סיפורים קצרים

"אבא שבשמים... אתה יודע מה, מי אני ומה חיי שאבקש מחלות וצרות של אחרים. אתה הרי יודע מה טוב ומה נכון בשבילי... עשה בשבילי רק מה שמגיע לי... רק לי, לא רוצה משל אחרים"

רבבה של אנשים, בתוכם גם אלפי יהודים, קיבלו את חייהם במתנה בזכות התפילין של דייוויד מילר, וליתר דיוק, בזכות מסירות נפשו לא לאבד מצווה יקרה זו

"אני מאמין להכל... אל תשכח סימון, את הפסוק הנפלא האלוקי של דוד המלך "סור מרע ועשה טוב". ברגע שנכרתה ממנו הערלה, סר ממנו הרע, ומה נותר לו לעשות? רק טוב

הוא בא לי בחלום... שלוש פעמים אני רואה בחלומי איש זקן, אולי כבן 80, אין לו זקן, אין לו כיפה, הוא חילוני, אבל פניו מטושטשות. אני מרגיש בנימת קולו שהוא במצוקה, שהוא מאותת לי לבוא להצילו. אבל אינני מזהה את קולו, וגם תווי פניו לא מוכרים לי

בית הכנסת במושב היה ריק בדרך כלל ושומם מרבית ימות השנה. כמו כל הילדים, לא כל כך הבנתי מה עושים שם בדיוק. פרק א' מתוך הספר "העיתונאי"

כך היה נמשך אולי לנצח אלמלא האחות - אחת מהסגל במשמרת - אשר פרצה אל הרגע הקפוא בלי רשות ונפצה אותו לרסיסים... לא הכרתי אותה, רק שפתאום הבחנתי במָשהו שמפריע לדוּמָה שאפפה אותי

בעולם החופשי-מודרני אוהבים חידושים והמצאות. לא נחים לרגע. העתיק הישן והטוב, מפנה את מקומו לעדכני, לחדשני, למפתיע. הבורות ריקים, ואין בהם מים, אז צריך להמציא ריגושים, יוזמות מפתיעות

מחוץ לרכב הממוזג שרר שרב מהביל ומבהיל, חום ישראלי כבד, המצריך מזגן 24 שעות ביממה. הרב סילם הפעיל עד למקסימום את המזגן ברכבו ואמר: "בבקשה קבל סיפור נדיר ביופיו, מופלא בהשגחתו, המעלה בי בכל פעם שאני נזכר בו תזזית של שמחה, התרגשות ומתח..."

כל אחד מכיר את אפקט האבן והשלולית. אתה מיידה אבן למים, לכאורה פעולה רזה וחסרת משמעות. בפועל, מייד עם העלמותה של האבן במצולות השלולית, הולך ונוצר מעגל קטן על פני המים, שהולך ויוצר עוד מעגל אחד ועוד אחד, כך שלאחר שנעלמה האבן לחלוטין, עדיין האפקט שלה יוצר ריגושים הרחק מעבר למקום צניחתה ועד לגדות השלולית

"כבוד הרב, מדי שבת אני שומע אותך מברך את העולים לתורה ובסיום הברכה אתה מאחל להם שיזכו לנחת-כשר מכל יוצאי חלציהם. אני לא מבין, נחת זה נחת, מדוע להצמיד לו תעודת כשרות?"

"אינני יודעת אם אשאר בחיים אחרי המחלה הארורה הזו, אבל דבר אחד נוסף נותר לי לעשות למענך ולמען הקב"ה. שיערי עדיין לא נשר מן הטיפולים...". ובעודה מדברת לקחה ניצנית מספרים והחלה לגזור את שערותיה "ואם ירחמו עלי מן השמים, אגדל שיער חדש ואחביאהו מתחת לכיסוי ראשי"...

ההתלהבות גברה, ומיד החלו הבנות בהכנות לטיגון החביתה במטבח האולפנה, באישון לילה. לפתע נשמעו צעדים כבדים שהלכו וגברו. תוך שניות מעטות ניצב בפניהן המנהל גבה הקומה. הן נתפסו על חם...

יש לי בלב צלקת בת 44 שנה, על כך שיום שהיה צריך להיות המאושר בחיי, הפך לטרגדיה, ותמיד כשאני נתקל באנשים חרדים, אני חש צביטה של חרטה

מיודענו החביב והמיומן, דפק על השולחן וביקש את רשות הדיבור, וכהרגלו בקודש כאשר עמד מול ציבור חילוני הוא פתח את הדרשה במשפט המחץ שלו: "עזריאל מורגנשטרן זיכרונו לברכה לא מת!!! הוא חי".

"צר לי לומר לכם, אבל פגע בבתכם חיידק טורף אלים ביותר בשם מנינגוקוקוס", אמר הרופא להוריה של עטרה. "הסיכוי להחלים ממנו, בשלב זה, אפסי. אין לבתכם סיכוי רב להחזיק מעמד יותר מ-24 שעות"

בראש השנה האחרון הוזמנו שתי בנות מדרשה לסעודת חג בבית משפחה מארחת. שלל החיוכים, המאכלים המושקעים והאווירה החיובית לא רמזו ולו במעט על מה שהסתתר מאחורי האירוח הלא צפוי אצל המשפחה הלא נכונה...

