טורים אישיים - כללי

בשיחה עם ד"ר דורי קלגסבלד בכנס "דמוקרטיה תחת אש" באוניברסיטת רייכמן, הסביר עמית סגל מדוע הוא מתנגד להקמת ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את מחדל מתקפת חמאס על יישובי הדרום. צפו

"מעבר חופשי של מחבלי חמאס בעזה – זו טעות": צבי יחזקאלי על מצב הלחימה כעת בעזה, ועל אסון הנגמ"ש הכבד. צפו

"פעולות התקפיות ועוד מבצעים כאלו יכולים להביא למהפך": צבי יחזקאלי על מבצע החילוץ של ארבעת החטופים והדרך לנצח במלחמה. צפו

אנחנו יכולים להתווכח ולצאת למאבקים אחד נגד השני ועדיין נישאר יהודים, בני אותו העם, שלובים זה בזה, זהות משותפת שמובילה לשותפות גורל

ההכנה הרוחנית בטרם ההליכה במדבר, מצריכה הכרה של כל אחד ואחד בערכו, בערכיו ובמטרותיו. אך לא פחות מכך, על האדם גם להכיר את מקומו ותפקידו בתוך החברה, ובמובן מסוים – בתוך ההיסטוריה

כל אחד בשעתו קם בכוונה חיובית. אבל כמו כל רעיון, גם הוא נוצר מבני אדם עם יצרים ודחפים. רק ביהדות נדרש מכל אחד להיות קודם בן אדם

החירות היא הבחירה הנתונה לאדם והיא היוצרת את אחריותו לגורלו. הקללות והברכות אינן גזירת גורל מקרי, כי אם, במובן העמוק, פועל יוצא של בחירותיו ומעשיו של האדם

חשבתי על היהודים שלא זכו להסתכל במבט קוסמי של אמונה על מה שקורה כאן. היה ברור לי שבלתי אפשרי לעמוד בכאב כזה, בלי אמונה

"היום העזתים יודעים שישראל היא הצד הטוב": צבי יחזקאלי על הפעולה הצבאית ברפיח וההפגנות נגדה בעולם. צפו

כל הגופים שעוסקים בעזרה ובחמלה והומניזם, זכויות אדם - מדוע הם שונאים אותנו כל כך? אולי זו בעיה של ההסברה שלנו?

הפרשן עמית סגל על הקריאות לסיום המלחמה: "בסוף הבריונים תמיד ידפקו לך בדלת עם אלה גדולה וחשבון לתשלום". צפו

ילדים דחויים מתפללים שהלילה הזה יהיה שונה מכל הלילות: שבכל הלילות לא מזמינים אותם להתכנסויות של החבר'ה, ובלילה הזה, הלוואי אלוקים, תעשה שזה יהיה שונה

מרגישים המומים ומופתעים נוכח ההפגנות באוניברסיטת קולומביה? אל תלכו רחוק. ממש ברגעים אלו סטודנטים שונאי ישראל עורכים הפגנה דומה באוניברסיטת תל אביב. לא משנה להם העובדה שהם נהנים מזכויות שוות (ולעיתים אף מקבלים הטבות רבות בשל היותם בני מיעוטים) - הם רוצים לציין את יום "אסונם" לכאורה, ללא כל קשר לעובדות היסטוריות. ויש להם עזרה מבפנים, כמובן. מי? נשיא האוניברסיטה בכבודו ובעצמו. ולתפארת מדינת ישראל

עכשיו, אחרי שהכלים של הפסח כבר במחסן, הגיע הזמן לנסות ולחזור לשגרה של עבודה. איך עושים את זה נכון? גם אם לא שאלתם, אנחנו כאן בשביל לתת תשובות. טור של טיפים בנימה מבודחת

ההרחקה היא פעולת הגנה של החברה מפני הסכנה של תוצאות הדיבור הבעייתי: התפוררות חברתית ולאומית. זוהי רפואה מונעת אסון – יש להרחיק ולהתרחק ממצורע – ממי שהאג'נדה שלו היא להוציא ולהביא רק רע

זה כמו לשאול "מה נותן לך האוכל שאת אוכלת", ולענות שהוא נעים לעין. תשובה נחמדה, אבל היא לא עונה על השאלה

כאשר מבקשים מאתנו להרבות בסיפור יציאת מצרים, מבקשים מאתנו, במילים אחרות, להכניס אותו גם אל תוך המחשבות שלנו

חובה עלינו להיות כנים עם עצמנו. אם חשוב לנו שהנכדים שלנו ירצו להישאר יהודים, אנו חייבים להשקיע בחיבור שלנו למקור. לא משנה כמה אנו קרובים, כדאי לנו להשקיע בזה יותר – וכמה שיותר

באיחוד האמירויות מנסים בכל דרך לסייע לתושבי רצועת עזה - בים, ביבשה ובאוויר. מה האינטרס בהוצאה הכספית העצומה? רועי קייס מסביר

לא תמיד נכון לפעול על פי פרץ רגשי או צורך אינדיבידואלי יצירתי אך אישי. פעמים יש לפעול באיזון ובשילוב השכל, בהתאם ל"סדר העבודה"

למה קשה לנו לעשות שינויים בהתנהלות הכלכלית, ומתי חשוב בכל זאת לעשות שינוי למרות הקושי?

חגי לובר, אביו של לוחם צה"ל יהונתן לובר הי"ד שנפל בקרבות רצועת עזה, מותח ביקורת על המפגינים שחסמו כבישים בתל אביב: "הפסיקו לאיים על העם הזה"

הוא שוב הסתכל אלי, ואמר לי: "המורה, אם יש תלמיד שאין לו חדר או חברים שרוצים לישון איתו, אני רוצה לישון איתו!". "תגיד", עניתי לו, "חשבת על זה לבד? פשוט לבוא אלי ולהגיד לי את זה?"

את סיפור חייך המתאים לספר עב כרס על כוח החירות, כוח הבחירה, כוח של עוצמה והעצמה שמלווים באמונה ויראת שמים צרופה, היית משתפת בהומור גם כשסיפרת על תקופות מאתגרות

ברקע מלחמת חרבות ברזל, רחובות ירדן ומצרים נשטפו במבול של שנאה לישראל. כיצד מנהיגי שתי המדינות מצליחים לשמר את האינטרסים החשובים להם, למרות הלחצים העצומים?

כשאנחנו עומדים בפני בחירה שעשויה להשפיע על כל מהלך חיינו, חשוב שנעשה זאת מהסיבות הנכונות. זהירות, בחירה כללית לפניך

בשעת משבר האינסטינקט והנסיבות דוחפים אותנו להתאחד, אפשר לומר – בלית ברירה. אך בזמני שגרה, על מנת לפעול למען אחדות ישנו צורך בהשקעת משאבים רבים

מאז פרוץ המלחמה בעזה, יחסי ישראל ורוסיה נמצאים בשפל שלא היה כמוהו מאז ימי המלחמה הקרה. יואב זהבי על האינטרסים המשתנים של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין

צריכים פשוט להקשיב: למרות שהפלסטינים אומרים במפורש שהם תומכים בחמאס ובהשמדת המדינה, בישראל ובעולם המערבי מתקשים להאמין. מדוע?

"למה הוא עצוב כל כך? מה הסיפור שלו? יכול להיות שהילד שלכם לא מתנדב בכלל בחיים?"