורחת ומכינה בשמחה, מסופקת מכך שהעשייה שלה מועילה ועוזרת לילדים ומקילה מעליהם את משא היום-יום העמוס שלהם. מצד שני, מאיפה צץ פתאום המרמור?

איך קורה מצב שבו ילדה חוגגת בת מצווה ואף אחד מבני כיתתה לא מגיע - למרות שהורי הילדים התקשרו להגיד שהם כבר בדרך? המחדל הזה, אסור שיקרה לאף אחד

ככל שגדל הילד, העברנו לו סמכויות מסוימות. ובכל זאת, המילה האחרונה הייתה בידי ההורים. ואז הילד מתחתן. הוא עובר לרשות של עצמו. לפעמים רוצה הוא להתייעץ אתנו, ולפעמים לא

למעלה יכולתי לשמוע את האב טיפוס החדש בתוכנית של התפתחות הילד (בן ששה חודשים) בודק תוכנית חדשה של פיתוח הקול. הרגשתי מנצחת – ניצחתי את הבירוקרטיה

לחתן ילד, פירושו, לקחת צעד אחורה. לשחרר את הילד לדרכו ולהתפלל עליו שיצליח. מדור חדש לתקופה חדשה בחיים. אימהות +

הכאב כמעט הכי גדול של כל אמא – הוא רגשות אשמה. והאמת, חוץ מלעשות רע - הם לא עושים שום דבר... אז איך מתפטרים מהם, ואיך תוכלי להרגיש טוב ולהיות שמחה?