שידוכים וחיפוש זוגיות

איך עוזרים לבחורה שנמצאת בשידוכים כבר יותר מעשור? מה אומרים להורים שהדבר היחיד שהם רוצים בחייהם הוא לראות את בנם תחת החופה? והאם יש טיפים ועצות למצבים שנראים חסרי סיכוי? הניה גולדברג, פסיכותרפיסטית לענייני משפחה ושידוכים, מעניקה עצות וטיפים מועילים

"רציתי להגיד לך, אחותי, שלא תפסיקי לחלום, אל תעזי, אפילו לרגע. את תקבלי את מה שאת רוצה, הכי מדוגם שיש, עם צלופן וסרטים. אני לא מרשה לך לוותר על פסיק מהחלום"

הרב שלום ארוש, ראש מוסדות 'חוט של חסד' בירושלים - בשיחה עם שולי רנד על אחד הנושאים ה'בוערים' ביותר בדורנו: איך בוחרים בן או בת זוג? צפו

גם אני מצהירה לא אחת שאני מרימה ידיים אל מול הרווקות, ואין לי כוח יותר. אני יודעת כמה הלילות מפחידים, וגם אני רוצה לראות את אמא שלי סוף סוף שמחה

קשה לנו להאמין, כי אנו אומרים לעצמנו שאם זה לא הגיע עד עכשיו, יש סיכוי שזה כבר אף פעם לא יגיע

שירה כהן בטור אישי נוגע: "הבדידות של הרווקות היא בדיוק כמו גז. אתה יכול ליהנות ממנו עד נקודה מסוימת. אבל מנקודה מסוימת, חייבים לסגור את הברז. לסגור, אבא. את השידוכים האינסופיים. את ההיכרויות המבישות. את הדמעות אחרי כל פגישה"

רווקים ורווקות, היכונו לישועה שלכם: סגולה מדהימה ונדירה מפי הרבנית ימימה מזרחי, ובשמו של הצדיק ר' יהונתן אייבשיץ זצ"ל. "לא ראיתי מעולם סגולה שקיבלתי עליה כל כך הרבה פידבקים וטוקבקים. זה אמיתי", אומרת הרבנית מזרחי

היום, כשאנחנו אגואיסטים גמורים, עצם המחשבה על שידוך מעוררת בנו סלידה... "למה שמישהו יחליט בשבילי?" אנחנו שואלים את עצמנו בגאווה. "אני יודע מה הכי טוב לי"

השידוכים שלא יוצא מהם כלום? גם להם יש מטרה. תאמינו או לא, הם עוזרים לכם לזהות את הזיווג האמיתי שלכם

מה דעתכם על נחש בתוך קנקן יפהפה? אל תגידי: 'אני כבר אסתדר איתו'

"הרי למעלה היינו נשמה אחת, ורק בבואנו לעולם גשמי ועכור זה – נפרדה נשמתנו לשניים. אז היכן מוצאים חלק שלא יודעים איך הוא נראה, והוא זה שדרוש כדי להשלים אותי?"

באיזה מצב צבירה לא כדאי להגיע לשידוך, מדוע כדאי לחסוך בפיהוקים, ולמה מסטיק קטן יכול להרוס פגישה שלמה? שירה כהן מגישה את 10 הדיברות שלה לשידוך מוצלח, וגם אתם יכולים להוסיף עצות משלכם בטוקבקים

המקובל הרב יעקב עדס שליט"א חשף סגולה נפלאה לשידוכים: לימוד ושינון יומיומי של פרק כ"ה מספר מסילת ישרים. רווקים ורווקות, היכונו. הישועה שלכם בפתח

הטור הזה לא מביא בדרך כלל סיפורי ניסים. גם הסיפורים שתקראו כאן עכשיו אינם מופתים שמעל הטבע, אלא דווקא סיפורים שבתוך הטבע. הטור של ידידיה מאיר

"המכתב הזה נכתב לא רק לך, אלא לכל הרווקות במצבך, שהרגו את הילדים שלהם עוד הרבה לפני שנתנו להן סיכוי לחיות". שירה כהן מגיבה למכתב שריגש רבבות ברשת, ומצביעה על הטעות הבסיסית שביסודו

ירידה במעלית עד לקומת הייאוש, החזירה אותי למעלה עם תובנה אחת: החיים שלנו לא נמדדים בשאלה אם התחתנו או לא. רווקים, אלמנים, גרושים, אוכלים, יושבים, או בוהים – הדבר היחיד שנצטרך לתת עליו דיווח בסוף היום, בסוף החיים, זה מה עשינו עם החיים – ולא מה הוצאנו מהם

"תפסיקי לסמוך על 'פתרונות פלא'. אין קיצורי דרך למי שמבקש לעבוד את ה'. למי שמבקש לעשות רצונו יתברך. למי שמבקש לקנות לו עוד פיסה קטנה של אמונה, בעולם הזה. ולא, אל תנסי אפילו לשכנע אותי שזה קשור לזיווג שלך. כי שנינו יודעים שזה לא. הרפי ודעי שיש מי שעומד מאחורי 'פתרונות הפלא' האלה ולוחש לך: 'יוהו, שירה, זה רק אני שיכול לעזור לך. שכחת?'"

