סיפורים קצרים

רק על הכרית את מפרקת את מעטה הפנים החזקות לדמעות קטנות. את בוכה את עצמך לדעת, וקול ההתייפחות מהחדר, של אמא לאבא, לא מגיע אליך. את פצועה גם בלעדיו

כשהייתי מנסה להניאה מלטרוח, היא היתה זורחת ואומרת - "אה, זה שום דבר, לא היה לי שום דבר בבית". ועם זאת, תמיד היו צצים עלי גפן ממולאים

"כן נכון, יפה מאוד. טוב כבר ממש מאוחר, לכי לישון חמודה, יש לך לימודים מחר". זהו?! סיפור יפה וזהו?!

"אני.. אני רוצה הכל", העיניים הצעירות של מרים פעורות לרווחה. "אולי.. בטח יש עוד בחורים בארץ הזו... בריאים וגם צדיקים. הולכים וגם למדנים..."

נכון, הוא יכל לצאת הרבה מעבר למה שהוא היום. יש לו ראש חריף, ונפש רגישה, רגישה מידי. הוא לא אשם ששמו בו נפש רגישה כל כך, שלא עמדה במעמסה החברתית הסוחפת, שלא עמדה בלחצים הלימודיים

"אה, עוד משהו. אל תביא את הכלב, זה לא ללב של סבתא. אבל אני אשמח לראות אותו ביום אחר. להתראות אינגאלע". ברור, סבא, לא חשבתי אחרת

ויתרתי על לימודים יוקרתיים, על נוחות - אבל על דבר אחד לא וויתרתי. מידי ערב, היתי לומד תורה בכולל-ערב הסמוך. למדתי שם שיעורי תורה וגמרא עד 11 בלילה. לא משנה כמה עייף הייתי

"ובכל זאת, גברת גילברג, אולי כדאי שתתחילי לעשות שינוי. את יודעת איזו מעלה חשובה יש למצווה כה פשוטה זו?". לבסוף היא נענתה בחיוב לבקשתי

"הו.. זה הכינוס הגדול של אגודת ישראל, בראשותו של רבי יהודה מאיר שפירא. שמעת עליו?", שאל האיש

"אני מצטער שנחשפתי לכל זה", הוא מצביע על מחשב הנייד שמונח על ברכיו. "אבל אני מכיר את עצמי היטב. אין סיכוי שאעזוב את הכול"

האחים הופתעו. "מה יוכל רבי רפאל לחדש לאחר פסק הדין החותך? שמא ברצונו להגיע לפשרה בינינו...". לרגע חשבו לסרב אך מפני כבוד הצדיק מיהרו להתייצב לפניו

"היא הייתה פזיזה, חשבה שהיא... היא לא חשבה מספיק. והיא פגעה בך. ומאז היא סובלת נורא. היא מתחרטת אלף פעמים על מה שהיא עשתה. כבר שנים שהיא רוצה לבקש את סליחתך"

"למה אני לא מרגישה אותו כמוך?", קולה חזר להיות יציב, אך הכאב ניכר בו היטב. היא באמת רצתה להיות כמוהו, באורות עילאיים, בתשוקה עזה לעשות את מה שצריך

אבל בתור מישהו מבפנים, זה לא כל כך קסום כמו שזה נשמע, האור הזה שכולם מדברים עליו, כנראה טמון ממש ממש עמוק, כי רוב הזמן אנחנו מתעסקים בכל מיני סוגיות "אשטמו ארציות"

השעות חלפו, ובשעות הערב המוקדמות, בקרשטיק החל לפתע לחוש בכאבים עזים שפלחו, כביכול, את בטנו. הוא התפתל במשך מספר דקות ולבסוף נשכב על רצפת בית המדרש

