סיון רהב מאיר

לא צריך לדחות דברים ל"אחרי המשבר", אלא לגדול איתו. מתחילים מבראשית, בשנה של בריאות והצלחה

"יש ילד שכל רגע מסתכל אחורה בחוסר ביטחון, לראות אם ההורים שם, ויש ילדים שיודעים שיש שם מישהו בשבילם, והם מעזים יותר, מאמינים בעצמם"

אני לא מהדודות שמכריזות "לא אומרים איכס על אוכל", ובכל זאת משהו צרם לי בהצהרה הזו, מול בר עשיר ומגוון

נראה שאנחנו חיים בעידן שבו בכל רגע כותרת דמיונית לגמרי יכולה להפתיע, שבו הדבר הצפוי היחיד הוא הבלתי צפוי. ובכל זאת – יש חשיבות אדירה לאחריות האישית שלנו בתוך כל האירועים

שנת השמיטה אמורה להשפיע גם עלינו. רובנו לא חקלאים, אבל זו הזדמנות לחשוב איפה אפשר לשמוט ולשבות השנה, מה אפשר לשחרר

למעלה מ-100 אנשים נפטרו בשבוע שעבר מקורונה. למען האמת, קשה לדעת באמת כמה, ולא נראה שזה מעניין אותנו יותר מדי. מבחינה כמותית, זה אמור לטלטל אותנו

כ-150 גברים, נשים וטף הצביעו ברגליים ובאו מכל רחבי האזור, ובזמן תקיעת השופר – התקבצו המונים שבכלל לא תכננו להגיע לבית הכנסת, וזכו לשמוע שופר

פרשת "ניצבים", היא הצוואה של משה רבנו. אין בה אפילו מצווה אחת, אבל יש בה עקרונות-על, ערכים יסודיים לתלמידים, למורים ולכולנו, כאילו משה רבנו מדבר אלינו כאן ועכשיו

החגים הם-הם החינוך. להפסיד אותם זה להפסיד נדבך בנפש – החל ממה שמקבלים בגיל צעיר בבית הכנסת, ועד למפגש ולעודה המשפחתית בחג. ראש השנה הוא חלק מהחבילה החינוכית הבסיסית של כל ילד

הרב עבדאללה סומך זצ"ל ממשיך את הסיפור, המילים של זלמן שז"ר בפתיחת הלימודים, ומילים לעילוי נשמתו של בראל בן יוסף וניצה ז"ל. וגם: זה לא האם מקיימים מצוות. זה איך מקיימים אותן

לא לשכוח להודות, כאב ברגל של כל עם ישראל, יהודי אחד שחוזר, והכאב ברגל של כל עם ישראל

אם תיסעי לארה"ב ותביאי לכאן רק נשמה אחת. סיפורה של אישה אחת, רחוקה-רחוקה, שחזרה

החיסון שלא קיים נגד פערי מעמדות, והפעילות הישראלית של המטיילים - במרוקו

בתורה אין מקום לתרבות ה"סמוך" וה"יהיה בסדר". האם נתייחס למי שעובר על המהירות המותרת כמי שעובר עבירה? האם נתבונן סביבנו ונתייחס ביראת קודש לשמירת חיינו וחיי הזולת?

"אני לא אשרוד עד סוף המצעד", אמר לו היהודי, שאכן צדק. "קח את השופר ותביא אותו לגאולה. תספר לעולם שהיה לנו שופר באושוויץ"

אל תפספסו את הקדושה של השמיטה, איך אפשר להתעלם מהסביבה, וחופה מיחדת ומרגשת

הרב שטיינזלץ, הרב זקס, הרב יואל כהן – בשנה אחת איבדנו שלושה ענקי רוח שהשקיעו זמן, מרץ ומחשבה בשביל הזולת

על פי פרשת השבוע, כל כוח צריך לרסן. המלך לא מלך אלא משרת, לא הוא במרכז אלא הציבור שאותו הוא מנהיג. ומלך – צריך למלוך קודם כל על עצמו

תכנסו את קבינט הקורונה שלכם בהקדם. בלי תדרוכים נגד המשתתפים, בלי מבריזנים, בלי פוליטיקה. רק סבים, הורים וילדים שרואים את המחדל – ולוקחים אחריות

סיון רהב-מאיר חולקת עימנו 3 עצות חכמות ושימושיות מניסיונה האישי, לקראת השנה החדשה. אל תחמיצו

חגי תשרי, בניגוד לדימוי שנוצר, הם ממש לא של החרדים או של הדתיים. הם של המדינה היהודית. הם של הקשישים מכל המגזרים ששוב ייסבו, חלילה, לשולחן החג לבד. ההכרעה לקדש את אוגוסט ולא את תשרי היא הכרעה ערכית מצערת

יש לנו יכולת בחירה חופשית בין טוב לרע, והיא ניתנת היום, כלומר, בכל יום מחדש. אפשר להכריע, אפשר לתקן, אפשר לבחור מסלול חיובי יותר

על מסירות נפש ומיץ תפוזים, המשפטים של סא"ל עמנואל מורנו ז"ל, שעות של ערב בלי סלולרי, הדרך הנכונה לשמחה ותעודת בגרות של סבלנות

מצאתי בכל זאת דף רשמי שחברת החדשות פתחה עבורו, דף לא פעיל. התגובות שם ישנות, וכל כך הפוכות מהמציאות

זו נשמעת תקרית קטנה, לא חשובה, אבל דת הפוליטיקלי קורקט יכולה להיות קנאית ואובססיבית יותר מהרבה דתות אחרות. עדיף היה לשנות את השיח. לא לייצר לעצמנו שם רע

האתגר האמיתי שספר דברים מזהיר מפניו הוא חיים בחברת שפע. חברה שבה יש הכול, ובגדול. זה אתגר לחיות בעוני, אבל זה גם אתגר לחיות בעושר

למה אנחנו לא מעריכים חיי אדם, הסיפור של רוני דניאל ז"ל, מה שעושים – לעשות מאהבה, ומדריך הפרשה לחופש הגדול

"בזמן מלחמה כולם מזדהים איתנו, אבל אני קורא להם לבוא לבקר בזמנים שקטים. לראות עם מי הם מזדהים"

אינספור אידיאולוגיות ינסו לכרסם בעקרונות הבסיסיים האלה, אבל בשבת נקרא שוב על חשיבות השבת ועל המלחמה בעבודת אלילים

הסיפור הוא לא בן אנד ג'ריס, אלא הערעור הקיומי של הביטחון שלנו. אנחנו זקוקים ל"חומת מגן" הסברתית