הידברות לנוער

מי שקורונה לא מזעזעת ומחרידה אותו - מתרגל אליה. מי שמתרגל אליה - נהיה אדיש, ומי שאדיש כבר לא זוכר ימים יפים ומרגשים יותר של בריאות

מה היא אהבה באמת? הרבה שואלים, אך לא יודעים לענות. אך היהדות מלמדת אותנו את התשובה: אהבה=נתינה

אחדות היא לא עוד סיסמה וסטטוס לוואטסאפ. היא כל מה שמבסס אותנו כעם יציב וחי. אם אנחנו לא מאוחדים, אנחנו לא באמת פה. כי בכל אחד מאתנו יש חלק ממשי אחד של השני

צריך להבין שחזרה בתשובה זה לא רק לתקן דברים מבחינה טכנית במעשים וזהו. חזרה בתשובה היא מסע אל תוך עצמנו, ללב ולשכל שלנו

יום אחד, כשמשבר הקורונה כבר יהיה מאחורינו, יהיו כאלה שיזכרו שהם כלום ושום דבר בלי הקב"ה, ויתחזקו בביטחון במי שאמר והיה העולם, ויהיו כאלו שישכחו את המשבר

תגובות אנטי חרדיות הן כבר חלק בלתי נפרד מהשיח הציבורי של ישראל, בעיקר כלפי העיר בני ברק ותושביה שנמצאים אי – שם בין המקומות הראשונים של החולי. ואולי הגיע הזמן לתת קצת קו זכות על תושבי בני ברק

מה אגיד לכם חברים, אשקר אם אומר שאני לא מתגעגע לאותם רגעים שהסתכלו עלינו, מנוכרים מחד אך לבנו מאוחד מאידך. זאת האמת, בייחוד במציאות של בחירות כמו שלנו

לא משנה מה יקרה - כל מה שיהיה ויקרה זה הכל מאהבה והשגחה פרטית מה' יתברך. כל מה שנותר לנו זה להאמין

כל אחד רוצה חיות, הגנה ואהבה – כל אחד צריך אמונה. אז למה יש אנשים שבכל זאת לא מאמינים?

בפעם הבאה שאנו מנסים להסביר לעצמנו למה משהו קרה, פשוט נאמין, בלי הסברים, שיש כאן אבא אוהב ודואג. כשנהיה רגועים בכל מצב בלי לתת הסברים מהשכל "מה, למה וכמה", אז נדע – אנחנו אנשים מאמינים!

ההרגשה הטובה שצפה בנו בעת הדלקת החנוכייה לא באה רק להזכיר לנו את מעשה הנס של מתתיהו והחשמונאים, אלא להזכיר לנו את האור הנמצא בתוכנו ממש – הנשמה שלנו

אם כבר ראיתם צדיקים על ראש ההר שאתם צועדים אליו, אל תטעו, הם היו פעם באמצע הדרך, בדיוק במקום שאתם נמצאים בו

אף אחד לא מכריח אותנו להיות עצובים ברגע של כישלון או פגיעה, אף אחד לא אמר לנו שחייבים להתעצבן כשחבר לא מכבד אותנו. אנחנו עושים את זה מתוך בחירה בלבד

אין לי ספק שהקב"ה שמח בכל תפילה שלך, גם אם לא הצלחת לכוון או לסיים את כולה. העיקר והכי חשוב הוא לעשות את הכי טוב שלך, ולאט-לאט להתקדם

כשאנחנו בוחרים לסלוח, אנו בוחרים לתת לעצמנו את המפתח להתיר את שלשלות הכעס והדיכאון ולפתוח את הצוהר לשמחה ולתיקון האישי שלנו

יש לי הרבה דברים שהייתי רוצה להתחזק בהם, אבל איך אדע אם אני יכול באמת לקיים כל כך הרבה קבלות?

בלי יותר מדי הקדמות, הנה כמה דברים שכדאי מאוד ללמוד ולעשות לפני ראש השנה, כדי להיות מוכנים הכי טוב שיש

איך מתמודדים עם פחד קהל, ולמה קשה לי לדבר מול החברות שלי?

בזמן הזה, הקב"ה – מלכו של עולם - קרוב אלינו יותר מתמיד, בייחוד רגע לפני שהוא הולך לשבת על כיסא כבודו ולשפוט כל אחד מאתינו ברחמים גדולים

נחנו מתרגשים וחוששים לפני קבלת הכרטיס לנסיעה של שנה הבאה, ובמיוחד בשביל זה הקב"ה עשה לנו תזכורת שלמה לאורך כל החודש

כמה שאני מתאמץ, אני לא מצליח לקבל ציונים טובים, וזה מכניס אותי לדיכאון. מה אפשר לעשות?

כולם יושבים בסלון וצופים בטלוויזיה, ואני סגורה לבד בחדר... איך אוכל להתמודד ולהעביר את השבת בצורה נעימה?

מהי ענווה ומהי גאווה? ולמה אנחנו מחפשים להראות את הכוחות ואת היכולות שיש לנו לעולם?

מה העניין? כיף לחזור ללימודים? אני צריך לאהוב את זה?! לאהוב – לא, להתחיל בטוב – כן

יכול להיות שלא מדובר פה אהבה אמיתית, יכול להיות שה"אהבה" שנרקמה פה באמת נשענת על חיצוניות שפועלת לזמן מה, ואז מדלדלת ונפסקת תוך זמן קצר

בואו נשכנע את הקב"ה שדווקא הדמעה שלנו היא זאת שתשלים את בניין הבית

יש אנשים עיוורים לכל החיים, שלא רואים בעיניים, אבל הלב שלהם שמח ורואה את כל הטוב, ויש אנשים שרואים ופוקחים כל חייהם את העיניים, אבל הלב שלהם עיוור אותם לכל החיים

צדיקים גדולים הגיעו למדרגות שלהם בזכות שדמיינו בצורה חיובית את ההתעלות שלהם כלפי מעלה ברוחניות, וגם כשנפלו, הם לא הפסיקו לדמיין ולהאמין שיום יבוא והם יצליחו להתגבר

לפני שאנחנו מביעים עמדה על מה שקורה, בואו נתעסק בעיקר ונעזוב את הטפל, מה ה' רוצה להגיד לנו בעקבות המחאה הזאת?

נכון אם שביום ההולדת שלנו אנחנו אלו שרגילים לקבל ברכות ומתנות, אבל זה לא אומר שביום הזה אנחנו לא יכולים לפנות לחברים ומשפחה ולברך אותם בחזרה בכל מה שנרצה