סיון רהב מאיר

התורה מעבירה פה מסר לדורות: אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין. גם מה שנעשה בחדרי חדרים הוא בעל משמעות, לא חייבים לפרסם אותו כדי לתת לו תוקף

להכניס משמעות לסדר בסלון, לחנך עד שההתלהבות תידלק לבד, ללמוד מהתרנגול בכל בוקר ולהתאמץ בשביל האחוז של הרוחניות

"בחרתי את אחת התמונות הכי יפות שלו, וכתבתי ליד התמונה כך: 'שלום, שמי אליעזר בארי. כך אני נראה כשאני לא מורדם ומונשם'. כתבתי שהוא אבא של אוריאל, משה וגיל, וסבא של גיא, ושהילדים במחלקה שהוא מנהל ב'אלי"ן' מחכים לו"

אישה שנשקה ל-70, עם מחלת רקע קשה, נפטרה בשבוע שעבר אחרי שנדבקה בקורונה. שמעתם עליה רק כי קוראים לה אסתר פולארד

פרשת "תרומה" מזכירה לנו שלא צריך להיות עשירים כדי לתרום, ולא צריך לחכות להזדמנויות מיוחדות. בכל רגע נתון אנחנו מוקפים בהזדמנויות להיות נדיבים

חוויות משבת בעכו, דברים שלא ידעתם על חודש אדר וגם היכולת להיות אקטיביים ולקחת אחריות על החיים של עצמנו

הם נתפסו, אבל הצליחו לעורר את תשומת לבו של העולם למאבקם. הם הואשמו בבגידה, אישום שדינו מוות, ולבסוף נכלא מנדלביץ' ל-11 שנות מאסר "בלבד". הוא נלחם על שמירת מצוות גם בכלא

במילה אחת: מה? ובעוד כמה מילים: אולי יש פה משהו עמוק על רוח הדור, או לפחות הרוח המסחרית-שיווקית של התקופה

פרשנינו מסבירים שזו בדיוק הנקודה: דברים גדולים מתבטאים בפרטים הקטנים. כדי לרדת מן ההר אל החיים, צריך לפרוט את הקולות והברקים של סיני אל תוך היומיום

איך הופכים "לא טוב" ל"טוב", משפטים קצרים מהרבי מקוצק זצ"ל, תחושה של זכות, שלג ומשמעותו, וגם סיפור מרגש ליום השואה הבינלאומי

אנחנו מתייצבים למרגלות ההר ומקבלים את המתווה הכי נצחי מבין כל המתווים המשתנים - עשרת הדברות. מה הפסוקים האלה אומרים לנו היום, כאן ועכשיו?

מה עובר על התירס עד שהוא נהיה דוריטוס, לאהוב את השני כמו את עצמך – אבל באמת, בר מצווה באוסטרליה בגיל 73, והאיש שכולם מכירים עכשיו פתאום. הפוסטים של סיון רהב מאיר מהשבוע האחרון

זו לא סתם התרפקות נוסטלגית, זה מעבר לעידן חדש. את ההמתנה בתור, את ההיכרות האישית עם המוכר, את התחושה הביתית שמכירים אותך ורואים אותך, אי אפשר להרגיש עם שליח

הילדים ובני הנוער, אנשי הרפואה והחינוך, היזמים והעצמאיים וגם כל השאר - מה עם להתייחס למצוקה שלהם לפחות באותה רצינות ודחיפות שהתייחסו למצוקה של מנסור עבאס מול הנטיעות בנגב?

סיון רהב מאיר שמעה הרצאה של חקלאי בשנת שמיטה, שגרם לה להסכתכל לגמרי אחרת על הטבע ועלינו. צפו

אולי לא סתם אנחנו מקבלים את מצוות השבת בפרשה רגע אחרי יציאת מצרים. זה באמת מעיד על כך שיצאנו מעבדות לחירות

היכן מסתתרת הגלות, מהי מנהיגות אמיתית, איך זה להתבודד יחד עם סבתא, והאם אנחנו מחכים לטוב שיגיע?

אם לא תבין את הסיפור, ואם לא תדבר בשיח הנכון, אפילו אם זה מגיע מתוך תום, מתוך טוהר, מתוך כוונות טובות, המחיר יהיה כבד

על מוגנות וגאולה, על הצורך בגמישות בימים קשים, סיפורים קטנים על החיילים שנהרגו בשואה, וגם: מה עבר הבבא סאלי זצ"ל בחייו?

כדאי לשים לב לשני הקמפיינים העוצמתיים שהתחזקו במהלך השנה האזרחית האחרונה: בעד המוות, ונגד החיים. שניהם עלולים להסעיר בקרוב גם את ישראל

התורה רוצה לנפץ אשליה רווחת, לפיה המנהיג הוא בן האלוקים, קדוש ונישא ומרומם. זו השקפה הרסנית, והתורה טורחת לעצור כדי להדגיש: אותו משה שעשה מעשים כל כך מופלאים – הוא אנושי

מה אמר הנשיא הרצוג בנאום הניצחון שלו, איך חגגה מרים פרץ את ההפסד, ולמה כדאי להזכיר את כל זה שוב עכשיו?

האם אנחנו שומעים את הבשורות שמגיעות אלינו מהי ענווה אמיתית, ונרקיסים שצומחים מתוך האפר

משה רבנו יכול היה לנזוף בעם. השעבוד במצרים הוביל לדרדור רוחני. רבים מהיהודים עבדו עבודה זרה. התרבות המצרית משכה אותם. ובכל זאת, אלוקים לא אומר למשה שיוכיח אותם

מקרה ועוד מקרה יוצרים אמירה. אולי יש לנו כל כך הרבה צרות פנימיות לטפל בהן, שלא שמנו לב למסר שיהדות התפוצות מקבלת מאיתנו כבר שנתיים

חמש שנים לפטירתו של מאיר בנאי, הימים האחרונים של ליאל נמדר, הצעקה מתחילה את הגאולה, ואיפה נמצאת מערכת היחסים שלנו?

מצד אחד, התוכן קשה לצפייה. מצד שני, ההגשה של הזוועה הזו מאופקת, מינימליסטית, בלי קיטש. גולדווסר פשוט משתף בעובדות ובסיפורים, וברגעים החזקים ביותר הוא שותק, ונותן לצופה לחשוב לבד

למה זו הברכה שבה גם הילדים שלי יתברכו לפני הקידוש? על הייחודיות של מנשה ואפרים

גם ויקטוריה נולנד, אהרון יהודה אימרגין, הערבים הישראלים וראש הממשלה. ארבעה גורמים קריטיים באירוע המביש של השבוע

חשיבותה של פרטיות, הבחירות שאנחנו עושים בחיים, שאלות על עשרה בטבת והאחריות שבאי הידיעה