סיון רהב מאיר

אינספור אידיאולוגיות ינסו לכרסם בעקרונות הבסיסיים האלה, אבל בשבת נקרא שוב על חשיבות השבת ועל המלחמה בעבודת אלילים

הסיפור הוא לא בן אנד ג'ריס, אלא הערעור הקיומי של הביטחון שלנו. אנחנו זקוקים ל"חומת מגן" הסברתית

החוויה היהודית של עומרי כספי, עצה טובה על פרספקטיבה מספר דברים, החלום של ישי ריבו, והדרך להעביר דברים מהשכל אל הלב

אנחנו לא מקוננים אלפיים שנה על חורבן הבית רק בגלל הבלגן במליאה, אנחנו רוצים הרבה יותר מזה. מילים כמו גאולה או קדושה לא הפחידו את אבותינו מעולם

המהומות מימי "שומר החומות" נרגעו. בפועל, זה לא כך. מתרחשים פה המון אירועים, אבל הם לא הופכים לכותרת ראשית. הם בשולי החדשות, ברמת המבזק, ואנחנו פשוט לא מחברים את הנקודות לתמונה שלמה

שני אביגל, אמא של הילד עידו אביגל ז"ל בן ה-5 משדרות שנהרג במבצע "שומר החומות", מספרת לסיון רהב מאיר על היוזמה המקסימה והמרגשת שלהם, להנצחת זכרו

מיהם אותם 700 ישראלים שהשקיעו מיליונים, וחשבו שזו הדרך הנכונה והבטוחה להתעשר, ולא השקעה סולידית עם אנשי מקצוע שבאמת מבינים ומנוסים בתחום?

זו אחת התמונות המביכות בתולדות הכנסת: ח"כ יצחק מאיר הלוי מגיע עם חולצה קרועה מההלוויה של אחותו, להצביע במליאה. זה סיפורה של האחות

הכי קל ללכת לארגונים הממוסדים, שכבר יש להם פאנלים וימי עיון ודוברים ויחסי ציבור, אבל יש כל כך הרבה מה לעשות בחברה הישראלית, במקומות הפחות-מוכרים

זו כבר לא השואה ולא מלחמת העצמאות, אלא היכולת לקיים שגרת חיים טובה ומבורכת

הפסוק הכי אופטימי בתורה, לאן מוביל אותך מסע החיים, הכוח של הפה, ויציאת מצרים הפרטית של כל אחד מאיתנו

גם אם יש מה לתקן בממסד, נבנתה פה מערכת סטטוס קוו של כשרות, קבורה, נישואים ועוד. לפעמים לא הקללות הבוטות מעליבות, אלא דווקא המשפטים המנוסחים היטב

יותר ממיליון וחצי ילדי הגנים ובתי הספר היסודיים יצאו השבוע לחופש הגדול. כל הטוב וכל הרע של העולם מחכה להם בחודשיים הקרובים, גם בחוץ וגם בבית

כמה מפתיע. אפילו אם אתה בן של קורח, אפילו אם המחלוקת כבר התחילה, אפשר להתחרט. גם בימינו: אדם שבחר מסלול לא נכון יכול להתחרט

3 סיפורים קטנים-גדולים על הרב קאפח זצ"ל, הסיפור המרגש של הרב ד"ר יצחק הרצוג, שנת הלימודים המסתיימת שרק מתחילה, ועשרת היהודים המשפיעים

מיהן הדמויות המשפיעות שבוחרים התלמידים בתחילת השנה, ואת מי הם בוחרים בסופה?

לא כל דבר צריך לשתף, מעשים טובים של בני נוער, לזכור את "השופט כל הארץ" והתפקיד שלנו בכל הבלגן

מה משותף לכל חמשת האירועים האלה? הם שברו את השגרה היומיומית שלנו וניפצו אותה, הם ביטלו את הכללים הרגילים שהיינו בטוחים שיתקיימו לנצח

אלפי שנים, במצבי משבר קשים הרבה יותר, מצאנו נחמה בפסוקים הנצחיים האלה. דווקא בלעם שמגיע מבחוץ, רואה טוב יותר מי העם הזה, מה חוזקו ומה עתידו

מה שראינו השבוע אינו ניצחון בבחירות של השמאל, אלא ניצחון המידות הרעות על המידות הטובות בימין

הציבור לומד להסתכל על המציאות ולומר תודה. בואו נאמץ את המנגנון הזה מפרשת השבוע - אלינו השבוע: אין שום חג כרגע, אבל משהו באוויר נורא חגיגי

הדברים שלמדנו השבוע מהרבי מלובביץ' זצ"ל, הסיפור המרגש של ר' אלעזר גפנר, מהרוגי מירון, הדברים שיש לרופאה עם שיתוק המוחין לומר לנו, המשמעות של פרה אדומה, וגם: אפשר כבר לנשום

"שלום הרב בנדר", כתבתי בתגובה במייל למנהל בית הספר. "הילדים שלנו כבר לא לומדים אצלכם, אבל לימדת אותנו השבוע משהו"

כשמסתכלים מקרוב, מגלים עד כמה בני הבית משפיעים עלינו, בשיחות הקטנות בין המטבח לסלון. פרשנינו לומדים מכך כמה חשוב לבדוק מי האנשים הכי קרובים שמקיפים אותנו

היעד של העם היהודי הוא יותר מאשר רוב של 61 אצבעות בכנסת או העברת תקציב. זה חשוב מאוד, אבל לפני 27 שנים נפטר מנהיג שהזכיר לנו כל הזמן שהסיפור שלנו גדול יותר

הביטחון האמיתי של ישראל, שלוש תובנות מדורון שפר, הבחירה בין קרח למשה רבנו, והדיבור הראשון של הבוקר

ארבעה אירועים חשובים שקרו השבוע: אברהם פריד ואביב גפן, ההפסד של מרים פרץ, הזכויות של תמר זנדברג ומחדל ההפרדה בין חילונים לחרדים

משום מה, אופטימיות נחשבת לבריחה מהמציאות, ופסימיות נחשבת לריאלית, אבל זה לא כך. ההחלטה איך לפרש את הדברים – מהמדבר ועד לרגע זה – היא שלנו

12 ימים זה 1,036,800 שניות, ובכל שנייה כזו הם מקבלים לפחות הודעת ווטסאפ אחת שמזכירה להם את ההבטחות שעל בסיסן נבחרו לכנסת

כוחה של השגרה, החובה ללמוד מוסר ממה שעובר עלינו, מה כל כך מיוחד ברית והכוח לעמוד במיעוט, שמגיע מהעבר - ומהעתיד