סיון רהב מאיר

הגבולות הנכונים של החסד, ומצד שני – לתת יותר ממה שהתבקשנו; על חשיבותה של סבלנות, ואיך יכולים להיות כל שנותינו "שווים לטובה"?

התרגלנו לטרור, התרגלנו לאקטיביזם השיפוטי, התרגלנו לרדידות. איך זה קורה? חייבים לנסות לתקן

להתחבר למידותיו של ה', לבחור לשמוח בפרטים היומיומיים, להמשיך את מסורת החסד ולצחוק, תמיד לצחוק

"להרגיש מחויבות להורים ולסבים ולשרשרת הדורות שהביאו אותנו עד היום - ככה מנצחים את הספק"

האם אנחנו רק רוצים למחוק את האחר, או להפנים שלמגזרים השונים בקרבנו יש תפיסות עולם, ואי־אפשר לבטל אותן?

האם יש לנו האומץ להיות במיעוט? מפעלי החיים של הרב מאיר שפירא מלובלין, היהודי הראשון בארץ ישראל, והניסיון – להנאתך ולטובתך

אני מאלה שדווקא מעוניינים לשמוע מה יש לפרקליטות לומר. שמקווים שיש איזה הסבר הגיוני לכל התופעות החמורות האחרונות, או לפחות מקווים שיש נכונות לבדוק, להודות בטעות ולתקן

מהי התיבה שלנו, איך מחנכים בצורה נכונה, האומץ להיות עדין ונער בר מצווה בן 90

המשפחה לא תכננה זאת כך, אבל מאחורי כלת יום ההולדת, בסוכה בירושלים, מופיע בתמונה קישוט עבודת יד, ובו מדרש של חז"ל, שמתאר את הגאולה של עם ישראל

זה לא שפרצה מלחמה, חלילה, או משבר כלכלי, וזה מה שהכניס את המערכת לסחרור. להפך. הכל יציב, אולי יציב מדי, ולכן יש לנו זמן למריבות האלה

3 טקסטים עם תלונות הופיעו בפיד של סיון רהב מאיר ערב חג הסוכות. אחרי כל זה, למי בדיוק אנחנו אמורים להצביע?

כמה דברים חשובים על יום הכיפורים, ובעקבותיו

"אם רק הייתם רואים את עצמכם מבחוץ, הייתם מבינים כמה אתם רוחניים. הייתם מבינים שאתם צריכים לתת השראה לעולם כולו"

בתפילות ראש השנה ויום כיפור אנו משתדלים להזכיר את זכויותינו וקורבנותינו, מעקדת יצחק ועד היום. נעשה זאת גם כאן

אולי זו תגובת־נגד לשתי מערכות בחירות אינטנסיביות. אולי הזמרים מצליחים לנסח את הזהות שלנו טוב יותר מהפוליטיקאים, בהלחנה ולא בחקיקה

"זה לא היה סיור אנתרופולוגי אלא מסע היכרות, מתוך תפיסה של אחריות משותפת על חיינו כאן"

התייעצות עם מה שהיה ועם מה שיהיה, והמסרים של הרב הראשי הספרדי, של החפץ חיים ושל משה רבנו

שיעורי הבית שלנו אחרי הבחירות, הכל אנשים – והכל לא אנשים, הסרטונים והיחס האישי, והכי חשוב: שיעור בצניעות

להרגיש כל יום כחדש, לבחור בחירות טובות, ההשפעה של תנועת החסידות וההכנה המיוחדת לראש השנה

אנחנו הרוב השקט. אסור שנעמוד מנגד מול גל השנאה ששורפת ומכלה את התקווה לחיים משותפים. בואו ונבקש להחזיר את השפיות לחיינו. וגם: חכו לטקסטים שיתגעגעו לנתניהו הממלכתי, המתון והמאחד

פרסומת אחרת ליד הישיבה, הכותרות החשובות באמת, ההבדל בינינו לבין המוסלמים וההשפעה שיכולה להיות למורה אחת אחרי 70 שנה

התוצאה של מערכת בחירות מכוערת, הסוג השני והקשה יותר של אנטישמיות, ומכתב לתלמידים מ-1949

הגעגועים לתמימות ולפשטות, כשעושים באלול "פסח" לנשמה, לצמוח ולא רק לזרום, ודברים לזכרו של הרב קוק

שני תאריכים שמזכירים את סלע קיומנו, מסע בזמן אל ילדים שהקימו מדינה, וגם: למה אנחנו ממשיכים להביא לארץ אלפים שיצטרכו גיור?

למה החליטה סיון רהב מאיר לעבור לארה"ב? מדוע היהודים הרבים בארצות הברית מתנתקים ומתבוללים? ולמה קשה כל כך להגר?

לא לשכוח את מה שעברנו בדרך, הזכות להיות מרומז, מה שהופך אדם לגדול באמת, ואיך לבטא דיבורים חשובים גם על שפת הכינרת

מעולם לא נראה גל תמיכה ציבורי כזה בזכויות החרדים. הגיע הזמן למחות על הדברים הנכונים. וגם: עצות מרתקות לזוגיות ומשפחה

סוף הצום בכותל המערבי, אור פניו של דביר שורק הי"ד, תמונה במקום זיכרון וכניסה לשערי הארץ

לאהוב את התוכחה, לאהוב אחד את השני ולהגיע אדם אל רעהו, ולא רק אל הירח. ואיך זה לגדול עם בית מקדש קיים?

"אני מודה על כל החלקים בחיי, על כל הגלגולים ברוך ה'. לא מזלזלת באף מקצוע ובשום דבר שעשיתי", מצהירה אשת התקשורת הפופולרית, סיון רהב-מאיר, אבל ממרום מעמדה כאשת תקשורת בכירה שעשתה כמעט הכול, הבחירה שלה לעזוב הכול ולפנות להוראת יהדות, ועוד בתפוצות, יוצרת הפתעה, אבל לשיטתה, "ההפתעה הגדולה" היא בכלל בכך "שגם הציבור הרחב, לפחות לפי הפידבק, מתעניין בקבלת התכנים האלה"