"אל תתייאש מהתלמידים שלך. אתה רואה אותי היום כך - דיין בבית הדין הרבני, אבל פעם אני הייתי כמותם. רק תאהב אותם. תאהב אותם כמו את ילדיך שלך". סיפור מרגש עד דמעות על הרב עובדיה יוסף זצ"ל

עד אותו רגע, הייתי משוכנע שהדתיים הם המסכנים הגדולים ביותר, משום שהם מחויבים לחיות חיים מגבילים, בלי שום הגיון, אלא אך ורק בגלל כפייה ושטיפת מוח

"כולם כבר מזמן עלו, הגיעו למחוז חפצם, התקדמו וכבשו עוד כמה תוכניות בזמן שאת מתייבשת פה בתחנה. רבות וקטנות ממך, עלו ענוגות אל האוטובוס שלהן מזמן. ואת? חסרת מזל"

"הוא פרץ את דלת השירותים וראה שיש שם פתח של מנהרה, וכשהחייל הראשון נכנס - הם פתחו את דלת המנהרה וחטפו אותו. החייל הזעיק מייד את כל החיילים, הם קפצו לתוך המערה והצליחו להציל את החייל שנחטף ולהרוג את כל המחבלים שהיו במנהרה"

ילד שניצל מציפורני הנאצים, אבל על בני משפחתו הוא לא וויתר. סיפור אמיתי כמשל עבורנו על עוצמת התפילה והתחנונים לפני הקב"ה

"הוא ביקש מהאישה ומהבן לשבת, והחל להסביר את המצב המסובך מאוד בו שרוי אביהם. הוא דיבר בנימה רצינית ובכובד ראש, ואט-אט, שלב אחרי שלב, הגיע בסוף לסיכום: "'יש לו כמה שעות לחיות'..."

קשר שנוצר בין בעל תשובה לאדם רחוק ממנו לחלוטין, מוביל לשינוי מפתיע ומרגש. גם כשהכל נגמר. מבוסס על סיפור אמיתי

"רבי אהרן לייב החל לצחוק: 'וכי הוא יודע לירות?! ובכל זאת הוא התפלל והצליח להרוג את תוקפיו! שיצעק, שיבקש שוב מה' שיציל אותו!'"

"דליקת ענק פרצה בלב ים על סיפונה של אוניית הצי האמריקני. הלהבות היה כה גבוהות, עד שמסוקי ההצלה לא יכלו להתקרב אל האונייה למטרת חילוץ מחמת החום העצום שנפלט למרחקים. באותה דליקה נספו מעל שלושת אלפים חיילים של הצי..."

שבוע לפני פסח, היא חשה תחושה מוזרה. "אולי עבדתי קשה מדי", היא אומרת לעצמה. "אני אמנם מנסה להדחיק ולשכוח, אבל אני צריכה להתחשב בכוחות שלי"

מצפים לישועה? דווקא כשנואשים מהשתדלות ונושאים עיניים לשמים, אז הישועה מגיעה. סיפור מחיי היום-היום על כוחה של תפילה ואמונה

סיפורה העצוב והמחזק של אורטל, שנלחמה להישאר חזקה וקורנת עד לרגע האחרון

"הם רואים שם את הילד הקטן - יתום טרי השוכב על הגוף של אביו, הפה שלו על הפה של אביו רבי יוסי, הבטן שלו על הבטן של התנא הקדוש שנפטר, והיה בוכה ומצווח: 'ריבונו של עולם! איך השארת אותי ואת אחותי לבד בעולם?!'"

"אסור ליהודי לומר: מי אני ומה אני?! אני כזה קטן, ולא יכול להשפיע! כל אחד ואחד צריך לדעת שהוא מסוגל שדרכו יתגלה כבוד שמים, והקב"ה ישלם למי שעושה למענו" הרב צבי נקר

אוהבים לכתוב סיפורים? יש לכם סיפור קצר ומחזק לשתף בו את הגולשים? תחרות הסיפור הקצר של אתר הידברות לשנת תשפ"א יוצאת לדרך