ידידיה מאיר

והם חדורים כל כך במטרה הרעה הזאת, וכל כך לא רואים בעיניים, שלמענה אין להם בעיה לעשות גם מעשים טובים. להתחפש במגושמות לסבתא המאחדת

מה שעצוב הוא שהתהליך הזה עובר על כולנו כבר שנים. אנחנו חושבים משהו, מאמינים במשהו, מתפללים למשהו - בכל תחום שהוא - ואז התקשורת משדרת לנו שזה לא בסדר. שזה הזוי. שזה לא פוליטיקלי קורקט

"כבר אז היא וחבריה ניסו לטעון שאין שום אידאולוגיה אמיתית מאחורי ההתיישבות, או אפילו כאב אמיתי מאחורי העקירה: "צר לנו, תושבי חבל עזה, המפונים והבלתי מפונים, אבל נגמרו לנו הדמעות"

אני צופה בסרטון פעם ועוד פעם. כמה אור. כמה חן. ושוב: הפנים לא מוכרות, אבל השם כן. מאיפה? ואז מצאתי את המייל

והנה חלפו 400 שנה, העולם התקדם בכל כך הרבה תחומים, אבל תחום האנטישמיות ושנאת היהודים נשאר אותו הדבר. גויים נאורים עומדים באולם מפואר ומעלילים עלילות ברמה של סיפורי הגולם מפראג. רק שהפעם זה משודר בשידור חי למיליוני צופים בעולם

ידידיה מאיר מאזין לדו-שיח מפתיע, מרגש ויפהפה בין שי גולדשטיין לאלדד יניב. "אייזה פראיירים, נולדתם לעם עם התורה הכי מדהימה, ואתם מפסידים", הוא רוצה לצעוק להם. אבל הם יבינו לבד

מילים גדולות שנאמרות בפשטות ובצניעות, וגם: הניתוק הרגשי של שופטת בית המשפט העליון

הקהל מוחא כפיים, וערב "אשא עיני אל ההרים" יוצא לדרך. מכאן הוא יעלה לפסגות של יהירות, בורות, דורסנות, פחד מהאחר, ובעיקר שנאה. כמה שנאה

ידידיה מאיר שואב כוחות מהדס לוינשטרן, שבעלה אלישע הי"ד נפל בקרב בדרום הרצועה: "ואז הגיעה הלוויה. ושוב נשארתי בלי מילים ועם המון מחשבות"

"כן, יש איזה שבר בלוחות של כדור הארץ. עולה קצת לבה מעל פני האדמה. יש קצת רעידות אדמה. אבל אתה מבין שבעומק קרה משהו הרבה יותר עמוק"

"האמת היא שכל העולם מלא ב'עם ישראל חי'. האדם הכי שפל בעולם יודע שעם ישראל חי. ומכיוון שעם ישראל חי - עוד אבינו חי"

פרופ' ידידיה שטרן ניתח את זה מדויק: "כל המדינה בכתה כשהילד אוהד מונדר רץ לקראת אבא שלו. כאלה אנחנו – לב אחד. ועל כך גאוותנו. אבל ניצחון במלחמה איננו יכול להיות ממוסך דמעות"

"הייתי בהרבה הלוויות לצערי – אילו הספדים, איזו אמונה יוקדת. רואים את זה על המנחמים הרבים בבתי האבלים. כולם מוארים באור מיוחד בימים אלה. ראו באורי שזורח עליכם"

"אנחנו אומרים מי שבירך לחיילי צה"ל ובכלל לא יודעים על מה אנחנו מתפללים... אנשים שמשפחותיהם גרות ביישובי עוטף עזה תפסו את ספר התורה ולא שיחררו אותו במשך חצי שעה – כי זה הדבר היחיד שיש לנו להיאחז בו"

"אם הם יבואו להרוג אותי, אם הם באים להרוג אותי כי אני יהודי, אז אני יהודי! אני לא יכול יותר להתכחש לדבר הזה. אני לא רוצה יותר להתכחש לדבר הזה"

כמה נחמה הייתה בשידור הזה. כמה תקווה. ואחר כך השמחה המתפרצת בבית המשפחה בקריית גת, עם כל דיבורי האמונה שם. כל מי שצפה בשידור הרגיש וואחד גודל השעה

