הרב יצחק זילברשטיין

לכל אחד ששאל האם יש כאן כשרות, השבתי בביטחון: 'וכי אינך רואה שאפילו הצדיק הקדוש היה כאן...'. בעוונותיי, רבים התפתו להאמין לסיפור המרמה הזדוני, וסעדו במקום

'יקיריי עליכם לשלם לי את דמי שכירות הדירה עבור הימים שהשתמשתם בה...' לעומתו טוען ראובן: 'הרי לא החסרנו ממך מאומה, כי ממילא הדירה נותרה ריקה... אילו הייתי יודע שהכנסת האורחים לדירה תגרום לי להפסדים, הייתי מוצא עבורם מקום אחר'

"אני מודה לכבודו מאוד על הכנסת האורחים, אך דבר אחד איני מבין - הלא היית באמצע שמונה-עשרה, עומד ומדבר לפני השי"ת, והיאך הפסקת את תפילתך ורצת לחוץ?!..."

הצעה אחת היא בית פרטי קטן, והשנייה - דירה מרווחת ויפה בבניין משותף. וביקש האיש לקבל את עצת מו"ר - במה כדאי לו לבחור?

היכן מצינו תוכי שעל פיו אנו מכריעים את הדין, והיכן מצינו שימוש ב"זנב שועל" כשמירה מעין הרע? חידות בענייני בעלי חיים בהלכה ותשובות בצידן

אשתי בחודש התשיעי להריונה, ותאריך הלידה המשוער שלה נופל בדיוק ביום חג השבועות. והנה, נפשי חשקה לקיים את מנהגם של ישראל ללמוד בליל שבועות כל הלילה בבית הכנסת, וגם אשתי מעודדת אותי ללכת ולעסוק בתורה בבית הכנסת

לאחר שלושה ימים, הם הודיעו כי אם לא אגלה להם את כל המידע שברשותי עד למחר בשעה שתים עשרה - זה יהיה היום האחרון שלי עלי אדמות, אך אם אנהג ב'תבונה' ואגלה, הם ישחררו אותי לחופשי

הבחור, שישב מאחור, התחיל לרעוד מפחד. במוחו החלו לעלות הסיפורים הקשים שארעו בטרמפיסטים שעלו לרכבם של מחבלים, והרגיש כי גם הוא עומד להיות חטוף על ידי ה'חמאס'...

הילד אכל ואכל ואכל ולא שבע... הדבר היה לפלא בעיני הכל, משום שכאשר הבחינו ההורים שהילד אינו שבע, הם דאגו להאכיל אותו בכמויות אוכל יותר גדולות, ולמרות הכל, הילד לא הגיע לשביעה, והתלונן כל הזמן שהוא רעב...

"אני מצטער ידידי, אך יש כאן רק חצי מהסכום", הודיעו הגבאי, "אתה צריך לשלם 100, שהרי זכית בשתי עליות, ובשעה שביקשת את העלייה, הלא ידעת שאין לוי בבית הכנסת"

למחרת הגיעה הצלמת והשלימה את עבודתה, וכשעמדה לצאת ביקשה הגננת להודות לה, "בזכותך יש לי בבית מזכרות נפלאות מנכדיי"...

"ראה נא, לכל אחד מאתנו שני רכבים מפוארים; מה דעתך שנתקין מצלמות במתחם החנייה המשותף שלנו, כדי שהדבר ירתיע את הגנבים מלהיכנס לכאן, ובמקרה שתארע חלילה גניבה, נוכל לעלות על עקבות הגנבים באמצעות צילומי המצלמות"

אני מעוניין לפרסם את חנותי החדשה ואת מועד הפתיחה בקרב כל אנשי האזור, וחשבתי לעשות זאת על ידי בלונים צבעוניים (שיש בהם גז והם עולים לאויר), אותם נתלה במראות הרכבים החונים, כשעל הבלונים יופיע כיתוב המודיע על החנות החדשה ומועד פתיחתה

'הפרסומת עלתה לי ממון רב, וכיסוי הבלונים שלך, חשובה כיריית חץ שפוצצה את הבלון שלי... ומשכך, שלם תשלם לי את מלוא ההוצאות!'

