טורים אישיים - כללי

עם כל הכבוד לכישוריהם של אנשים מוכשרים בכתיבת ספרים, הלחנת שירים או כל יצירה אחרת – בדרך כלל רובם מאותגרים מוסרית, ואין מה להעריץ. הם רק צינור בר מזל. ליצירה, יש לזכור היטב, יש חיים משל עצמה

החלטות לגבי לימודי תנ"ך בבתי הספר הממלכתיים מתקבלות, בין היתר, תחת לחצים גוברים והולכים של ארגונים חילוניים דוגמת הפורום החילוני. וזו לא הסיבה היחידה לדאגה

זה לא שאני נגד משפחה; להיפך, אני עובדת בזה כבר עשור וחצי. אני פשוט מאוד בעד אימהות. וזה הרבה יותר עדיף מאשר יום האב או יום הורה 1 ויום הורה 2

קל מאוד להתנער מהכותל כשהוא שומם, ולחזור ולהפוך אותו לסמל כשקרנו עולה

מציאות הלימודים-ללא-לימודים שמסעירה את חייהם של הורים מורים ותלמידים, לא מרשימה במיוחד את שרת החינוך. האם טירוף הבידודים וההדבקות הוא הפתרון, או שאולי הוא רק הפתרון להישרדות הממשלה ותו-לא?

אנחנו מנחמים את עצמנו שהיצירה של אתי אנקרי גבוהה מדי, נקייה מדי, רוחנית מדי. מה לזה ולתרבות המועבטים? אבל הנחמה הזו היא שקר

קצרה היריעה מלתאר ולהסביר את ערמות הכשלים ברפורמת הכשרות, אך די אם נמנה כמה מהם כדי שכל קורא נבון יבין כי מדובר בדרך חד סטרית שתהום פעורה בסופה

כשהחל הגל הנוכחי של הקורונה, הבנתי ששוב הנסיבות ישפיעו על החגיגות. שוב ושוב נאלצה כלת בת המצווה לעדכן גרסה. שוב ויתורים, שוב התכנסות. אבל כשגם המעט המתוכנן התברר כבלתי אפשרי, התפרצו הדמעות. וגם הכעס

אם נפגעתם מאמירות בוטות של אנשי חינוך, כדאי שתשמעו מה עשיתי אחרי המשפט הזה, שהוטח בי אי שם בשלהי כיתה ה'

במהלך השיחה הבטתי בך, כולך צעירה ורעננה, עוטה חיוך גדול, שמסתיר כאב גדול עוד יותר... צחקת המון, אבל כשהסתכלתי לך עמוק לתוך העיניים, ראיתי בבירור את הכאב שלך צועק מהן ורציתי לחבק אותך

מה הטעם לגייר ילד שיגדל בבית ללא כל שייכות לתורה ומצוות? התנועה הרפורמית אינה מבדילה באמת בין יהודי לגוי, וממילא לא אכפת לה להכיר בגיור טכני

כפי שאנחנו נותנים לילדינו כלים להתמודד עם אלימות בין חברים בגן או בבית הספר, כך יש לתת להם כלים להתמודד במקרה שהם נתונים להטרדה או לפגיעה

מפקדי צה"ל ושופטי מערכת המשפט הישראלית המנויים על עיתון 'הארץ' - כמו חלק לא מבוטל מהציונות הדתית - חולקים את אותו חומר קריאה שצורכים בשקיקה תנועות ניאו-נאציות בעולם. אלפי מאמרים ופוסטים של ארגונים אנטישמיים קיצוניים מבססים את משנתם הארסית כנגד יהודים בציטוטים ישירים מעיתון 'הארץ'. עורך 'הארץ' בתגובה: "כל אחד יכול לצטט מפרסומי 'הארץ', אין לי מה להוסיף"

"כשהשלכתי את כל תוצרי הלמידה והעשייה שלי, ברגע של פחד מנפילה רוחנית, כפרתי למעשה בתפקידים שהשם ייחד לי בעולם". הטור החדש של מרים גולן, מדי יום ראשון באתר הידברות

תהליך הגיור נועד כדי לדעת מי באמת רוצה לחסות תחת כנפיו של הקב"ה ולהצטרף לעם ישראל, ומי בוחר להיות טרמפיסט בעלמא. עם ישראל הוא לא תחנת הסעה, אלא סיירת

בקואליציה נמנעים מלהגיב על השתלחותו של ראש הממשלה נפתלי בנט בחברת הכנסת אורית סטרוק, כשאמר לה "עופי לי מהעיניים" במהלך ההצבעות במליאה על חוק החשמל של רע"מ. השרה תמר זנדברג ממרצ, מהלוחמות למען זכויות נשים ומעמדן, נשאלה על כך בריאיון ובחרה שלא להתרגש

אין להם כוונה להתנצר. אז מה אכפת לנו בכלל אם מישהו מפרסם תמונה שלו על רקע עץ אשוח יפה? זה רק עץ. למה היה לי עץ אשוח בגינה, ועל מה אני עושה תשובה בקשר לחג המולד?