בתוך ההמולה הרבה והדחיפות גילו אנט ומדלין כי נוטרלו מתיקי היד שלהם. אנט, הישישה מבין השתיים הבחינה בזאת הראשונה. היא חשה חבטה בזרועה ותוך כדי מישושה הבחינה כי תיק היד נעלם. מדלין שחרדה לה גילתה לתדהמתה הרבה כי גם תיקה איננו.

שי הסתובב בפעם האחרונה במתחם קבר יוסף, לפני הפינוי, והסתייע בפנס שהוצמד לנשקו. לפתע ראה כיסא של אליהו הנביא מפויח לגמרי. הוא החליט: יהיה מה שיהיה, אני מוציא את הכיסא הזה מפה!

בנה של צביה בת ה-73 עצם את עיניו בכאב, בתה שיינדל התייפחה חרש, ואפילו נכדה אליהו הצטער והתרגש לנוכח המעמד של יציאת הנשמה מהגוף. לאחר רגעים ארוכים של התייפחויות, פקחה לפתע הסבתא את עיניה

בנצי הלך להזעיק מיד את כל החברים שהתגוררו בקרבת מקום כדי להציל את מיכל שדעתה השתבשה עליה, ולהחזירה בשאלה שלמה. כולם הגיעו וראו שהיא לבושה בצניעות. לא כל-כך נורמלי בחודש אוגוסט בתל-אביב

ראובן, שישב רועד מקור בתחנת האוטובוס, התבונן בבחור הצעיר שעצר מול התחנה עם רכבו היוקרתי, וזעק בקרבו לאלוקים: "מה עשיתי רע שאין לי כלום בחיים, ובמה הוא זכה שיש לו הכל? מה הוא כבר עשה בחיים?"

נטשה, חברתו הגויה של דניאל, התפלאה למראה הספר המרשים, פתחה אותו באמצעו, סתם כך, והחלה לקרוא בנימה תיאטרלית: "ועתה תנו תודה לאלקי אבותיכם ועשו רצונו, והיבדלו מעמי הארץ ומן הנשים הנכריות"

לא אשכח את אותם הדמעות שזלגו להם מבלי לעצור, לא אשכח את אותו כאב שהציף את הלב עד כדי הרגשת מחנק, לא אשכח את המבטים של האוהבים שמרחמים ולפעמים קצת בהגזמה. לא אשכח לעולם את הימים המרים שבהם איבדתי את היקרים לי מכל – אבא ואמא

הקב"ה טבע חוק בעולם, לכל דבר יש סוף והתחלה. אפשר לראות זאת כקו ישר אם שני קצוות ובתוכו קטעים – קטעים גם כן מקצה לקצה. ניתן גם להגדיר זאת כמעגלים מעגלים, או אולי כספירלה המעלה אותנו כביכול מאותם המקומות רק לדרגות טמירות יותר

הוא זוכר איך הקירות רעדו בבית הכנסת בהקפות שמחת תורה, מסביר מדוע ספר התניא השפיע עליו, ומגלה שהימים האהובים עליו בלוח השנה הם ימי ההולדת של ילדיו | שאלון יהדות עם אברהם פריד

כשהיתה בת ארבע החלה משפחתה בתהליך של התחזקות, כשהיתה בת עשר נרשם תהליך של היחלשות. המצב תפס את חן שאבו במצב לא פשוט, אך למרות הפיתויים, הנפילות והצעדים התימניים, היא מצאה בסופו של דבר את הדרך הנכונה, בזכות משפט אחד שאמר לה הרב זמיר כהן

כבר מילדות התנהגותה חרגה מהמקובל בחברה הדרוזית. לפני מספר שנים היא עזבה את כפר הולדתה מגדל שמס, התנתקה ממשפחתה, עברה להתגורר בטבריה והחלה בתהליך גיור. סיפורה של רות, גיורת צדק

בעודו משוטט בספריה בהודו, נתקל דרור בחוברת בעברית בשם "מסע". הדבר הכעיס אותו. "הם רודפים אחרי עד לכאן כדי להחזיר אותי בתשובה?", חשב ויצא מהספריה כדי לשורפה. בדרכו הרהר: אולי אראה מה כתוב בה...

את השם אליה אריאל מכירים לא מעט מבלייני הביצה התל אביבית. האיש שעשה קמבק לשנות השבעים, המליך את בוב מרלי מחדש, שינה את חוקי חיי הלילה וגידל אפרו על הראש, שובר את המסתורין שאפף סביב היעלמותו מן המפה המוזיקלית ומכריז: "הגיע זמן הגאולה". אליה אריאל, האיש והשיער

האופנוע נסע היטב כל ימות השבוע. כאשר החשיך יום ששי ונכנסה השבת, נדם לפתע המנוע. הצעיר ניסה להפעילו שוב ושוב, ללא הועיל. הוא נזכר ברב הזקן עם הגלימה, והחליט לחזור אליו ולשאול אותו מה לעשות כעת