למחרת, כשפגש את שמעון אמר לו 'אני חייב להודות לך מקרב לב, בזכותך אטול השנה אתרוג נאה ומהודר'... שמעון תמה, 'נדמה לי שהאתרוג שרכשת לא היה מסוג כל כך מהודר'

עד שהאורח מסתדר עם המנה הראשונה, ר' חיים גומר כבר את המנה השנייה, ומבקש עוד אחת... ואחר כך אומר לה שוב 'זה מאוד טעים, אפשר אולי לקבל עוד מנה'...

בני הזוג נדהמו לגלות שעל הצ'ק נקוב הסכום: 10,000 ₪!! ובמילים: "עשרת אלפים שקלים"... החתן ספר שוב ושוב את האפסים, הכלה שפשפה היטב את עיניה, והסכום הרב עדיין עומד מול עיניהם המשתאות

'אני מאוד מצטער', השיבו הנהג, 'אך אתה הוא האשם, מדוע לא ציינת שכוונתך לרחוב פתח תקוה?! עכשיו תצטרך לשלם לי גם על נסיעה הלוך לפתח תקוה, וגם על נסיעה חזור לפתח תקוה שבירושלים...'

פריטי האיסוף הרבים שבעלי מביא הביתה מאוד מעיקים עלי, כי גורמים ללכלוך וחוסר נעימות, ואף תופסים מקום רב

מדי בוקר מבקשת ממני אשתי להוריד את פח האשפה, ואני סבור שאין בכך כבוד התורה. מה עלי לעשות?...

עבר חודש, הגיע חול המועד פסח, ועמוס אומר לעצמו, איך אני אטריד את הרב עם השאלות שלי, הרי מדובר בגדול הדור שכל עם ישראל זקוק לו. והוא החליט שלא ללכת לרב

'יסלח לי כבודו, האם אתה זוכר את התאריך העברי של הפטירה?', והוא השיב מיד: 'בודאי, התאריך כבר עבר, וכבר ערכנו אז אזכרה בבית הכנסת, אלא שבקהילתנו הונהג לערוך פעמיים יארצייט - הן בתאריך העברי, והן בתאריך הלועזי...'

לימוד הגמרא הפך לחלק מסדר יומו של הסטודנט, והוא אינו מוכן לוותר על שעת הלימוד עם האברך בשום אופן. המאור שבתורה הביא לכך שהסטודנט הלך והתחזק, ובסייעתא דשמיא הפך ליהודי נאמן לבוראו ומדקדק במצוות

איזה בעל חי אינו מת לעולם, והיכן מצינו אדם שנהפך לאיל? מספר חידות מרתקות בענייני בעלי חיים, ותשובות בצידן

מי נקרא על שם 'עוגה', ומיהו האדם שנולד עם צורת נחש חקוקה על ירכו? מספר חידות מעניינות בתנ"ך ותשובות בצידן

תגובת ראובן היתה מפתיעה: 'לא לא, איני מעוניין כלל בכסף! אני רוצה בחזרה את חלקת האדמה שלי. תיקחו אפוא סכין, וכשם שפורסים פרוסת עוגה, כך תפרסו את חתיכת הבניין שנכנסה לשטחי!...

הוא הסביר את סירובו בנימוקים הגיוניים, באומרו שהמעמד החדש שלו, אינו מאפשר לו עוד לעבוד במלאכה לא-מכובדת שכזו

שאלתי אפוא היא, האם אני חייב לעזוב את השותפות, כשעקב כך אפסיד כספים רבים שהשקעתי שם?

מוכר חליפות, שברשותו חליפות שיש בהם חשש שעטנז וגם חליפות בדוקות משעטנז, ובא לפניו נכרי, והמוכר משכנעו לקנות את החליפה היקרה שנבדקה משעטנז, וטוען שהיא 'בריאה' יותר מאשר החליפה שיש בה שעטנז - האם יש בכך חשש גניבת דעת?

"מן הסתם חשוב לך לשמור על בריאות יציבה, ולייעל יותר את חריפות שכלך?", "בודאי", השיב. "אם כן, כדאי מאוד שתשלם קצת יותר ותרכוש את הבשר ההוא, יש בו מעין 'ויטמינים' מיוחדים המועילים לחשיבה מעולה ולחוסן גופני..."