סיון רהב מאיר

משהו בתפיסה השתנה: היום לעלות לישראל זה לא להפריח את השממה. להפך, המשבר הזה הוכיח כמה ישראל היא אטרקטיבית ומצליחה

על בתי הכנסת שמתחת לחלון שלנו, על החגים שהם חלק מהדופק שלנו, ועל המשך החיים שהוא מרכז הכובד שלנו

סיון רהב מאיר קראה בהפתעה ובשמחה את דבריו של יאיר רוה בטור הפרידה שלו מהמגזין. אז מה גבר צריך לעשות לפני מותו?

רוב הציבור סבור כי שיעור ההצלחות של ישראל עולה על שיעור הכישלונות – 63 אחוז. זכרו גם את זה כשהעיסוק בכישלונות ייראה לכם לעיתים כחזות הכל

כמה חסד ואכפתיות יש בישראל, למי מיועדים יום הזיכרון ויום העצמאות, איך כולנו הופכים עכשיו לכהנים גדולים, וכמה צריך להדר את הזקנים

האווירה של הממשלה החדשה, הקדנציה האחרונה של נתניהו, מכתב בדואר ישראלי, ואיך חיים בדור של קורונה?

הגבולות שאנחנו צריכים דווקא עכשיו, ההבדל בין הקורונה לשואה, תרבות הדיבור שלנו והרשות שלא לדעת. וגם: מילים לזכרו של האדמו"ר מקאליב זצ"ל

למה אסור שיימאס לנו מימי הקורונה, ימים שבהם מתבלבלים בין נפטרים, והספד ראוי לאחד מני רבים

מה קרה לתרבות הצריכה שלנו בעקבות הקורונה ואיך זה קשור דווקא לפסח?

היסטוריונים שיעברו על הפיד שלנו – לא יאמינו שבתקופה כזו מצערת לא זעקנו, ביחד, בכאב משותף

הקורונה באמריקה חשפה מחסור עצום לא בנייר טואלט, אלא בסולידריות ובערבות הדדית. ביכולת לספר סיפור משותף בעל משמעות ולפעול לאורו

תעודת הוקרה לנשים, השיעורים שלמדתי מפרופ' נחמה ליבוביץ, יציאת מצרים של ימינו והרבה מצוות – וגם חסדים

אין סוף לשיעורי הבית שיש לאמריקה לעשות ביום שאחרי, בתקווה שיגיע כבר. בינתיים, אנחנו בבידוד די מעיק, אבל לפחות בבית

למה אנחנו מחכים? מה לא נעשה בשביל לחיות, והאחדות המיוחדת שהביאו אלינו הימים המורכבים הללו

המילים של ברכת החודש, עידן הפייק, התוכן התמים שילדים צרכו בשנות ה-80, התיקון העצמי שאנחנו צריכים לעשות, ועצה לחודש החדש

חשבתי על כמות הפייק ניוז הבעייתי יותר שמתרוצצת בימים אלה. כמה המלצות של "רופאים", כמה מכתבים של "מומחים", כמה דיווחים מפחידים ולא מאומתים רצים ברשתות, בלי שאף אחד עוצר לבדוק אמיתותם. אם אתה לא יודע, למה סתם להלחיץ אחרים?

איך זה שהאמריקאים פספסו את הקורונה בהתחלה, ואיך זה שעכשיו דווקא הישראלים מפגרים אחרי האמריקאים? וגם: איך בונים אמון במנהיגים

ההבדל בינינו לבין עמלק, מה שאנחנו בונים בתוך הבית הפרטי שלנו, והמצווה של שמיעה להוראות משרד הבריאות

ההפסדים מהקורונה, הפוליטיקה שהשתגעה, והפרשנות של רון דרמר לא רק למגילת אסתר, אלא לכל מאבק עם הרוע האנושי

המסרים האקטואליים והאישיים של מגילת אסתר, מחוות קטנות של אחווה והמסר שכדאי לנו לקחת מפורים לחיים

"אבי היה הדור ה־37 של רבני המשפחה, ואני הייתי צריך להיות ה־38. עשיתי זאת. הייתי הרב הראשי של נתניה, ואז של תל-אביב, ואז של כל מדינת ישראל"

אם לנסות להכליל, היה חסר שם דבר אחד - כבוד. כבוד להשקפת העולם האחרת, לצד השני. לא הסכמה, רק כבוד

היהודים שעושים את השבת גם במנהטן, הבסיסי המשותף והחשוב שלנו, הבחירות שאנו עושים גם מחוץ לקלפי, וההזדמנות לחשוב על המזוזה, גם ובמיוחד כשלא נוגעים בה

למה עולה חדשה מקישינב תלתה בחדרה פוסטר עם הכיתוב "חביתה"? על מנת להגיע הביתה באמת צריך לעשות דרך, ללמוד, להבחין בדקויות, לא לשפוט

עין תחת עין, חודש אדר בשדרות, הדרך ליצור אהבה וקרבה באמצעות נתינה, והרגעים במהלך היום שצריך לשים לב אליהם במיוחד

איך קרה שחוק ישן והגיוני, הפך במחי מילה אחת לסערה נגד היהדות – ולגל של מחאה בעד היהדות והתפילין?

למה המילים "נעשה ונשמע" נותרו כסימן זיהוי יהודי עד היום, איך הקורונה חשפה את הקהילה של שליחי חב"ד בבייג'ין, ומילים לזכרם של הרב יעקב אדלשטיין ושל רבי ישראל סלנטר

"הפנייה אלי במילים 'כבוד השופט' לוותה אצלי תמיד בידיעה שאף אני עומד לדין לפני הקדוש ברוך הוא, ובשל כך מיעטתי מכבודי"

התחושה הבלתי פוסקת של זלזול בלשון החוק, זלזול ברשויות האחרות ולפעמים גם זלזול בשכל הישר של האדם הסביר. הדוגמאות רבות ומתסכלות. הן מעוררות תמיהה גם אצל מי שרוצה לתמוך במערכת

למה חוגגים את ט"ו בשבט בחורף? מאין היה למרים תוף במדבר? ללמוד מיכולת השמיעה של יתרו, ולגשר על המחלוקת – עם תפילין