סיפורים קצרים

אני לא רואה סיכוי לילדים, אבל לא אני קובע", אמר והצביע כלפי מעלה. "דבר אחד אני יכול להמליץ לכם: אתם מישראל, ולפיכך אני משער שאתם יהודים". הנהנו בראש. "אז ליהודים יש מזל אחר"

ידעתי שלהודות באמת יחמיר את מצבי, אבל בכל זאת הצלחתי לאזור כוח ולומר: "כן, אני יהודי"

איזה טעם יש להביט שוב בחלון על הדמות הזו, שדומה באופן מבהיל ל--- מה הוא עושה שם בכלל?

אלעזר היה שחוח מעט כשעטה את הטלית על כתפיו, אך גם בעזרת נשים שמעו את הבכי הנושר על זקנו. שלומית רק החזיקה חזק את ספר התהילים שלה, ולחשה ללא הרף פסוקים מוכרים

אחד הקירות בבית הספר בקטנותי היה מכוסה בקישוט יפה שאהבתי להביט בו מקרוב: "לכל עשב ועשב ישנו מלאך המכה בו ואומר לו גדל". לנגד עיני ראיתי את העשב נע לקצב הרוח הנושבת

נחמה ידעה גם ידעה את סיפורה של האבן הזו. זו האבן, אם רק הייתה יודעת היכן היא... הייתה מוציאה אותה בעצמה

10 שנים הם מחכים לילד, והנה, הוא מגיע עד פתח דלתם. האם ההורים שלו לא דואגים?

למדתי להתנהל מול אמא שלי. לא להתעמת איתה על מה שאין לה, אלא לקחת את מה שכן היה לה לתת לי

סבא פינחס הוא ניצול שואה, והוא כועס על ה'. שונא דת. אז מה קורה כשהנכד שלו מתחיל לשמור מצוות, ועוד אחד בדרך? כארז בלבנון ישגה. סיפור קצר

רציתי שהחוקים במדינת ישראל ישתנו לפי הרצונות והגחמות שלי. הייתי יושב עם עצמי או עם אשתי, חושב מה מפריע לי בחיים האישיים, מוצא את הבעיה ופותר אותה. אבל המחיר היה יקר

מכל הבנות שהכרתי בולטת בייחודה בת אחת מקסימה בשם הודיה. היא לא במצב הכי טוב, אבל יש לה אמונה בקב"ה ושמחת חיים שלא ראיתי אצל האנשים הבריאים ביותר

אמא ז'לו התעוררה מהקריאות ותמיהה גדולה מילאה את ליבה. לקום לעבודה? מה הם מתכוונים? איזו עבודה? בג'רבה לא אמרו כך

איך זה שראיתם לכל אורך השנים נאמנות כזו על טבעית – איך זה שאתם לא נותנים לרגע רק אמון? אמון קטן? משהו?

אל היער הגיע קיסר חדש – עם רעמת אריה, גוף של דב, זנב נמר וזרועות זאב... אך מי הוא? מועמד ראשון בתחרות הסיפור הקצר תשע"ט

"איך זכית לבן כזה?", שאלתי ורעדתי מעצם השאלה ומהסיטואציה שלה. עזיזה חייכה. הרב מ' הרכין ראשו, מחייך. "זה סיפור ארוך, יא עיוני, אתה באמת רוצה לשמוע?"

תזמון מדהים והתנהגות לא רגילה, מביאים לחיבור בין נותן למקבל באופן לא שגרתי לחלוטין. סיפור מדהים ולא יאומן, שמלמד, יותר מכל, כמה הקב"ה אוהב, דואג ומרחם עלינו, בעיקר כשאנו נמצאים בשעה הכי הקשה שלנו

"למה אתה לא מתייחס לבקשות שלי?!", שאל הנפטר את חברו. "ביקשתי ממך כבר פעמיים שתבקש מאמי שתתפלל על בני היתום, הנכד שלה". מסר מצמרר מאוריה שטיין זצ"ל

הייתי מתוסכלת, ומצבי הרוח הסוערים של הבת טלטלו גם אותי כמו בתוך רכבת הרים בלונה פארק. כל הבית הסתובב סביב התקופה הקשה שעברנו

סרטון מעורר מחשבה, בו מעבירים בעלי מוגבלויות מסר חזק שאי אפשר להתעלם ממנו. מסכימים? צפו

מתוך הספר "המרצה" - לקט נבחר של סיפורים מצחיקים, מרגשים ומחכימים... סיפורים שיכולים לקרות רק למרצים

מתוך הספר "המרצה" - לקט נבחר של סיפורים מצחיקים, מרגשים ומחכימים - סיפורים שיכולים לקרות רק למרצים

מתוך הספר "המרצה" - לקט נבחר של סיפורים מצחיקים, מרגשים ומחכימים. סיפורים שיכולים לקרות רק למרצים

מתוך הספר הנפלא "המרצה" - לקט נבחר של סיפורים מצחיקים, מרגשים ומחכימים... סיפורים שיכולים לקרות רק למרצים

"אפשר להציל נפשות לא רק על ידי החייאה פיזית או כסף. כשאומרים לחבר "דע לך, אני איתך, אעזור לך", מעניקים לו יחס וחיוך - כמה נפשות אפשר להציל". סיפור מיוחד מאת הרב אשר קובלסקי

סיפורים שיכולים לקרות רק למרצים. מתוך הספר "המרצה" - לקט נבחר של סיפורים מצחיקים, מרגשים ומחכימים...

מתוך הספר "המרצה" - לקט נבחר של סיפורים מצחיקים, מרגשים ומחכימים! סיפורים שיכולים לקרות רק למרצים

המתפללים יצאו בזה אחר זה, ותוך כדי איחולי "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" הונחו אחר כבוד ספרי הקינות בגניזה. דב בער המתין בסבלנות עד שיצא הגבאי ונעל אחריו את הדלת. או אז יצא ממקום מחבואו, הביט ימין ושמאל וניגש אל תיבת הגניזה הגדולה שניצבה בצדו של בית הכנסת. הוא לא הפסיד אף רגע והחל להוציא את ספרי הקינות מהתיבה. מועמד שלושה עשר בתחרות הסיפור הקצר של הידברות לשנת תשע"ה

תחרות הסיפור הקצר של הידברות מגיעה לקו הסיום. לפניכם ארבעת הסיפורים הזוכים

יום אחד הייתי ממש מותש מהמרוץ היום יומי. רציתי לבכות, אבל התביישתי. ואז שמעתי בכי מתוכי. הסתכלתי סביבי לראות אם יש מי שרואה. כולם היו עסוקים בשלהם. רק אני שמעתי אותו. והוא בכה כי הייתי עצוב, והוא בכה בלי להתבייש. רציתי ללטף אותו פתאום, אבל לא היה לי אומץ. מועמד שנים עשר בתחרות הסיפור הקצר של הידברות לשנת תשע"ה

אף אחד לא הפר את השקט ששרר. קמתי ממקומי והסתובבתי. לא עצרתי לרגע, לא נתתי לעצמי לחשוב על שאירע, רק רציתי להתרחק. פתחתי בריצה מהירה. הגשם החל יורד, שוטף את פניי. או שמא היו אלו דמעות. דמעות של עצב מהולות בשמחה. עצב על המקום אליו הגעתי. שמחה שאני בדרכי החוצה. מועמד אחד עשר בתחרות הסיפור הקצר של הידברות לשנת תשע"ה