סיון רהב מאיר

אסור שהריחוק החברתי שהקורונה כופה עלינו יהפוך לניכור חברתי בין אדם לאדם. כשם שיש כעת נזקקים שצריכים מזון, יש נזקקים שצריכים תשומת לב

בשני התחומים אנחנו צריכים יותר יציבות ואמון. בשניהם אפשר לאחל: רפואה שלמה. נדמה לי שמעולם לא אמרנו "שנה טובה" וכל כך התכוונו לכך.

"אני חושב שצריכים לפתוח את הנחל לציבור, אבל בו זמנית אני אומר שהייתי נמנע מלבקר בנחל, למרות שזה נראה כמו אחלה מקום. למה? כי יש מי שאומר שזה מפריע לו"

המשפטים של סא"ל עמנואל מורנו, החשיבות של הגבולות שאנו שמים לעצמנו, הדרך להיות תמימים ולא ציניים, וראש חודש אלול עם השאלה הנצחית, הפעם קצת אחרת: איפה אתם בחגים?

"העליה נמשכת גם בקורונה", אומרת רהב מאיר, "יש לנו עכשיו אחים ואחיות שלראשונה שוקלים זאת ברצינות, הקורונה גורמת למחשבה על משמעות". צפו

בראיון עם מנהיג הקהילה היהודית בדובאי, שואלת רהב מאיר: "מה יש לכם להציע לישראלים שיגיעו?", ומקבלת תשובה מפתיעה: "אוכל כשר נגיש ומניינים". צפו

צריך להיות ברור לנו שזה הנושא החשוב ביותר כעת. עוד לא הבנו שאנחנו נלחמים כעת עבור אותם 20 אחוז - שגם הם, אף על פי שאינם בני 60 פלוס, הם "קבוצת סיכון"

מה מוביל לשמחה אמיתית, הטוב של ארץ ישראל, הסכנה של תרבות השפע וכמה מילים לזכרם של אנשים שהתרחקו מאור הזרקורים

יש חשש שהכל יהפוך כעת לצפוף ודחוס ועצבני. זה לא הזמן לפנקסנות ולעצבים אלא לכמה שיותר אהבה, זרימה ושמחה

מדוע נעשה כזה שיימינג לבחורי הישיבות המגיעים לארץ? למה אנחנו לא מכירים את מי שנפטר מקורונה, ומה קרה ליאיר לפיד?

רהב מאיר מתייחס לטענות שנשמעו בתקשורת נגד הגעת הבחורים ואומרת: "השנה הישראלית הזו תעשה פלאים לחיים שלהם". צפו

"אם מאפשרים ל-15,000 איש להפגין, צריך למצוא פתרון בשטחים פתוחים לשאר האירועים". אומרת רהב מאיר ומוסיפה: "זה התפקיד של גמזו, למצוא סטנדרט שנותן הגינות". צפו

הסבלנות של תשעה באב, המשבר (שאין) אצל חולי הסרטן בתקופת הקורונה, היהודים שעלו לארץ ואלה שעדיין שם, בחו"ל

כשלפעמים צריך לצאת מהפרופורציות, לראות את השרידים הישירים מחורבן הבית, ומילים חשובות מדבריהם של האר"י הקדוש ושל האדמו"ר מסלונים זצ"ל

בהתייחסות לבחירות רביעיות אומרת רהב מאיר: "זו הערת אזהרה למדינה". מאנשי התקשורת היא מבקשת: "לא לתת לתסריט כזה להתחיל להתגלגל". צפו

התקשורת עסקה אז בעיקר בנושא אחד: אלימות המתיישבים הצפויה. בוקר-בוקר, ערב-ערב, הבטיחו הכותרות והמהדורות תסריטי אימים. פעילות המחאה הרשמית דווקא הייתה מאופקת

רהב מאיר מספרת על מסיבות הסיום החדשות שנעשות במתכונת "דרייב אין", ואפילו מספרת על ברית מילה שנעשתה באופן דומה. "אי אפשר להתקע מול הזום לנצח". צפו

רהב מאיר מספרת על מיזם חדש של קופות החולים המעניקות שיחות תמיכה נפשית בחינם. "כולנו מרגישים בתקופה הזו את הנפש, לא צריך להתבייש, זו תקופה קשה לכולנו". צפו

רהב מאיר מוחה על הפרת ההנחיות: "מה בדיוק התוכנית של 1000 הצדדים שנאבקים פה?" ומוסיפה: "אם לא תרקדו 3000 איש צפופים ומזיעים זה וודאי יעזור לעסקים הקטנים להיפתח מחדש". צפו

כמה קשה למצוא איזון, בפרט בחופש הגדול, בפרט בימי הקורונה. לדעת להבדיל בין המשפחה לעבודה, בין הבית לבין החוץ, בין הילדים לבין הווטסאפ

"היה למשל תושב שלא רצה לעשות בדיקה. צלצלתי והסברתי לו שהוא מציל את עצמו ואת המשפחה שלו. להבדיל, יש לי בת בבידוד בעיר אחרת, שלא קיבלה טלפון עד היום"

שיעור חזק בתקווה ובאמונה, כמה קשה צריך להיות הדיבור, השמות שאנו בוחרים למקומות אליהם הגענו, המסע של העולים מארגנטינה, וגם: מה היה קורה בעולם מקביל?

לאחר שבנה נחשף לחולה מאומת ונכנס לבידוד, משתפת סיון רהב מאיר בקשיים של המבודדים ובני משפחותיהם. מול הזלזול של מפרי ההנחיות היא אומרת:"זה לא מנדט של הממשלה, זה המצפון שלי". צפו

אפילו אם הסתבכת, ניתן לחשב מסלול מחדש ולומר באומץ: טעיתי, אני חוזר בי. גם בניגוד לסביבה, גם בניגוד למשפחה, ואפילו כשהמלחמה מסביב כבר התחילה

"בפעם הבאה שאתם שומעים או מדברים על תושבי הפריפריה, 'הערסים', אלה ש'גנבו את המדינה', תחשבו על שני מלאכים: מיכאל בן זיקרי ז"ל ומוטי בן שבת ז"ל"

יש כאן ניגוד עניינים בין מה שמטריד את הציבור, לבין מה שעוסקים בו בכנסת. בינתיים, עם זאת, המדינה דואגת לחולי הקורונה

סיון רהב-מאיר וזיוה מאיר בסדנת הורות ב'זום' לחופש הגדול: כל מה שרציתם לדעת על ההתמודדות עם הילדים בחופש הגדול ולימי הקורונה

משפט שנותן כיוון לחיים שלמים, משפטים לזכרו של ה"אור החיים" הקדוש, עבודתם של העובדים הסוציאליים וי"ז בתמוז – עדיין בקורונה

רהב מאיר משתפת בדעתה על הפייק ניוז שמתרוצץ ברשת ומבקשת כאמא: "תנו לי כלים, האמת הפשוטה לפעמים צריכה להשתמש בכלים הכי מתוחכמים". צפו

האוהלים של בני ישראל היו "תכנון ערים" עם מטרה מאחוריו: להזכיר לנו שהדברים החשובים קורים בפנים, במרחב הפרטי שלנו