איך להגיד תודה גם כשהדרך לא מובנת, גם כשהדרך מתארכת ולא נראה בה שום סימן לישועה קרבה? איך להגיד תודה גם כשקשה, גם כשלא מצליח, גם כשכואב, גם כשקולך לכאורה אינו נשמע? שיר ושיחה על שידוכים, מזווית קצת אחרת

סיפורה המרגש של שירה, על דרך ההיכרות שלה עם החתן המיוחל - יפיח תקווה בכל רווק ורווקה שעדיין מצפים לישועה שלהם. רוצים לזכות גם? התחילו לזכות את הרבים

"אני הייתי קמה והולכת. בלי חוכמות", אומרת לי שפרה חברתי הטובה, תוך כדי קינוח האף של בן השלוש. "איך זה שדווקא עלייך 'נופלים' כל הטיפוסים הכי מעניינים?", היא צוחקת לעומתי ומרצינה באחת, כשהיא רואה את ההבעה על פניי. כי באותה פגישה הרגשתי, שמהמקום הכי נמוך בפתח תקווה, אפשר רק לעלות. ומעשה שהיה, כך היה

מכירים את הפגישות האלה... איך אומר בלי לפגוע... פשוט אין קשר בין המצולם לכתבה? הקשר היחיד בין שני המשודכים, הוא העובדה שמדובר בשתי ישויות המחפשות שידוך. לא יוצאים לפגישה על הדרך, בלי לברר, אחרי יום עמוס עבודה, רק בשביל לסמן וי. בחסידויות שונות, הסבטקסט של המילה "פגישה" הוא: "מתי תתקיים החתונה?" אז שלפחות אצלנו הסבטקסט יהיה: "להתחיל קשר בר סיכוי"

קרה לכם פעם שיצאתם לשידוך אבל גיליתם, אחרי פגישה אחת או עשר, שהמשודך שלכם לא באמת רוצה להתחתן... לא רק אתכם, אלא בכלל? מה גורם לאנשים להמשיך לצאת לפגישות, למרות שהם לא מעוניינים להתחייב? ולמה, אם לא ניזהר, האנשים האלה יכולים להיות גם אני, ואתם, ואנחנו?

אחרי חשבון נפש, הגעתי למסקנה שההשתדלות היחידה שאני מסוגלת לקיים עכשיו היא ההמתנה. אבל מה זה להמתין? איך מתפללים בלי לדרוש? איך מקשיבים לבורא, ומפסיקים לדבר? איך לומדים להסכים עם החלטותיו?

ככל שהחיפוש התקדם, ניתן היה להבחין בין שלוש קבוצות: "ברות המזל" מצאו את האבידה ברבעון הראשון של השיעור. "בעלות המשענת הכפולה" היו עסוקות בעיקר במעקב אחר חברותיהן, היכן הן מחפשות, ומה הבעת פניהן מספרת. ורק "המחפשות הפשוטות" נטשו את כל מה שקורה סביבן, והיו עסוקות בחיפוש... כמו בתרגיל

הרבה רווקים ורווקות, בפרט אלה שעברו – עכשיו או מזמן – את ה-30 – מוצאים עצמם בפלונטר הכרויות לא מתאימות, ולא רואים את הסוף. איך זוכים להאיר את האור, דווקא בתוך החושך הזה? איך מפסיקים לבכות על חלב שנשפך – ומתחילים להבריא באמת? איך מוצאים את הדרך בחזרה אליי, אל הלב שלי, אל האמת שלי, אל האהבה שלי, אל השמחה שלי, הטבעית, שאיננה מושפעת משום טעות שבעולם?

בדמיוני ראיתי את דנה. ילדה קטנה, שהתמקמה עמוק עמוק בתוך הלב שלי, ופתחה שם אוהל: "ברוכים הבאים לאוהל הציפיות". באוהל דנה התחילה לחיות. בכל בוקר היא הייתה קמה בזריזות, מסתרקת, מצחצחת שיניים, מכינה לעצמה סנדוויץ' – ומתחילה לצפות. לצפות שיתייחסו אליה, לצפות שייקחו אותה לטיול, לצפות לחיבוק, לצפות להצלחה, לצפות ולצפות... כך הייתה יושבת דנה ומצפה מהזריחה עד השקיעה, עד שהייתי נרדמת

בלבה של מיכל יש מחסום, שלא מאפשר לה להיפתח כלפי בן הזוג בפגישה ראשונה, שנייה או במערכת יחסים. המחסום הזה יוצר התנהגות שכלתנית, שאינה מחוברת לרגש, ונובע מפחד להיפגע, להיחשף, ולבטוח בזולת. השלב הראשון הוא להיות מודעת למחסום הזה ולהכיר בו. וכעת, איך משחררים אותו, ופותחים את הלב?

כל היועצים למיניהם, כשהם מולי, תמיד שוכחים את כל הצרות שלהם ומתרכזים רק בבעיה שלי. נכון, יש הרבה אנשים שהתחתנו בגיל עשרים, אבל את החיבור האמיתי הם יצטרכו למצוא עוד הרבה שנים אחר כך. ויש אנשים שלוקח להם הרבה זמן למצוא, אבל בפנים הם התחתנו. מהשקט הם למדו להקשיב לעצמם, למה שהם באמת צריכים, ולא למה שהסביבה דורשת מהם. זו עבודה מהפנים אל החוץ. יומנה של רווקה, עמוד רביעי

העולם שלנו עמוס חוויות. אנו מייחלים להסתכל על הבריאה כעל דבר שאיננו מובן מאליו. למשל, צחוק של ילד, בעיני זה לא מובן מאליו. להביא ילד לעולם, זה סוג של נס. יש אנשים שהקב"ה מגלגל לידיהם צחוק של ילד בממוצע אחת לשנה וחצי או שנתיים, ויש אנשים כמוני, שמחכים קרוב לעשר שנים לפגוש בכלל את האדם, שאיתו אולי יזכו להביא אי פעם ילד ולהקים משפחה. יומנה של רווקה, עמוד שלישי