טורים אישיים - כללי

בטור אישי חושפת העיתונאית אריאנה מלמד את החיים בשכונה החרדית אליה עברה: ללא בני נוער ששותים וודקה, אלא עם נימוס וכבוד למבוגרים. ללא התעלמות ממצבה הבריאותי, אלא עם עזרה ואכפתיות. מפתיע?

מעל כל במה הוא השתלח, והפך את ההסתה לדבר שבשגרה. כעת הוא מסיים את הקדנציה, כמעט לפני שהחלה. האם בלי חרדים בממשלה, המצב שלנו הפך לארץ זבת חלב ודבש?

צריך לזכור ולהכריז: כי ישר השם ולא עולתה בו, ובמהרה יקום דם עבדיו השפוך ונקם ישיב לצריו

בזמן שמקרי האלימות והרצח מצד פורעים ערביים משתוללים בקצב מדאיג, יש מי שנטפל אל עמיר בניון. אז מי כאן המסית האמיתי? חגית אמאייב בטור נוקב

כתב "יום ליום", מנחם מן, מתפלל קבוע במניין שבו המחבלים ימח"ש טבחו במתפללים, בטור מיוחד, כואב ומצמרר

אפרת כהן פגשה שתי חסידות 'תולדות אהרון' ממאה שערים, ויצאה עם לא מעט תובנות, על עצמה ועל החברה. "הרגשתי כמה הנשים האלה שלמות עם המקום שלהן. כמה הן שמחות בו, כמה הן חיות אותו באמת, וקינאתי בהן מעומק הלב"

למה בחיים לא יתחילו עם בחורה צנועה ברחוב? אפרת כהן בטור נוקב על צניעות, הטרדות, זבובים ומה שביניהם

"המציאות ההיסטורית הוכיחה בבירור, שכל סטייה מאותם כללים הסתיימה בהתבוללות מהירה לאחר כמה דורות בלבד, וטמיעה מוחלטת בקרב העמים". טור דעה על חוק הגיור

הם מכריחים אותנו לשתף פעולה, אבל לא לוקחים בחשבון שלא תמיד זה מתאפשר. אל מול כל ההודעות יש לי עבודה, ילדים, משפחה, את עצמי בין היתר. אז למה הווטסאפ עומד לסכסך בינינו לבין הסביבה?

שיפי חריטן במכתב אכפתי ומרגש: לא אושיט אצבע ואסנן "אמרתי לך". גם לא אשפוט אותך. רק אומר לך, שאולי קיבלת הזדמנות לראות כעת תמונה יותר רחבה. אולי עכשיו יהיה לך טריגר לקום, לאסוף את עצמך ולחזור הביתה

מה קורה כשאחד מבני הזוג חלש יותר בתהליך התשובה? כיצד מתקרבים לבורא עולם תוך כדי שמירת שלום בית - שלמענו מוכן ה' למחוק את שמו? טור עם הרבה תובנות על זוגיות וקדושה

מול הפרסומות שמציגות חוצפה של ילדים כלפי הוריהם, איפה המבוגר האחראי שידפוק עם היד על השולחן? אנחנו כל הזמן מצקצקים בלשון, מתלוננים על הדור החוצפן, על ירידת הדורות, אבל היי, מה איתנו? איפה האחריות שלנו לקום ולרוצץ את ראש הנחש שמנסה להכניס לנו בדלת קדמית את הרעה החולה הזאת?

התרגשתי מאוד ב'סדר העבודה' בתפילה. זה רגע שלא הצלחתי לשלוט ברגשותיי, העיניים דמעו והדמעות זלגו

הפסקתי לנשום, קפאתי לכמה שניות, ואז במהירות טבלתי את כל הגוף. אני יוצא קפוא, אבל עם הרגשה שבאמת שווה את הקיפאון. נקיון וטוהר שעוזרים להתחיל הכל מחדש

כשאתה בין אנשים מצליחים אתה נמדד בעושר וכבוד, ואין מקום לערכים כמו חברות ואמת. ברגע שהעושר והכבוד נלקחים ממך, אתה מגלה פתאום כמה זה חסר לך, ואולי גם מעולם לא היה לך. טור אישי

הכותרות מתפארות "המהפכה כבר כאן: נשים פוסקות הלכה". זהו מהלך מאצ'ואיסטי להפליא, רק חבל שזה נעשה על חשבון המוסד הרבני המפואר שיש לנו