יהודה, בן 25 ואב לתינוק, רק רצה לחזור הביתה; אלי קיי, כבר לא יתחתן. הטרור מגביה ראש, ואנו, אנה אנו באים? ואיך מתנחמים על אובדן נשמות קדושות?

סכסוכים פנים קואליציוניים, הקו שחצה עמר בר לב, ורגעים אנושיים מרגעים. גבי שניידר בטור אישי על השבוע הפוליטי

"הצד הערבי יודע טוב טוב שז מלחמת דת", אומרת ורון, "מדינת כל אזרחיה זו המצאה של מיעוט הזוי, מפקירים אותנו בטחונית, כלכלית ומוסרית". צפו

יפה יעשה השופט אורי שוהם, שקרא לשר הדתות להדיח את כבוד הראשון לציון הגר"י יוסף, אם יתנצל בשער בת רבים. הרב ד"ר רצון ערוסי מסביר

איך רישום לצהרון ותכניות תל"ן הופכות את החוק לרחוק מאוד מלהיות "חינם", והאם יש לכך פתרון? צפו

7 שנים הלכה חני בגיא צלמוות וסירבה להניח למוות להכתיב את מה שנותר מחייה. פרידה מחני וינרוט – במילותיה שלה

מגפת הקורונה, עסקים פרטיים בקריסה, איומים בטחונים – ומה מעניין את הממשלה? חתולים ולוויתנים. איך זה שנותנים לרע"מ תקציב עתק, למול ביטול סבסוד מעונות יום וזעקת מערכת הבריאות בפני קריסה? גלעד שמואלי עם כמה מילים נוקבות

"עכשיו בבית, בשקט שלנו, במקום שאין קהל ואין יציע. אף אחד לא רואה ולא יודע. במקום הזה אני עושה מעשים קטנים: מברכת ברכת המזון עם ילד, מסדרת עוד קצת את המטפחת, רוצה לצרוח על הילד אבל שותקת. רוצה לברוח לתוך הפוך ובמקום זה יושבת עם בעלי לכוס קפה של ביחד. מרים אפללו במילים שאסור להחמיץ

פשפשי המיטה, כמה לא נעים להכיר. מאז שהגיע הפשפש הראשון לביתנו – הוא החל להתרבות בצורה לא נשלטת

"נראה שתרומות הכליה שרווחות בחברה הדתית מגיעות מתוך אתוס, כמו אלו שהסתננו בעבר לסלע האדום וחזרו עטורי תהילה", טוענת כתבת 'הארץ' בטור פוגעני והזוי. מיכל אריאלי בתגובה פותחת צוהר קטנטן לעולמם של תורמי הכליות – עולם מופלא של הצלת חיים

קראתי על הפרויקט בעלון הידברות, ולא העליתי על דעתי שתוך זמן קצר אהפוך להיות חלק ממנו. שולי שמואלי מספרת על אתר 70 שאלות קשות ביהדות, הדרך אליו – והתוצאה המדהימה

בכנות מיוחדת, חושף הרב שמואל פולק את שנות נערותו ובחרותו, וקורא לכל אחד מאיתנו: "הקב"ה לא לקח אוסף של בעיות ועשה מזה משפחה ותקע אותך שם. יש לקב"ה תכנית אישית איתך, עם הנשמה שלך"

בניתם מנהרה, התעסקתם עם לוגיסטיקה הנדסאית מורכבת. איפה נכשלתם? ביום שאחרי! יצאתם החוצה לדרור ולא מצאתם מלפפון וגזר לאכול. לא מצאתם קורת גג? זו הבעיה שלכם? כל הומלס מצליח לאלתר לעצמו איזה חורשה או יער להתמקם בה. להחביא עשר טון חול הצלחתם, וכמה ופלים לא הבנתם שעליכם לקחת איתכם?!