מפקד חטיבת הנחל אל"מ יהונתן שטיינברג הי"ד היה השם הראשון שצה"ל התיר לפרסום במערכה. מאז שמענו מאות שמות, אבל הוא היה הראשון. לזכרו

גם בני דורי, שנולדו הרבה אחרי מלחמת ששת הימים, יודעים לצטט בעל פה מה אמר הרב גורן מיד אחרי שחרור הכותל. והנה מתברר שגם שלושה ימים קודם, בפתח המלחמה, הרב גורן דיבר, אבל הקטע הזה בכלל לא מוכר

מחפשים החלטה טובה ומחזקת לימים קשים אלה? הצטרפו ללימוד היומי הכי בסיסי, הכי מחבר והכי מעורר השראה: פרשת השבוע

ידידיה מאיר עם עדות של תושבת רמת השרון על הפרובוקציה שעשו מפגיני שמאל בתפילת נעילה: "ראיתי את השנאה בעיניים, את השנאה למסורת וליהדות. הייתי ממש המומה. הרגשתי שאני בסיוט, שהאויב נמצא בתוכנו. התביישתי"

בהתחלה חשבתי שאני חושש מעימותים מיותרים, שאני אוהב לחפש את המכנה המשותף, אבל אז הבנתי שאני חומק מוויכוחים עם תומכי המחאה מסיבה אחרת לגמרי: זה מביך אותי

בימים הקשים ההם השיר נתן תקווה ונחמה, שדברים לא קורים ככה סתם. גם אם אנחנו לא מבינים הכול, יש מי שמנהל את העולם. והוא מחץ והוא ירפא

רק בעוד שלושים שנה, כשייפתחו הפרוטוקולים של הדיונים בפרקליטות ובמערכת המשפט ובהנהגת השמאל, נדע את כל מה שמתרחש מאחורי הקלעים בימים גורליים אלו. אל תלכו לשום מקום

זיו סיים בקריאה, אפילו בזעקה: "לכל אדם, בכל מדרגה רוחנית, הצעקה של התורה היא אותה צעקה: לא משנה לי מי ומה אתם. כולכם הילדים שלי. ושאף אחד לא יספר לכם סיפור אחר

דמיינו את הרגע: גדול הדור, גדול הדורות, שהיה כבר בן 84, נעמד לכבודו של רב צעיר ומבטיח, בן 36 בסך הכול. מובן שכל מאות המשתתפים נעמדו גם הם בעקבות החפץ חיים

נכון שעל חלק מהדברים כאן אתם שומעים לראשונה? ברור. כי הם לא מופיעים בליין אפ של המסיתים בתקשורת. שם עסוקים בלהפחיד אותנו שאוטוטו פורצת כאן מלחמת יום כיפור והצבא לא מוכן

ואם יהיה לכם נחמד אז למחרת, ביום רביעי, תלמדו עוד דף. וכך גם ביום חמישי ושישי ושבת. ואז, עד י"ט במרחשוון אתם מסיימים את מסכת קידושין. איזה סיפוק זה יהיה להתבונן אחורה ולהגיד: השנה באמת השתניתי בחודש אלול

תארו לעצמכם שהיה מדבר אליכם ככה, בסגנון כזה, מישהו שהייתם פוגשים במקרה ברחוב, בבית הקפה, במונית שלו. הרי לא תמשיכו את השיחה, נכון? מדובר בדובר הזוי, קיצוני, מוטרף

אני לרגע לא מזלזל בהצלחה המסחרית הענקית. בטח לא בהעסקה של ישראלים רבים. אבל "אמנת אתיקה"? "הערכים לאורם אנו פועלים"? נהייתם לי המכון הישראלי לדמוקרטיה ותפוצ'יפס? מהם הערכים?

אין, אני אומר לכם, צריך ללמוד מהם. האנשים האלה ערוכים עם קמפיין מדויק לכל תסריט. הם באו מוכנים ליום הזה, ובעיקר מתוקצבים. אתם יודעים כמה עולה לקנות את העמוד הראשון של כל העיתונים?