טורים אישיים - כללי

ישי לפידות במונולוג נוקב על אירועי יום כיפור בכיכר דיזנגוף: "המחאה גוועת. כמו שהם חיבלו בצה"ל, הם מנסים כעת לחרב במלחמתם את היהדות"

בתל אביב של היום אין מקום למסורת פומבית. תפילה עם מחיצה, שלא כפתה את עצמה על איש, ביום הקדוש ביותר לעם היהודי – זה כנראה יותר מדי בשביל העיר העברית הראשונה. גם לסובלנות יש גבול

אני מחפש את איש מרכז שמאל שיעז להרים את קולו כנגד הכפייה החילונית הזאת. כנגד המפגינים האלימים. במשך אלפיים שנה נלחמנו על חופש הדת שלנו. לא נוותר עליה במדינת ישראל

שרשרת של אמירות בוטות ופעולות אלימות של פעילים במחאה נגד הממשלה מובילה למסקנה ברורה לגבי המטרה האמיתית שלהם. למרות כל הרעש והצלצולים, נראה כי רוב הציבור הישראלי לא ממש מתרגש

הוא התאמץ לאסוף את מזוודותיו, אבל על המדרגות ניתר הוא בקלות כצעיר. געגועיו נשאו אותו בריחוף. האם המסע הגיע לקיצו? הנה שמו של הבן מתנוסס על הדלת, והוא עומד לפגשו

"אם רק הייתי מביט בעיניים חומלות יותר": מתי עצרנו לאחרונה כדי לכוון את מערכת המשפט הפנימית שלנו? צפו

כמות האורחים בחג מלחיצה אתכם? יש לנו פתרון מושלם שיעזור לכם לעבור את תקופת החגים הלחוצה והעמוסה עם חיוך על הפנים

ובכל שנה, כאשר אני נכנס לכיתה ביום הראשון ורואה את ההתרגשות של הילדים במציאת המקום, אני מיד מזהה אותו

השאלה העומדת בבסיס המחאות והטענות נגד הציבור החרדי היא בסוף ובקיצור אחת: “למה בכלל צריך להיות דתי?”. ולשאלה הזו לא יועילו סרטונים על אחוז המתגייסים והעובדים שבעלייה. לא יועילו הנתונים על ארגוני החסד המתנדבים

למה בכלל צריך לדעת את גובה הריבית? אנחנו ממילא במינוס, מה אנחנו כבר יכולים לעשות? למה לנו להכניס את הראש במושגים פיננסיים? אנחנו גם ככה עסוקים. 3 סיבות למה זה חשוב

התעלומה של בית הכנסת 'זכרון משה', הסוד שמאחורי המעקים ברחוב סורוצקין והסיפור שממנו התפעל האדמו"ר ממודז'יץ: סיפורו של אדם גדול, ששם לב דווקא לנזקקים ולאנשים החלשים

לפעמים שום דבר לא יכול להשתוות לקשר הישיר בין הורים לילדיהם. גם לא כרטיס אשראי. ולפעמים, אף על פי שאנחנו חושבים שאנחנו מכירים ממש טוב את הילדים שלנו, מתברר שהם עדיין יכולים להפתיע אותנו

צריך הרבה מזל משמיים כדי לפעול נכון בכמה חזיתות. אמנם הבית שלנו בשלום, אבל בראש שלי יש תמיד מלחמה. כי חינוך זה לא משחק ילדים

בימים טרופים אלה נראה שהמחלוקת תופסת חלק נכבד מחיינו, וללא כל סיבה אמיתית הנראית לעין. ערב תשעה באב תשפ"ג – טור מלב כואב

"יהיה בסדר", הם אומרים. "בחודש הבא יכנס יותר / נוציא פחות", הם מרגיעים את עצמם. ובסוף? בסוף הם דופקים אצלנו בדלת המשרד, זועקים נואשות שנעזור להם להתמודד

פשוט שכחנו שאמורים להיות לנו חיים יפים. שכחנו, או לא ידענו, שאנו אמורים לחוות שנים של נחת ושלווה. לא העלינו על דעתנו שאין צורך להיות סחוטים ושחוקים

ימי בין המצרים הם הימים בהם עם ישראל עושה חשבון נפש פרטי וציבורי – מה גרם לנו להיות בגלות, ומה הדרך לצאת ממנה. אז על מה נחשוב השנה?

ההפגנות המחודשות כנגד העברת עילת הסבירות נתקלות בעייפות ציבורית, בגילוי מהיר ואפקטיבי של השקרים שמנסים במטה המחאה לשווק לתודעת הציבור, ובעיקר בעצבנות ציבורית שהולכת ורווחת כנגד הצעדים שהמוחים נוקטים בהם

המדינה הזאת קיימת רק מכוח היותה בית לעם היהודי, והעם היהודי חייב להיות יהודי. והעם הזה לא יהיה יהודי, חלילה, מבלי שיהיה בין היהודים מי שיקדיש את חייו למען תורת ישראל נטו, בלי תוספות ובלי כוכביות

האם כדאי לעשות קנייה חודשית ולקנות כמויות גדולות במחיר זול? האם עדיף לקנות בכל יום מה שצריך לאותו היום? בואו נעשה סדר

למה חשבון החשמל מגיע פעם בחודשיים, ואיך תוכלו להוזיל את עלויות החשמל שלכם בלי לכבות את האורות?

טור חדש יביא אליכם בכל שבוע נושאים כלכליים מחיי היומיום, עם טיפים ליישום מידי. והפעם: כך תעבדו עם כרטיסי אשראי

עשיתם צבא? לא עשיתם צבא? זה בכלל לא משנה. לומדי התורה, הרימו את ראשכם! הניחו בגאון את המגבעת על הראש ולכו בגו זקוף. אתם יהודים במדינת היהודים, ולאף אחד אין זכות לבזות אתכם על מי ומה שאתם. נמאס לשתוק

"המחנך, למה לא סיפרת לנו את כל הסיפורים הללו בתחילת השנה? זה הרבה יותר מדבר לעולם שלי מאשר כל מה שלמדנו עד עכשיו"

גב' חנה קרעטשמר, שהלכה לעולמה בערב חג השבועות, ניצלה מציפורני הנאצים בניסי ניסים, עלתה לארץ והקימה בית של חסד ותורה. מילותיה האחרונות סימלו את מי שהייתה בחייה

"התושבים והחיילים ממתינים כברווזים במטווח לפיגוע הבא, והתסכול וחוסר האונים גוברים". אלחנן גרונר על החיים הבלתי אפשריים של תושבי יהודה ושומרון תחת אימת הטרור

מה גיליתי שנייה אחרי שקיבלתי על עצמי לא לדבר יותר לשון הרע, כתוצאה מפיסורה שאובחנתי בה לאחרונה?

חשבתי על זה שבכל מדינה בעולם אסור לגנות כהי עור, לדוגמה, בשום גינוי, אבל פה, בארץ, יהודים אחים מגנים ומנסים להסית בכל דרך ואין מי שיתבע עלבונם של הנפגעים

התקשורת כהרגלה מסיתה וטוענת שיש כאן 'סחיטה' של הקופה הציבורית, באמצעות העברת כספי עתק לחינוך החרדי על חשבון אזרחי ישראל. אבל היא מתעלמת במכוון מהאמת העגומה: גם עכשיו, התלמיד החרדי מקבל פחות מתלמיד חילוני

שבועות מזכיר לנו שלא פחות חשוב ממבחן התוצאה היא הדרך והנשמה שמלווה את הצעידה עד למטרה. שיעור לחיים מהמעשה של גדול הדור