טורים אישיים - כללי

התעלומה של בית הכנסת 'זכרון משה', הסוד שמאחורי המעקים ברחוב סורוצקין והסיפור שממנו התפעל האדמו"ר ממודז'יץ: סיפורו של אדם גדול, ששם לב דווקא לנזקקים ולאנשים החלשים

לפעמים שום דבר לא יכול להשתוות לקשר הישיר בין הורים לילדיהם. גם לא כרטיס אשראי. ולפעמים, אף על פי שאנחנו חושבים שאנחנו מכירים ממש טוב את הילדים שלנו, מתברר שהם עדיין יכולים להפתיע אותנו

צריך הרבה מזל משמיים כדי לפעול נכון בכמה חזיתות. אמנם הבית שלנו בשלום, אבל בראש שלי יש תמיד מלחמה. כי חינוך זה לא משחק ילדים

בימים טרופים אלה נראה שהמחלוקת תופסת חלק נכבד מחיינו, וללא כל סיבה אמיתית הנראית לעין. ערב תשעה באב תשפ"ג – טור מלב כואב

"יהיה בסדר", הם אומרים. "בחודש הבא יכנס יותר / נוציא פחות", הם מרגיעים את עצמם. ובסוף? בסוף הם דופקים אצלנו בדלת המשרד, זועקים נואשות שנעזור להם להתמודד

פשוט שכחנו שאמורים להיות לנו חיים יפים. שכחנו, או לא ידענו, שאנו אמורים לחוות שנים של נחת ושלווה. לא העלינו על דעתנו שאין צורך להיות סחוטים ושחוקים

ימי בין המצרים הם הימים בהם עם ישראל עושה חשבון נפש פרטי וציבורי – מה גרם לנו להיות בגלות, ומה הדרך לצאת ממנה. אז על מה נחשוב השנה?

ההפגנות המחודשות כנגד העברת עילת הסבירות נתקלות בעייפות ציבורית, בגילוי מהיר ואפקטיבי של השקרים שמנסים במטה המחאה לשווק לתודעת הציבור, ובעיקר בעצבנות ציבורית שהולכת ורווחת כנגד הצעדים שהמוחים נוקטים בהם

המדינה הזאת קיימת רק מכוח היותה בית לעם היהודי, והעם היהודי חייב להיות יהודי. והעם הזה לא יהיה יהודי, חלילה, מבלי שיהיה בין היהודים מי שיקדיש את חייו למען תורת ישראל נטו, בלי תוספות ובלי כוכביות

האם כדאי לעשות קנייה חודשית ולקנות כמויות גדולות במחיר זול? האם עדיף לקנות בכל יום מה שצריך לאותו היום? בואו נעשה סדר

למה חשבון החשמל מגיע פעם בחודשיים, ואיך תוכלו להוזיל את עלויות החשמל שלכם בלי לכבות את האורות?

טור חדש יביא אליכם בכל שבוע נושאים כלכליים מחיי היומיום, עם טיפים ליישום מידי. והפעם: כך תעבדו עם כרטיסי אשראי

עשיתם צבא? לא עשיתם צבא? זה בכלל לא משנה. לומדי התורה, הרימו את ראשכם! הניחו בגאון את המגבעת על הראש ולכו בגו זקוף. אתם יהודים במדינת היהודים, ולאף אחד אין זכות לבזות אתכם על מי ומה שאתם. נמאס לשתוק

"המחנך, למה לא סיפרת לנו את כל הסיפורים הללו בתחילת השנה? זה הרבה יותר מדבר לעולם שלי מאשר כל מה שלמדנו עד עכשיו"

גב' חנה קרעטשמר, שהלכה לעולמה בערב חג השבועות, ניצלה מציפורני הנאצים בניסי ניסים, עלתה לארץ והקימה בית של חסד ותורה. מילותיה האחרונות סימלו את מי שהייתה בחייה

"התושבים והחיילים ממתינים כברווזים במטווח לפיגוע הבא, והתסכול וחוסר האונים גוברים". אלחנן גרונר על החיים הבלתי אפשריים של תושבי יהודה ושומרון תחת אימת הטרור

מה גיליתי שנייה אחרי שקיבלתי על עצמי לא לדבר יותר לשון הרע, כתוצאה מפיסורה שאובחנתי בה לאחרונה?

חשבתי על זה שבכל מדינה בעולם אסור לגנות כהי עור, לדוגמה, בשום גינוי, אבל פה, בארץ, יהודים אחים מגנים ומנסים להסית בכל דרך ואין מי שיתבע עלבונם של הנפגעים

התקשורת כהרגלה מסיתה וטוענת שיש כאן 'סחיטה' של הקופה הציבורית, באמצעות העברת כספי עתק לחינוך החרדי על חשבון אזרחי ישראל. אבל היא מתעלמת במכוון מהאמת העגומה: גם עכשיו, התלמיד החרדי מקבל פחות מתלמיד חילוני

שבועות מזכיר לנו שלא פחות חשוב ממבחן התוצאה היא הדרך והנשמה שמלווה את הצעידה עד למטרה. שיעור לחיים מהמעשה של גדול הדור

"אי אפשר להשתייך לצד שמתיימר להיות נאור, סובלני, מכיל, מחבק כלפי כל אוכלוסיית העולם, ובאותה נשימה כל כך מתעב ובז למגזר אחד". צפו

גם היום מרשים לעצמם שונאי ישראל לשקר ולהעליל על עם ישראל בעזות מצח. עיתונים מספרים על מצעד הדגלים ביום ירושלים שהייתה בו גזענות, שנאה ואלימות. מדובר בשקר שאין כדוגמתו

הרבה לפני החדרים והאוכל, הבריכה והג'קוזי, אם יש דבר שאתה רואה מיד בבית מלון זה את החינוך של הילדים

תמיד חשבתי שהשואה היא מנת חלקם הבלעדית של יהודי אירופה. יום אחד גיליתי להפתעתי שגם הסבתא והסבא שלי, שעלו מלוב, הם ניצולי שואה. האמת? לא יודעת מה כאב לי יותר באותו הרגע: לחשוב על הטראומה שהם עברו שם, או הצער על ההכרה האבודה שכמעט חצי מיליון יהודים לא זכו לה, עד היום, כניצולי שואת יהודי צפון אפריקה

הרב אליהו שירי בזווית ראייה נוספת למצב הביטחוני: "יש כאן מלחמה שהנשק העיקרי בה היא השתדלות רוחנית". צפו בדבריו הנוקבים

מורן קורס מסבירה מהם כל האירועים שמתרחשים סביבנו ואיך מתמודדים איתם, דקה לפני הגאולה. צפו

עודד הרוש בטור אישי על הריאיון שהעניק ראש השב"כ לשעבר, נדב ארגמן, לאילנה דיין ודבריו על החברה החרדית. צפו

"תגיד" שאלתי אותו: "ת'אמת... מה החלום שלך כלפי הילדים שלך? מה האיחול הכי גדול שאתה יכול לאחל לילד שלך?". "פשוט מאוד", ענה לי, "ששמחת החיים שלו תנבע מתוכו פנימה"

הוא הסתכל עלי, נוטף כולו מזיעה ואמר לי: "ראית המורה, איך שהם אוהבים אותי? ראית איך שעם מסכה כולם רצו בקרבתי?"

האם עולם ההנאות שמבטיחות תאוות הגוף, הינו אמיתי, ורק שפל יותר, או שכל הבועה הנוצצת הזו היא בלוף אחד גדול? בואו נבדוק