דודו כהן

אני לא איש של פיוטים, אבל "עת שערי רצון" מזכיר לי את סבא שלי, שלמה שמואל ז"ל, שאליו אני מתגעגע במיוחד. טורו של דודו כהן, במסגרת פרויקט "פיוטים שאהבנו" לראש השנה

השאלה המדויקת יותר: מתי נבין שתעשיית הבידור היא אחד המקומות הרקובים, שאין להעריץ בשום אופן?

אחרי שמונה שנים של סיקור 'תרבות ההבל והריק' כפי שכינה אותה כבר אז, דודו כהן עזב את שבועון הבידור 'רייטינג' ועבר למקום עבודה שונה בתכלית: הידברות. חמש שנים אחרי השינוי, הוא מסכם מסע אישי ומקצועי יוצא דופן

"חגיגת ריקנות" - זועקות כותרות העיתונים בעקבות שיר הפסטיגל הקרוב. מחאות הושקו, עצומות פורסמו. אבל למה כולם מזדעקים, אם ממילא מדובר בתוצר סטנדרטי של תרבות הנוער הנוכחית?

אי שם לפני כמה עשורים, ניצבו החברים אריק איינשטיין ואורי זוהר בפני צומת דרכים: האחד בחר ביהדות המחייבת, והשני בחר להישאר בחילוניות החופשית והמשוחררת. לאן זה הוביל אותם? הרהורים בעקבות פטירת איינשטיין

בעוונותיי הרבים, גם אני הייתי שם, בביצת הבורות. לפני יותר מעשור העזתי לדבר עליו באופן לא מכובד, בגלל ציטוטים לא מדויקים שיוחסו לו בתקשורת. לא הכרתי את הדמות, לא הערכתי נכון את גדולתו התורנית

הפרידה המתוקשרת והעצובה בביצת הבידור הישראלית מעוררת מחשבות בנוגע לכלל חשוב ביהדות, שאם היה נשמר – היה יכול למנוע הרבה פרידות, שברוני לב וקשרים שלא מגיעים לידי ביטוי מתחת לחופה. חומר למחשבה

עולם התורה עומד בפני סכנות גדולות. פוליטיקאים שונים מנסים לפסוק הלכה באמצעות חוקים המנוגדים ליהדות, ואחרים מנסים לערער על סמכות גדולי הדור. רק הצבעה למפלגות הדתיות הגדולות תבטיח שהקול שלכם ישפיע במקומות הנכונים

חתונה זה אירוע חשוב ומרגש, אין ספק. אבל בין הריבים על צבע המפיות, השמלות שמתחלפות ארבע פעמים בערב, הריקודים הזולים, האלכוהול שנשפך כמו מים והתלונות של כל האורחים על האוכל - משהו הולך לנו לאיבוד, לא?

בדי.וי.די אחד מופיעים תכנים לא צנועים, ב"סינדרלה" השאיפה היא להגיע לנשף הריקודים, ב"דוד וגלית" מופיעה פרסומת שצולמה בחוף הים, ועוד לא דיברנו על גרגמל שחולם על מרק דרדסים. במה אנחנו מאכילים את ילדינו?

בימים אלה יש מי שחוגג ומסית כלפי החרדים באמתלה של הדרת נשים. בינתיים, בצד "הנאור" של המפה, נשים סובלות מהטרדות, מוצגות באופן מעליב בפרסומות, משתכרות פחות מגברים ולא מתברגות לתפקידי מפתח. אז מי כאן מדיר?

כבעל תשובה, לא הבנתי מה גורם לאנשים שגדלו בבתים דתיים לעשות את הדרך ההפוכה. תמיד חששתי שהם גילו איזה סוד שעדיין לא עליתי עליו... לאחר שקראתי את הספר "הדתל"שים", נפל לי האסימון: האנשים שעזבו את הדת לא גילו שום סוד גדול, הם סתם הרימו ידיים בלי שום סיבה משכנעת

לפני 15 שנה הייתי מכור. היום אני ומשפחתי נהנים ביחד, וחוסכים מעצמנו את האלימות והתכנים הלא צנועים, את תוכניות הילדים הלא חינוכיות ואת הפרסומות המעליבות. דודו כהן ממליץ על חיים ללא טלוויזיה