מה שמתחיל בזלזול מוסרי בצנעת הפרט, יכול בשם אותה השקפת עולם אתאיסטית להביא גם לחורבן המצפון והמוסר. מאמר מעורר מחשבה

בפייסבוק, כמעט כמו ברחוב, אדם בוחר לעצמו איפה הוא רוצה לשוטט. לאט לאט התחלתי להבין את הכוח רב העוצמה שטמון ברשת החברתית, ואת היכולת שלי לנצל אותה לקדושה

היא יהודייה-ישראלית, הוא ניגרי-גוי. והכותרת ב-ynet משוויצה: "עזבתי את בעלי בשביל גבר ניגרי". להיכן הגענו? ממתי בגידה, מעשה שמעורר שאט נפש בעיני כל אדם מוסרי, הופכת לדבר שמדברים עליו מבלי להתבייש? ועוד לא דיברנו על ההתבוללות חסרת הבושה

לא האמנתי שיום יבוא ואני אכתוב טור משלי, באתר עם צביון יהודי. אז איך זה התחיל? בדיוק בתקופה שבה חייתי את חיי הזוהר, הרגשתי שמשהו חסר לי. אז הלכתי לחפש תשובות לשאלות

תכניות הריאליטי, ובראשן "האח הגדול" שסיימה עונה נוספת, ממשיכות לדרדר אותנו כמעט מכל בחינה. נועה חסון, צופה מכורה לשעבר, לא מבינה למה אף אחד לא עוצר את זה - לא הערוצים, לא המחוקק ואפילו לא הצופים בעצמם

אהרון סופר נעלם ביום שישי שעבר, ומאז לא נודעו עקבותיו. גם לא בתקשורת. האם בישראל עדיף לחטוף בחור ישיבה? זה הרושם שנוצר. איפה התקשורת כשצריכים אותה? טור דעה

ההיסטריה סביב המח"ט עופר וינטר, הלוחם הדתי (לא חרדי), מבטלת כל אפשרות עתידית להשתלבות חרדים בצבא, וגם גודעת באבו כל דיבור מצטעצע של "אנחנו נשמור על אורח החיים המלא של המתגייסים החרדים"

דרור שמיר הוא נכה צה"ל, שכמו כל האזרחים, חי ונשם את מבצע "צוק איתן". את הרשמים המרגשים שלו מכך החליט להעלות על הכתב, והם יכולים להוות נקודות למחשבה עבור כולנו

בזמן שבתי הקפה בשינקין פתוחים, שוק הכרמל ושוק הפשפשים מספק לנו גוונים מרהיבים של תרבות, והעיר העתיקה בירושלים הפכה להיות עיר של כנסיות ומסעדות הגיע הזמן לשאול: למה בעצם אנחנו מתאבלים

ינון כהן, לוחם גולני בעבר ונכה צה"ל בהווה, מאוכזב מהסערה שעורר מכתבו של המח"ט מגבעתי, שבסך הכל ביקש לחזק את חייליו דרך כח האמונה היהודי, בקריאת "שמע ישראל". מכתב מלוחם ללוחם

"אתמול נתנו לילד לראות את המהדורה המרכזית של החדשות", חברתי התפרצה לדבריי. "אחר כך היו לי סצנות במשך שעתיים. למה ילד בן 6 צריך לראות את ההתקפה על הבית של המחבל בעזה? מה זה מוסיף לו?"

למי בונים את היופי וההדר בבתי חולים ובבתי אבות בעולם שקרי זה: לחולים? הרי חלקם לא יכולים אפילו לזוז; אליהו בן סימון לקח לאחרונה את בנו לניתוח, ומבקש לשתף אתכם בהרהורים שעלו לו בבית החולים

אני לא מצפה מאתאיסט שחווה מוות קליני וגילה את נשמתו לרוץ לחנות הקרובה ולקנות ציצית, אבל הייתי מצפה מאדם אינטליגנט לחקור, להעמיק ולברר ככל שידו משגת, יהיו המסקנות אשר יהיו. ומה עם יוסי שריד?

האהדה הגורפת לאריק איינשטיין בעקבות פטירתו, מעלה הרהורים - איפה היתה אותה אהבה תקשורתית ב-15 השנים האחרונות? מדוע רק בפטירתו זוכה איינשטיין להשמעות רבות? ויותר מזה, למה אנחנו כחברה לא תמיד יודעים לכבד את המבוגרים עוד בעודם בחיים?